רפורמת הקרקעות: משרד רה"מ מכר חלום יפה למתעבי הבירוקטיה ולחולמים על דירה - ומה האמת?

אם יש נושא אחד שרפורמת הקרקעות הותירה בזיכרון הציבורי, הרי שמדובר בתלאותיו של האזרח הישראלי, בבואו להגשים את החלום (הלא כל-כך מעודכן) של סגירת המרפסת בדירתו - סוגייה המועלית תדיר על-ידי מבקריה של הבירוקרטיה המסואבת במינהל.

בנאום שנשא בכנס קיסריה האחרון באילת, תיאר ראש הממשלה, בנימין נתניהו את המצב העכשווי טרם הרפורמה: "לצערי, קשה מאוד לבנות בישראל, קשה מאוד גם לקנות, כי הדירות מאוד יקרות, קשה מאוד לשפץ, לך תסגור מרפסת, לך תבנה פה פרגולה...זה בלתי אפשרי".

המרפסת המיתולוגית אינה נפקדת גם מדף המידע, המופיע באתר משרד ראש הממשלה, שבו מוסבר לציבור כי הרפורמה תביא את "הקץ לבירוקרטיה ולמעורבות המינהל בחיי האזרחים! הרפורמה נועדה להוציא את מעורבות פקידי המינהל, בכל מקרה שבו האזרח מבקש לבצע פעולה בדירתו...לא תצטרכו לעבור בדרך ייסורים ולשלם כסף למינהל, כאשר תרצו לבנות חדר נוסף לילד, לסגור מרפסת...המצב כיום הוא אבסורד...".

האמנם? שבוע וחצי לפני שנתניהו עלה לדוכן הנאומים באילת, קיימה ועדת הכלכלה דיון ברפורמה. ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל ומי שצפוי לעמוד בראש רשות המקרקעין החדשה במסגרת הרפורמה, אמר שם: "הייתי מציע לרדת מנושא המרפסות, מפני שלגבי המרפסות בדירות רוויות מהוונות, אין צורך באישור המינהל בדרך כלל...לכן התדמית הזאת של המרפסת, אני חושב שכדאי שנשים אותה בצד".

ח"כ מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה), הלין על "הטעיה" של הוועדה בידי הממשלה, ואפילו ח"כ כרמל שאמה מהליכוד, יו"ר ועדת המשנה לרפורמה, אמר: "נושא המרפסת נגמר...הוא לא הבעיה של המינהל". את נתניהו, כאמור, זה לא שיכנע, והוא לא פסח על הקובלנה הפופולרית - אולי מכיוון שהיא מדברת על לבו של כל אזרח מתעב בירוקרטיה שלא ממש בקיא בפרטים.

בתחילת אוגוסט, הרפורמה אושרה בכנסת, לאחר שמשה (בוגי) יעלון ומתנגדים אחרים הפכו לפתע לתומכים. יעילותה של הרפורמה תיבחן בשנים הקרובות, אולם לא צריך להתנגד לרפורמה עצמה, כדי לתהות על האופן שבו היא יוחצנה לציבור על-ידי ראש הממשלה ומשרדו, שכעת מקדמים רפורמה נוספת - בוועדות התכנון והבנייה. נושא המרפסת, מתברר, אינו היחיד שבו הוצגה לציבור תמונה לא מדויקת, וזאת בלשון המעטה.

האינטרס הלאומי והפרטת התכנון

הדוגמה הבולטת ביותר לניסוח מטעה נוגעת ללבה של הרפורמה והיקפה. "יש לזכור", נכתב באתר משרד ראש הממשלה, "כי הרפורמה תחול על חלק מצומצם מקרקעות המדינה (היקף השטחים שתועבר בהם הבעלות עמד על כאחוז אחד בלבד משטחה של המדינה)". פרשנים בכירים בעיתונות חזרו על הטענה הזו. בפועל, החוק מאשר הפרטתם של 800 אלף דונם, המהווים כ-4% מקרקעות המדינה.

נגד טענות שלפיהן הרפורמה תסכן אינטרסים לאומיים, ותאפשר השתלטות של גורמים בעייתיים על קרקעות, נכתב באתר המשרד כי "חשוב להדגיש שהמוסדות הרשמיים, הם שימשיכו לבצע את התכנון במטרה להבטיח שימוש בקרקע בהתאם לאינטרסים הלאומיים".

בהחלטת הממשלה ביחס לרפורמה, נקבע בין השאר כי עד סוף 2009 יועברו פעילויות התכנון והפיתוח מהמינהל לרשויות המקומיות, לרשויות סטטוטוריות העוסקות בפיתוח "ולמגזר הפרטי". אם האינטרס הלאומי מחייב השארת התכנון בידי "המוסדות הרשמיים" (גרסת האתר), מדוע הממשלה החליטה להעביר את חלקו "למגזר הפרטי?".

בכל מקרה, הניסוח בנוגע לתכנון לא מופיע בחוק שאושר לבסוף, אולם מתנגדי הרפורמה סבורים שזה ממש לא פתר את הבעיה. "הפרטת התכנון זו מדיניות הממשלה, שמנסה להעביר כמה שיותר דברים למגזר הפרטי, ולא צריך אפילו לנסח את זה בחוק", טוענת עו"ד נירית לוטן מעמותת אדם, טבע ודין. "גם בחוק הקיים לא כתוב שהמינהל יתכנן או שתוכניות יעברו דרכו, אלא זו סוג של פרקטיקה. את הפרקטיקה הזו החלטת הממשלה רוצה לשנות והכוונה שלה היא להיפטר מהמינהל כגורם 'מפריע'".

כמו חברות הסלולר

ניסוח בעייתי אחר נוגע להגדרתן של הקרקעות המופרטות. באתר מרגיעים את הציבור בכותבם ש"הבעלות בקרקע תועבר לידי חוכרים קיימים בקרקע עירונית, שהיא בנויה ממילא, ולא בשטחים החקלאיים או הפתוחים". האמת היא, שבארץ יש 808 אלף חוכרים המחזיקים בשטח של כ-250 אלף דונם. הרפורמה שאושרה, מאפשרת הפרטתם של 800 אלף דונם, כך שלא מדובר רק בהפרטה לידי החוכרים.

עיון בנוסח החוק מעלה כי "קרקע עירונית" מוגדרת כקרקע, שייעודה הוא למטרות מגורים, תעסוקה, תעשייה, מלאכה, משרדים, מסחר, תיירות ומלונאות. מה המשמעות? בשנים האחרונות, למשל, מתנהל מאבק סביבתי נגד פרויקט מלונאות שמתכנן היזם יואב איגרא באזור בקעת תמנע שליד אילת. שטחים באזור, שייעודם שונה למלונאות יוכלו, לפי החוק, להימכר גם הם לבעלים פרטיים.

"השימוש של החוק במונח 'קרקע עירונית' הוא בגדר הטעיה מכוונת של הציבור", טוען איתמר כהן, מהפעילים שנאבקו ברפורמה, "כשהאדם הסביר שומע אותו, הוא חושב על תל-אביב או על ראשון לציון, ולא על חופי ים או על חלקים מבקעת תמנע, שגם אותם החוק מאפשר להפריט. רבים מחברי הכנסת והעיתונאים ניזונים מהמידע המטעה שמפיצה הממשלה, ואחר כך מצביעים וכותבים טורי דעה על סמך המידע הזה".

כהן הפיץ באינטרנט מצגת שקראה לציבור לשלוח לח"כים מכתבי מחאה נגד הפרטת הקרקעות. לדבריו, מבין אלו שנענו לקריאתו "אנשים חזרו אליי עם תשובות מטעות שקיבלו ממשרדי הממשלה. אמרו לי 'מפריטים רק קרקע עירונית, לא שטחים פתוחים, והתכנון נשאר בידי המדינה - אז מה הבעיה?'. אנשים היו מאוד מבולבלים. המדינה מתנהגת כמו חברות הסלולר, שבכוונה שולחות ללקוחות חשבונות טלפון מבלבלים ומטעים".

משרד ראש ממשלה העביר את פניית מגזין G למינהל מקרקעי ישראל, שממנו נשלחה התגובה הבאה:

בעניין היקף ההפרטה: "בחוק שאושר בכנסת נקבע שעד 2014 ישווקו קרקעות בהיקף 400 אלף דונם, שהם 2 אחוז בלבד משטח המדינה".

בעניין התכנון: "התכנון המתארי יעשה על-ידי הוועדות המחוזיות והמועצה הארצית. התכנון המפורט יועבר לועדות המקומיות שזו סמכותן גם היום לפי החוק. במקרים בהם יהיה צורך במעורבות ממשלתית בתכנון המפורט יהיו משרד הבינוי והשיכון והמינהל מעורבים בקידום תוכניות כדי להגן על אינטרסים לאומיים".

בעניין הגדרת קרקע עירונית: "מתן בעלות לחוכרים יתבצע בשני מהלכים: העברת בעלות לחוכרים בבניה רוויה וצמודת קרקע על קרקעות בניהול המינהל, ושיווק קרקעות מתוכננות בבעלות ולא בחכירה, למטרות מגורים ותעסוקה. שטחים אלו אינם מוגדרים שטחים פתוחים אלא שטחים שיש לגביהם תכניות מאושרות על-ידי מוסדות התכנון".

בעניין המרפסות: "מדובר בעיקר בתוספות בנייה צמודת קרקע. בדירות מגורים מהוונות אין צורך באישור המינהל או בתשלום עבור תוספות בנייה".