נדידת ההיפסטרים הגדולה של ניו יורק: חנויות ווינטג' וקפה אורגני בגטאות פשע ועוני

המספרה שאליה נכנסתי בשדרות יוטיקה (Utica) בברוקלין היתה עמוסת לקוחות. היה זה בשעות אחר הצהריים של יום ראשון שטוף שמש, שעה שהמונים פקדו את הפארקים ומילאו את בתי הקפה ברובע הגדול ביותר של ניו יורק — שבו 2.6 מיליון תושבים. את פניי קיבלו שישה ספרים ועוד תריסר לקוחות, כולם גברים. המתנתי לתורי בסבלנות בזמן שבחנתי את הסובבים אותי. הייתי האדם הלבן היחיד בחדר.

עם תחילת התספורת התעוררה בעיה לא צפויה. הספר שלי לא ידע לספר עם מספריים. למעשה, לא היו לו מספריים. הוא מעולם לא נזקק להן, כי הוא מעולם לא טיפל בשיער שאינו אפרו־אמריקאי, שנגזם במכונה חשמלית. במלים אחרות, אני הייתי הלקוח הלבן הראשון שלו. הספר הרגיע אותי, ואמר שהכל יהיה בסדר. נרגעתי. ואז המכונה שלו התחילה לקצור בשיערי, ברעש שהרגיש כמו אסון מתהווה. מבט אחד במראה הספיק. הכל לא היה בסדר. משם היו שתי אפשרויות — קרחת או מזעור נזקים.

עוד ב-mako כסף:

• הסניף נסגר, תאספו את הדואר מהריצפה
• ניצולי השואה דורשים: החזירו לנו את הרכוש
• המפה: איפה גרים 50 האנשים העשירים בעולם

בהתאם לחוק החשוב ביותר בנדל"ן, הסיבה היחידה שהלכתי להסתפר שם היתה הלוקיישן. המספרה שוכנת בסמוך לדירה של זוג חברים ישראלים שאצלם התארחתי באותו סוף שבוע. הם היגרו לניו יורק לפני כשנתיים, לרגל לימודיהם, וידעו שייאלצו למצוא מקום זול ככל האפשר לגור בו, בעיר שבה מחירי דיור גבוהים ממילא נעים רק בכיוון אחד — מעלה.

"חיפשנו דירה נואשות, וזה אחד המקומות היחידים שהסכימו בכלל להראות לנו את הנכס, כי אין לנו היסטוריית אשראי בארה"ב", אמר לי החבר. שבועות של חיפושים הסתיימו באיתור דירת שני חדרים וחצי בקצה שדרות פרוספקט פלייס, בגבול המזרחי, השחור והעני של קראון הייטס — אחת השכונות ההטרוגניות בברוקלין, שמהווה מעוז לכ–20 אלף חסידי חב"ד המתגוררים סביב ביתו של הרבי מליובאוויטש ז"ל. לצדם מתגוררים בשכונה כ–150 אלף תושבים שחורים, רובם ממוצא קריבי. בדפי ההיסטוריה נחקק שמה של קראון הייטס בעיקר בשל שלושה ימים של מהומות אלימות קשות נגד חסידים ב–1991, הנחשבות בעיני רבים לאירוע האנטישמי החמור בתולדות ארה"ב.

המתיחות הגזעית בקראון הייטס שבה ב–2013, עם תקיפות מצד צעירים שחורים כלפי חסידים, אך ברקע התחוללה התפתחות לא פחות דרמטית בהשפעתה על מרקם השכונה — ג'נטריפיקציה מואצת, המלווה בזינוקי מחירים של עשרות אחוזים תוך שנים אחדות. ג'נטריפיקציה, המוגדרת כחדירה של אוכלוסייה מהמעמד הבינוני והגבוה לשכונות עוני במרכזי ערים, נהפכה בעשור האחרון לתופעה בולטת ביותר בערים הגדולות בעולם, וגם בתל אביב. ניו יורק היא ממובילות המגמה.

מבחינה אתנית, התהליך המתרחש בערי ארה"ב הוא כניסה של אוכלוסייה לבנה ומשכילה ברובה לריכוזי שחורים דלי משאבים. שכונות בברוקלין שנחשבו עד לא מזמן עניות ומוזנחות, כמו בושוויק, סאנסט פארק וקראון הייטס, נהפכו ליעד מבוקש מצד משפחות צעירות, סטודנטים ואמנים שאינם יכולים עוד להרשות לעצמם לגור במנהטן היקרה או בוויליאמסבורג האופנתית. התהליך שינה לטובה את פני השכונות, אך הוביל לעלייה חדה במחירי הנכסים, ובמקרים רבים דחק החוצה את הדיירים הוותיקים והעניים יותר.

במאמר שפורסם ב"אקונומיסט" בתחילת השנה, תחת הכותרת "הביאו את ההיפסטרים", הפחית השבועון הכלכלי בחשיבותם של ההיבטים השליליים של התהליך, וקבע שהג'נטריפיקציה, בסך הכל, היא מגמה חיובית. "מעיקים ככל שהם יכולים להיות, היפסטרים עוזרים לעניים. חנויות הווינטג' והבארים עם הבירה המקומית שלהם מייצרים משרות ומסים", נכתב בשבועון.

ואולם נדידת ההיפסטרים הגדולה עדיין לא הגיעה לסביבה שבה מתגורר זוג החברים. שלא בטובתם, הם חלוצים של מגמת טרום ג'נטריפיקציה שמוכתבת בשל המגבלות הכלכליות. בין בתי השורות האפרוריים מתחילת המאה הקודמת, סביבת חייהם נעדרת כל סממן של "מגניבות". כאן לא תמצאו, עדיין, בית קפה אורגני או חנות תקליטים יד שנייה. חברי הדוקטורנט מספר שכשהם עברו לשכונה, הם היו "הלבנים היחידים באזור".

אשתו של החבר עובדת סוציאלית, ומטפלת במשפחות בסביבה. בזמן שאנחנו חולפים על פני גן משחקים עשיר בגרפיטי, לכיוון פארק פרוספקט היפהפה, מרחק 20 דקות הליכה מביתם לכיוון החלק העשיר של ברוקלין, היא מצביעה על כמה מהשיכונים הקשים באזור — ה"פרוג'טקס" — בניינים חסרי זהות בבנייה ממשלתית שנהפכו למדגרות עוני ופשע. התיאורים שלה מרכיבים את אותו פסיפס קבוע של משפחות הרוסות, ילדים רעבים, אלימות ותיקים פליליים. עד שעברו לשכונה, המציאות הזאת נשקפה להם בעיקר ממסכי הטלוויזיה בסדרות המשטרה הרבות שמוקמו בניו יורק. "הג'נטריפיקציה תגיע גם לכאן עוד שנתיים, שלוש", הוא אומר.

תמורת הדירה הנאה שמצאו, ששופצה וכוללת רצפת פרקט, הם משלמים 1,350 דולר בחודש — מציאה אמיתית בברוקלין, שבה קפצו מחירי השכירות ביותר מ–33% מאז 2012, לפי מדד אתר הנדל"ן זילואו. הזינוק במחירי הדירות הקטנות היה חד עוד יותר — 50%. אחת הסיבות למחיר הנמוך של הדירה הוא קרבתה לאיסט ניו יורק — הגטו הקשה ביותר בברוקלין, עם מספר מקרי הרצח הגבוה בעיר. מנגד, מרחק רבע שעה הליכה צפונה, אל בושוויק, שם הג'נטריפיקציה בשיאה, דמי השכירות של דירה מקבילה גבוהים עד פי שלושה.

הפיקוח על המחירים נכשל

עליות המחירים הבלתי־פוסקות מתרחשות אף שניו יורק היא הכרך היחיד בארה"ב שבו קיים פיקוח על שכר הדירה, שנועד להגן על שוכרים בעלי הכנסה ממוצעת ומטה. ואולם מערכת הפיקוח העירונית אינה רלוונטית לרוב המכריע של שוק הדיור בעיר, ואינה מספקת פתרון של ממש למעמד הביניים, שאפשרויות הדיור שלו הצטמצמו במציאות של מחירי דיור מרקיעים ושכר תקוע. פחות מ–2% מהדירות בניו יורק נתונות תחת פיקוח מלא של הרשויות (Rent Control), ורובן ככולן מחייבות מגורים של אותם דיירים במשך עשרות שנים. דרגה נמוכה יותר של פיקוח (Rent Stabilization) אוסרת התייקרות של יותר מ–1% לשנה על שכ"ד של עד 2,500 דולר, אך הקריטריונים לכך מסורבלים, ובמקרים רבים פועלים לטובת בעלי הנכס.

למעמד הביניים בניו יורק נותרה למעשה תקווה אחת בלבד — דיור בר השגה. בדומה לג'נטריפיקציה, גם זה מונח שמדובר בו ללא הרף בשנים האחרונות. בניגוד אליה, בינתיים הוא קיים רק בתוכניות. אבל להמוני ניו יורקרים שנאנקים תחת נטל יוקר הדיור יש מקום לאופטימיות זהירה: ראש העיר הנוכחי, ביל דה בלאזיו, ששואף ליישם את משנתו הסוציאליסטית בתוכנית דיור בר השגה בקנה מידה היסטורי. הבטחותיו של דה בלאזיו הדמוקרט להפוך את ניו יורק לעיר בת השגה גם לעניים היו חלק מקמפיין שמאלני תקיף, שבסופו נבחר לפני שנתיים ברוב מהדהד של 73% מהקולות — הניצחון הסוחף בהיסטוריה של ראשי העיר בניו יורק. דה בלאזיו נתפש כאנטיתזה מוחלטת לקודמו בתפקיד, המיליארדר מייקל בלומברג, שקידם בעיקר מגדלי יוקרה ומתחמים אופנתיים שפונים לבעלי כיסים עמוקים.

לפני חצי שנה הציג דה בלאזיו תוכנית ארוכת טווח להצלת הדיור הציבורי של ניו יורק, שסובל מהזנחה מתמשכת של כ–180 אלף דירות וגירעונות של כ–100 מיליון דולר שצברה רשות הדיור של העיר, בעקבות ביטול סובסידיות פדרליות ב–2001. דה בלאזיו הציב יעד שאפתני במיוחד: בנייה או שיפוץ של 200 אלף דירות בנות השגה עד 2024. גם מימוש של מחצית היעד יוכל לספק פתרון דיור ראוי למאות אלפי עניים בניו יורק.

התוכנית כוללת שיקום של הדירות המתפוררות וחיסול הגירעון של רשות הדיור, באמצעות תקציבים שיגיעו מאפיקים כמו הגדלת ההכנסות על פיתוח קרקעות פרטיות, העלאת מסים עירוניים כמו דמי חנייה והגברת האכיפה על גביית דמי השכירות מדיירי הדיור הציבורי, שרבים מהם מנצלים את התסבוכת הביורוקרטית ומתחמקים מתשלום. לפי "ניו יורק טיימס", כ–54 אלף משקי בית בדיור ציבורי עוברים על החוק בשל פיגורים בדמי השכירות, שנובעים לרוב ממצוקה כלכלית. רובם מתגוררים במבנים ישנים שקמו כתוצאה ממדיניותו של פיורלו לה גווארדיה, אבי הדיור הציבורי של ניו יורק, שכיהן כראש העיר בין 1934 ל–1945.

נראה שדה בלאזיו שואף להיות ממשיך דרכו של לה גווארדיה, אחרי עשורים של הזנחת הדיור הציבורי מצד ראשי העיר. אחד מעמודי התווך של התוכנית שהציג הוא בנייה של עשרות אלפי יחידות בדיור בר השגה בתוך עשור. התוכנית, שפרטיה נחשפו באוגוסט, תגדיר אזורים ייעודיים לפרויקטים (Zoning), וכבר תוארה על ידי ראש העיר כבעלת "התנאים הקשוחים ביותר בארה"ב" לדיור בר השגה.

אחד התנאים הוא חיוב יזמים לבנות 25%–30% מיחידות הדיור בפרויקטים שייכללו בתוכנית כדירות בנות השגה, לעומת שיעור מקובל של 20%. דירות אלה יישארו לצמיתות בשכירות נמוכה, והיזמים לא יוכלו לבצע שינויים בחלוקת הדירות. בקיצור, בלי התחכמויות. חלק מהפרויקטים יוקמו על ידי יזמים פרטיים, שיקבלו קרקע מהעירייה כדי לבנות עליה בנייני דירות להשכרה במחיר נמוך. בניינים של פחות מעשר דירות יהיו פטורים מתנאי התוכנית.

להתניע דחפורים ולהניע שינוי

בינתיים, התוכנית זוכה לתמיכה כמעט פה אחד מיזמים, אנשי עסקים, פעילים חברתיים וחוקרים. "ניו יורק משתמשת ב–Zoning, שהוא המנגנון העוצמתי ביותר שבידינו, במטרה לקדם חזון של עיר מגוונת", אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" פרופ' ג'רולד קיידן, מומחה לתכנון עירוני באוניברסיטת הרווארד.

לצד המחמאות והתקוות עולים גם לא מעט סימני שאלה. יש המזהירים כי הארגון מחדש של רשות הדיור הציבורי תביא להפרטה של בניינים רבים, שתסכן את מעמדם של הדיירים המוגנים. חששות עולים גם לגבי רמות המחירים של דירות בנות השגה, שעדיין לא נקבעו וייתכן שעד שייבנו כבר לא יהיו בהישג ידם של רבים. גם היקפי הבנייה אינם ברורים: מדיווחים ראשונים על 80 אלף יחידות חדשות בדיור בר השגה, המספר ירד ל–50 אלף עם הצגת התוכנית, ואילו כעת ראש העיר אינו מוכן להתחייב גם ליעד הזה. סימן שאלה נוסף ירחף במקרה שדה בלאזיו לא ייבחר לקדנציה נוספת, וממשיכו יעדיף להכניס שינויים בתוכנית השאפתנית, או פשוט לבלום אותה.

ואולם עד הבחירות הבאות יש לדה בלאזיו מספיק זמן להניע דחפורים ולבצע שינוי מהותי בשוק הדיור של ניו יורק. אחד מאזורי הפיתוח הבולטים בתכנית שלו היא שכונת איסט ניו יורק הקשה, לא רחוק מאותה מספרה. העירייה מתכננת לשנות את פני השכונה, לקדם פיתוח מאסיבי באמצעות סובסידיות נדיבות ליזמים על קרקעות זולות ממילא, ולשכן בפרויקטים חדשים מאות משפחות בדיור בר השגה. כך או אחרת, כדאי שהספר שלי יצטייד במספריים - ההיפסטרים יגיעו במוקדם או במאוחר.