"ב-99% מהערים החזקות בעולם המשאבים אוזלים והולכים", כך טוען גרג קלארק, אורבניסט וחוקר ערים, ממכון המחקר ברוקינגס בוושינגטון. לדבריו, הקושי של הרשויות לממן את השירותים הגדלים והולכים מאיים על איכות החיים של התושבים.
ערים הן המקום שבו מתחוללים השינויים המהירים באורחות החיים בעידן הגלובלי, והן הראשונות להיות מושפעות מהם. הערים מושכות אליהן אנשים מרחבי העולם, והן גם הזירה שבה נעשים עסקים. כתוצאה מכך הערים נדרשות לשרת אוכלוסייה גדלה, ולספק צרכים בהיקף גדול ממה שתקציבן מאפשר. הוסיפו לכך את גלי הפליטים מאפריקה ומהמזרח התיכון, הנמשכים לערים החזקות – והרי לכם התפוצצות אוכלוסין שגם עיר עשירה תתקשה להתמודד אתה מבלי לפגוע בתושביה הוותיקים.
בסוף החודש שעבר הגיע קלארק לישראל כדי להרצות על התפתחות ערים ולקדם את ספריו, שהאחרון שבהם, "ההיסטוריה הקצרה של הערים הגלובליות", ראה אור בשנה שעברה. בביקור הוא נפגש עם פקידים בעיריית תל אביב, המוזכרת במחקריו כאחת מ-50 הערים הגלובליות הפעילות בעולם, עם כל הסממנים המתחייבים מהמעמד: קוסמופוליטיות, צמיחה מהירה, תשתיות ישנות שעומדות בפני קריסה, והתייקרות שירותים ומוצרים כתוצאה מהעומס הרב.
לדברי קלארק, כל הערים החזקות מתקשות לספק דיור בר השגה, בכולן קורסים שירותי התחבורה, ברובן נחשפים נתונים מדאיגים על זיהום אוויר כתוצאה מגודש תנועה. ראשיהן נדרשים למצוא פתרונות שייקלו על יוקר המחיה וישפרו את איכות החיים בתחומן, תוך ניסיון להדביק את הגידול היום-יומי במספר התושבים. מה שמדאיג יותר הוא "שכמעט כל הערים כושלות ביעדים אלה, כי הן נופלות קורבן להצלחה של עצמן", אומר קלארק.
כשעיר הופכת ליעד תיירות בינלאומי זה נחשב להצלחה, מדגים קלארק, אבל כתוצאה מכך משתנים סוגי המסחר והפעילות ברחובות. "במקביל מתחילה תחרות על שירותים ותשתיות שבעבר נועדו לתושבים בלבד. עכשיו קופצים עליהם משתמשים חדשים רבים נוספים, עם הרבה יותר כסף והרבה פחות מחויבות וקשר לסביבה. ניהול טוב יכול לפתור את הסתירה, אבל הקונפליקט קיים. דוגמה אופיינית היא ברצלונה. זרם המבקרים שנהר לבירת קטלוניה מאז יצאה מאלמוניות בסוף שנות ה-90 במאה הקודמת יכול להיחשב הצלחה במדדים רבים, אך ההשלכות השליליות ניכרות בתגובת הנגד של העירייה".
קלארק מתכוון לחוקים שתכליתם הגבלת תיירות והגנה על זכויות התושבים בברצלונה. כך, למשל, נאסרה כניסת קבוצות גדולות לשוק הבוקריה אחרי שנהפך ממרכז לקניות מזון שגרתיות ששירת תושבים במשך שנים לאתר תיירות דחוס במבקרים. העירייה גם הטילה מגבלות שמקשות על תיירים להשתמש במיזם השכרת האופניים העירוני כדי להבטיח זמינות תחבורה ציבורית לתושבים, ויישמה מדיניות נגד אפליקציית השכרת החדרים Airbnb שגרמה להתייקרות הנדל"ן בשכונות במרכז העיר.
בשינויים קלים, זה גם סיפורה של אמסטרדם, חלוצת הלגליזציה של זנות וסמים קלים, שתיירות המריחואנה הפכה אותה לבלתי מתאימה לגידול ילדים. התיירות לאמסטרדם דחפה את המשפחות אל מחוץ לשכונות בתהליך פרבור הרסני, שהיכה במרכז העיר ויצר גודש תנועה בלתי רגיל מהפרברים שנוצרו בשוליה. ההכרה במחדל הולידה מדיניות חדשה שהתבטאה למשל בחוק האוסר על פעילות קופי שופס בטווח מסוים ממוסדות חינוך, ומעודד הקמת גני ילדים ובתי ספר באזורים מועדים לפורענות – במטרה למנוע אותה. במקביל, הניעה העירייה מהלכים למשיכת תיירות אחרת: היא הרחיבה ושיפצה את המוזיאונים הגדולים, הקימה רובע אמנויות שמחבר בין האזור העתיק לשכונות מגורים, והאיצה בנייה של בתי מלון לאוכלוסייה עשירה ומבוגרת.
במובן מסוים, תיירות עירונית היא הסיפור של העשור הקודם. למעשה, רק ערי מזרח אירופה המתחדשות עדיין משקיעות במיזמי בנייה וקמפיינים למשיכת תיירים כמנוע כלכלי ומקור הכנסות. במערב אירופה ובארה"ב כבר חילחלה המודעות לחסרונות של הצפת הערים באורחים לרגע שמחפשים ריגושים, ולכן הדגש בפיתוח עירוני כיום הוא על משיכה של אנשי עסקים שישהו בעיר לתקופות שנעות בין שבוע לחודשים אחדים, ויצירת מקומות עבודה אטרקטיביים לתושבי קבע ותושבים ארעיים. הערים עושות זאת באמצעות יוזמה של כנסים המזמנים התחככות ומפגשים מקצועיים, ובאמצעות תמריצים לתעשיות חדשות שיציעו מקומות עבודה אטרקטיביים. הדגש הוא על מקצועות טכנולוגיים שאינם דורשים תשתיות מיוחדות, ולכן מתאימים לסביבה אורבנית בעלת שטח מוגבל וגמישות מצומצמת מבחינת שימושי קרקע.
תל אביב משקיעה משאבים ניכרים במיצובה כבסיס לחברות סטארט-אפ, תוך הסתמכות על המוניטין הישראלי בהי-טק, אך קלארק מזהיר שגם עידוד תעשייה צומחת שתשיא ערך כלכלי עלול לגרום בעיות. חוקרי ערים מכירים את הדוגמה של סיאטל, העיר המנומנמת שהתאפיינה באווירה סטודנטיאלית וקהילה אינטלקטואלית, ונודעה בעולם בעיקר בזכות 364 ימי גשם בשנה ויותר חנויות ספרים מחנויות מכולת. בתחילת שנות ה-80 הגיעה מיקרוסופט לעיר ומיקמה בה את המטה שלה. כ-15 שנה אחר כך התיישבה בה הנהלת אמזון. העיר הגיבה בזינוק כלכלי שהקפיץ אותה למקום הראשון במדדי בנייה ותעסוקה בארה"ב, אבל במקביל, יוקר המחיה עלה, עסקים מקומיים נדחקו החוצה והאוכלוסייה הוותיקה נדדה ממרכז העיר, כשאת מקומה תפסו עובדי שתי החברות המצליחות.
"הצלחה כלכלית היא הדבר הכי מסוכן, כי קשה לנהל אותה", אומר קלארק. "כל הערים הגלובליות רוצות לשגשג ולמשוך אליהן פעילות כלכלית ומסחרית בתחומים מובילים, אך הן לא מצליחות למנוע את אי השוויון שמתרחב כתוצאה מכך. לרוב הערים אין מקורות פיננסיים ומנגנונים ארגוניים הדרושים כדי לטפל בכשלים שמביאה צמיחה מהירה. הן מתקשות לתחזק מרחבים ציבוריים ככל שהצפיפות עולה, אין להן מענה לגודש על תשתיות תחבורה ומחסור בדיור איכותי במחירים שפויים, ולפערים חברתיים".
אולי דיור, תשתיות, צמצום פערים ושמירה על שוויון הם תפקידה של המדינה?
"ציריך, ברלין, המבורג, סינגפור והונג קונג מתמודדות בהצלחה עם ההגירה המונית של בני כל המעמדות בגלל מעמדן כערי מדינה. יש להן מדיניות מס עצמאית וחלק ניכר מהמסים נשארים בקופתן. לערים אחרות כמו ניו יורק, לונדון, ופריז, אין את הכלים לפתור את הבעיות שלהן בעצמן. בערים האלה נשארים לגור העשירים מאוד, והעניים שמשרתים אותם. בסופו של דבר, גם העיר הכי מצליחה נמצאת תחת שלטון מרכזי ומוגבלת ביכולת התמרון שלה. היא תלויה בממשלה, והממשלה נוטה להתעלם מצורכי הערים החזקות כי תשומת הלב שלה מופנית למגזרים אחרים".
מה גורם לממשלה להתעלם מאוכלוסייה חלשה בערים חזקות?
"בעבר רוב האנשים גרו בכפרים והשלטון שאב את הכוח מהם, לכן באופן מסורתי לממשלות יש הטיה למרחב החקלאי. רוב האנושות כבר גרה בערים אבל ההטיה נשארה והיא ניכרת בכל המדינות. זו אינה קונספירציה וגם לא גחמה פוליטית. בעיני הממשלה העיר החזקה נתפשת כבלתי שבירה, מניחים שהיא כבר תסתדר בעצמה. לכן ההשקעות והכספים הלאומיים לא מופנים לערים שבהן מתרכזת רוב האוכלוסייה, אף שבהן הבעיות מצטברות והתשתיות קורסות. ההשקעות הולכות לפריפריה הדלילה והמפוזרת, שמנותקת ממוקדי הזדמנויות שנמצאים בעיר".
אצלנו קוראים לזה צדק חברתי.
"בפועל יוצא שהחלשים בעיר החזקה מקבלים פחות סיוע ממשלתי מהחלשים בסביבות הכפריות, והדבר מלבה מאבק מיותר בין הערים החזקות שמקופחות לבין המדינה שדואגת לציבור שבעיניה הוא נזקק יותר. עדיף להפסיק להתייחס למתח בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי כמשחק סכום אפס. צריך למצוא דרך להסביר שככל שעיר מתחזקת, המדינה מתחזקת. הרווח הוא של כולם".
הערים הגלובליות שואבות אליהן כל כך הרבה כוח, הן עושות קניבליזציה לכל הערים האחרות במדינה ויש הטוענים שהן חזקות יותר מהמדינות עצמן.
"מי שטוען כך מדבר שטויות. אין עיר שחזקה ממדינה. המוסדות הבינלאומיים כמו הבנק העולמי נשלטים בידי מדינות לאומיות, וזה מה שקובע".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
חלום התעופה הסיני ממריא - עם לא מעט עזרה מהמערב
המנכ"ל האגדי של ג'נרל אלקטריק: "הדחה של טראמפ תמחץ את השווקים"
