מרבית המפוטרים הם מעל גיל 35 המשתכרים מתחת ל-7,000 שקל נטו בחודש

215 אלף מובטלים חיים היום בישראל, ועל-פי תחזית בנק ישראל, עד 2010 יזנק מספרם ב-8.2% לכ-300 אלף. משרד התמ"ת מדווח על ירידה הולכת ומחריפה בביקוש לעובדים, ואכן - על כל משרה פנויה יש אינפלציה של מועמדים-מובטלים. סקר שערך מכון "גיאוקרטוגרפיה" עבור "גלובס" ובית התוכנה "לביא טיימטק", בחן, בין היתר, מה עלה בגורלם התעסוקתי של המפוטרים החדשים. מהסקר, שנערך בשבוע האחרון של חודש מרץ השנה בקרב מדגם מייצג של 500 נשים וגברים, מתברר שרק כשליש מהמפוטרים הנסקרים הצליחו להתגבר על הג'ונגל התעסוקתי ולהתברג במקום עבודה חדש.

עוד עולה מהסקר, כי שיעור המפוטרים בעלי השכלה אקדמאית נמוך משמעותית משיעור המפוטרים בעלי השכלה תיכונית - 3.5% לעומת 10.2% מקרב הנשאלים.

פערים נמצאו גם ברמות השכר. נסקרים המשתכרים למעלה מ-10 אלף שקל נטו בחודש פוטרו בשיעור נמוך (3.3%) מהנסקרים המשתכרים פחות מ-7 אלף שקל נטו (10.8%). כמו-כן, וכצפוי, שיעור המובטלים המבוגרים גבוה יותר משיעור המובטלים הצעירים. על-פי הסקר, אחוז המפוטרים בקבוצת הגילאים 35-54 עומד על 12.4%, לעומת 2.8% בלבד בקבוצת הגילאים 18-35. ואשר לגיאוגרפיה, אזור תל-אביב והסביבה סובל משיעור הפיטורים הגבוה ביותר - 8.4% לעומת 3% בירושלים. עובדה זו מוסברת בעובדה שרבים מהמפוטרים משתייכים לענף ההיי-טק, שריכוז גדול שלו מצוי באזור תל-אביב והסביבה.

נפגעים, אבל מבינים

המשבר הכלכלי יצר סיטואציה המחייבת כל עסק להתייעל ולהתאים את עצמו למצב הקשה שנוצר. אחת הדרכים הפופולריות היא פיטורים, אך גם הרעה בתנאי העסקה כמו קיצוצי שכר רוחביים. מסקר "גלובס" ו"לביא טיימטק" עולה, כי 29.9% מהשכירים חוו הרעה במשבר הנוכחי בתנאי עבודתם, בין אם על-ידי קיצוצי שכר ושעות עבודה ובין אם על-ידי קיצוצים בתמריצים, בהוצאות רכב, בארוחות, בטלפון, בימי עיון ועוד, זאת לעומת 70.1% שתנאיהם לא-הורעו. לדברי איל תמיר, מנכ"ל "לביא טיימטק", העוסקת בפיתוח מערכות תוכנה לניהול המשאב האנושי בארגונים, "29.9% הוא אולי אחוז נמוך ביחס לאווירה הקודרת המצטיירת בכלי התקשורת, אך - לכל הדעות - מדובר באחוז גבוה של עובדים שתנאי העסקתם הורעו".

גם בהקשר של הרעת תנאי העבודה, השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות נפגעו יותר: 29.8% מהקטגוריה ה"אקדמאית" השיבו כי חוו הרעה בתנאי העבודה, לעומת 34.3% מהקטגוריה "עד תיכונית". כמו-כן, 25.5% מהמשתכרים למעלה מ-10 אלף שקל ספגו הרעת תנאים לעומת 40.6% מקרב הנשאלים המשתכרים עד 7,000 שקל. נתון מפתיע אחר בסוגיה זו הוא שאחוז הגברים שתנאי עבודתם הורעו בדרך כלשהי כמעט כפול (37.3%) מאחוז הנשים שתנאי העסקתן הורעו (22.1%).

אחד הנתונים המקוממים העולים מן הסקר, מעיד על מידת הזלזול של המעסיקים בעובדיהם: רק 45.4% מהשכירים שתנאי העסקתם הורעו קיבלו על כך הודעה מסודרת מההנהלה או מהממונה הישיר. כל היתר, שמעו על כך משמועות כלליות במסדרון - 23.1%; ממודעה או כתבה בעיתון - 4.1%; ממכתב שהגיע באי-מייל או בדואר - 21%; ו-2.7% השיבו כי הירידה שחלה בכמות העבודה בעסק היא שהעידה על הקיצוצים.

למרות הפגיעה בתנאי ההעסקה ובמורל, עדיין רוב העובדים מקבלים בהבנה את הפגיעה בתנאי העסקתם. 59.2% מהנשאלים השיבו כי הם מקבלים את הקיצוצים בהבנה, לעומת 15.3% שכועסים על הקיצוצים אולם מתאפקים בשלב זה מלנקוט צעדים. מנגד, 8.7% מהנשאלים השיבו כי בעקבות הקיצוצים החלו לחפש מקום עבודה חלופי ו-4.8% השיבו כי אם לא יחזירו להם את תנאי ההעסקה הקודמים יחפשו אחר מקום עבודה חלופי. זאת ועוד, מתוך הנשאלים שחוו הרעה בתנאי העבודה, אחוז הגברים (53.6%) המקבל את הקיצוצים בהבנה נמוך מאחוז הנשים (65%) שהעיד כי קיבל זאת בהבנה.