"אל נוכח מגבלותיהן של התוכניות הממשלתיות הנוכחיות, 'מחיר למשתכן' ו'דירה להשכיר', אנו מציעים כי הממשלה תחרוג מהסתמכותה הבלעדית על עקרונות של 'שוק חופשי' ותיזום בנייה ממשלתית של דיור להשכרה לטווח ארוך, בבעלות ציבורית ובמחירים זולים ממחירי השוק".
כך קובע מסמך חדש של מרכז אדוה – "האופציה הציבורית בדיור: דיור ציבורי אוניברסלי כמענה למשבר הדיור בישראל", שחיברו ד"ר שלמה סבירסקי וירון הופמן-דישון.
המסמך מציג הצעה להתמודדות עם משבר הדיור באמצעות יצירת אופציה ציבורית, שעיקרה יוזמה ממשלתית לבניית דירות מגורים המיועדות לשכירות לטווח ארוך במחירים שנמצאים בהישג ידה של כלל האוכלוסייה.
מחברי הדוח מסבירים כי ההנחה המקובלת בארצות רבות היא כי ההוצאה על דיור צריכה לעמוד על לא יותר מ-30 אחוזים מסך ההכנסה הפנויה של משק הבית. הוצאה בשיעור גבוה מזה מגבירה את הסיכון הכלכלי שלהם ועלולה להביא לידי פגיעה ממשית ברמת חייהם.
בישראל, משקי בית רבים, הן כאלה המתגוררים בשכירות והן כאלה המשלמים תשלומי משכנתא על דירה שבבעלותם, מוציאים סכומים גבוהים יותר: בשנת 2014, ההוצאה על דיור עמדה אצל 33.5 אחוזים מכלל משקי הבית על יותר מ-30 אחוז מהכנסתם (כולל תשלומי שכר הדירה או המשכנתא וכן הוצאות דיור נלוות לרבות תשלומי חשבונות מים וחשמל, אחזקת הבית וארנונה).
בשנת 2015 עמדה ההוצאה הממוצעת על דיור של משקי הבית המתגוררים בשכירות בקרב חמשת העשירונים התחתונים על יותר מ-30 אחוזים מהכנסתם. בעשירון התחתון עמדה ההוצאה הממוצעת על דיור בשכירות על 62 אחוזים מההכנסה הכספית נטו. בארבעת העשירונים הגבוהים יותר, עשירונים 5-2, עמדה ההוצאה הממוצעת על 45 אחוזים, 37 אחוזים, 35 אחוזים ו-33 אחוזים, בהתאמה.
הנתונים חושפים אמת שהפכה לכמעט ברורה מאליה - רכישת דירה באזורי הביקוש היא זכות השמורה לעשירונים הגבוהים בלבד. למעשה, עבור כ-60 אחוזים ממשקי הבית בישראל, רכישת דירה באזורי הביקוש מבלי שיעמוד לרשותם הון עצמי משמעותי בשיעור הגבוה מ-25 אחוזים ממחיר הדירה, גוררת עמה פגיעה ברמת החיים עקב ההוצאה הגבוהה על תשלומי המשכנתא.
דיור ציבורי משופר
מחברי הדוח קוראים ליצור אופציית דיור ציבורית, וזאת במקום ההסתמכות על מודלים שונים של שכירות פרטית, שבעיקרן מעבירים כסף מהשכבות החלשות אל השכבות החזקות בחברה ומחזקים את אי השוויון.
על פי המסמך, 71 אחוזים מכלל תשלומי שכר הדירה המשולמים לבעלי דירות המשכירים את דירותיהם, מגיעים לשלושת העשירונים הגבוהים. בשנת 2015 גרף העשירון העליון לבדו כ-6.3 מיליארד שקלים בתשלומי שכר דירה, כ-45 אחוזים מסך ההכנסה משכר דירה של כלל משקי הבית המשכירים דירות שבבעלותם.
בהשוואה בינלאומית, נמצאת ישראל במיקום נמוך מאוד בכל הנוגע להקצאת דיור ציבורי: בישראל בשנת 2015, רק כ-2 אחוזים ממשקי הבית התגוררו בדיור ציבורי, בעוד שבארצות שונות באירופה, בהן הולנד, אוסטריה, שבדיה, בריטניה וצרפת, היו היקפי הדיור הציבורי גבוהים בהרבה ונעו בין 17 אחוזים ל-32 אחוזים מכלל משקי הבית.
על בסיס הניסיון שהצטבר במדינות אירופה בכל הנוגע לדיור ציבורי רחב היקף, ובהסתמך על קצב בנייה ריאלי, מחברי הדוח מציעים שהממשלה תיצור מאגר של כ-450 אלף דירות ציבורית במהלך של כ-10 שנים. מאגר זה ייבנה ויחודש כך שבכל עת הוא יהווה כמחצית משוק השכירות וכ- 15 אחוזים עד 20 אחוזים מכלל יחידות הדיור בישראל.
הדירות יישארו בבעלות ציבורית וימשיכו להיות חלק ממאגר הדירות לשכירות ציבורית, ללא צורך למכור אותן לבעלות פרטית לאחר תקופה כלשהי. בנוסף, הקצאת הדיור הציבורי תעשה תחת קריטריונים מרחיבים, כך שהזכאות תהיה אפשרית למשקי בית שאין בבעלותם דירה, בהנחה שעיקר הביקוש יגיע ממשקי בית הנמנים עם ששת העשירונים הנמוכים.