תחקיר של "הניו יורק טיימס" חושף את ניצול העובדים המזעזע במסיק אגוזי הלוז בטורקיה. אין מדובר במשהו זניח. הרוב המכריע של אגוזי הלוז בעולם, 70 אחוז ליתר דיוק, מגיעים מטורקיה. לאחר מכן, האגוזים האלה נרכשים ברובם על ידי חברות כמו חברת המזון האיטלקית "פררו", שקונה לא פחות משליש מכל האגוזים הטורקים כדי לייצר את ממרח השוקולד "נוטלה" ואת השוקולדים קינדר ופררו רושה. על פי התחקיר, מי שעומד כיום בלבד הניצול הם פליטים מסוריה, שנמלטו ממלחמת אזרחים רק כדי למצוא את עצמם מנוצלים למען גידול האגוזים.
אחד הפועלים סיפר "לטיימס" שהעבודה מתבצעת במדרונות תלולים. תלולים כל כך עד ש"אי אפשר לעמוד זקוף". אחר סיפר כיצד בניו נקשרו לסלעים בחבלים כדי לא ליפול. בחוות מסוימות העובדים עובדים בתנאים האלה במשך 12 שעות ביום. 72 אחוז מהפועלים אמרו שהם מרוויחים כסף שמספיק להם רק כדי "להסתדר" ו-99 אחוז מהם סיפרו שהם עובדים שבעה ימים בשבוע. לרוב הפליטים הסורים בטורקיה אין היתר עבודה, ולכן גם אין עליהם כל הגנה חוקית.
המתווכים שמביאים את העובדים הסורים אל החוות נוהגים לשקר להם בקשר לשכר. עובד אחד סיפר כיצד הובטחו לו 20 דולר ליום, כשבפועל הוא קיבל 10 בלבד. שקאר רודאני בן 57 וששת בניו, בני 24-18, עבדו באחת החוות האלה בקיץ שעבר. הכסף שהרוויחו הספיק להם לעלות הנסיעה ולהוצאות המחיה בחווה. "חזרנו בלי כלום", הוא סיפר ל"טיימס".
לא מעט מתווכים נעלמים בסוף תקופת העבודה בלי לשלם לפועלים. חלקם דורשים מהם תשלום נוסף. לפליטים אין דרך להתנגד.
כמעט כל החוות בטורקיה משלמות שכר מינימום לעובדים, שמאפשר להם להתקיים מתחת לקו העוני במדינה. מהשכר הזעום הזה לוקחים המתווכים 10 אחוזים לפחות. הפליטים סיפור לעיתון שהכר הזעום אילץ אותם לשלוח גם את ילדיהם לעבודה.
טורקיה מנסה להיאבק בתופעה של עבודת ילדים, אבל עסקים בעלי פחות מ-50 עובדים אינם כפופים לחוקי העבודה במדינה. עבודות הפיקוח מוטלות על החברות שרוכשות את התוצרת.
כמו בתעשיות ניצול אחרות, שרשרת האספקה מטושטשת. פררו סירבה לציין שם של חווה אחת ממנה היא קונה אגוזי לוז. על פי ה"טיימס", חקלאי בן 70 בשם סמה אוטקונץ לא יכול היה לציין מי קונה ממנו את האגוזים בטורקיה, או את היעד הסופי של אגוזי לוז. פררו אמנם מציינת שיש לה תכנית לשמירה על זכויות עובדי החוות, אולם אין דרך לדעת האם התכנית הזו אפקטיבית בכלל.
בארגון לזכויות עובדים אמרו שבבדיקה שנמשכה שש שנים, לא נמצאה בטורקיה אף לא חווה אחת לגידול אגוזי לוז שבה מתקיימים כל הסטנדרטים של עקרון עבודה הוגנת. לדברי פררו, כמות הנוטלה שהיא מייצרת בשנה שווה למשקל של בניין האמפייר סטייט בניו יורק. זה לא יכול היה לקרות בלי העבודה הקשה של הפליטים.