ספינר, הצעצוע שהשתלט על העולם מהר יותר ממהירות הסיבוב שלו, מרוויח מיליונים. קת'רין הטינגר אמורה לכאורה לתכנן איזו אחוזה היא קונה עכשיו. אבל המציאות מעט שונה. האישה שעומדת מאחורי השיגעון לא רואה פרוטה מההמצאה שלה.
הצעצוע שהמציאה הטינגר לפני 20 שנה כדי לשעשע את בתה בת השבע מכר עשרות מיליונים. במשך שנים היא החזיקה בפטנט על ספינרים, עד שב-2005 החליטה לוותר עליו. הסיבה? הטינגר לא הייתה מסוגלת לעמוד בתשלום השנתי של 400 דולר.
"לא היה לי כסף. זה פשוט מאוד", היא אמרה בריאיון לגארדיאן. בעוד היצרנים והקמעונאים שמוכרים את הגרסה המודרנית של הפיתוח שלה צוברים רווחים עצומים, הטינגר, תושבת פלורידה בת 62, עברה מביתה הזעיר אל דירה זולה יותר, תהתה אם להתחבר מחדש לקו הטלפון המנותק שלה ומנסה להחליט אם היא מסוגלת להרשות לעצמה "מכונית שבאמת עובדת".
"זה מאתגר, להיות ממציא", אמרה"במהלך ראיון שהתקיים ליד ביתה בווינטר פארק, עיר פרברית ממזרח לאורלנדו. "רק כשלושה אחוזים מההמצאות עושות כסף. צפיתי בממציאים אחרים ממשכנים את בתיהם ומאבדים הרבה. אתה לוקח שותפים, אתה מקבל עזרה מחברים ובני משפחה. זה קשה".
הטינגר מקבלת את העובדה שאם הייתה מסוגלת לשמור על הפטנט, היא הייתה צוברת עכשיו הון גדול. "לא הייתה לי שום בעיה. זה היה יכול להיות טוב", אמרה בריאיון.
אבל היא מצטרפת לרשימה ראויה לציון של ממציאים - כולל טים ברנרס-לי, מייסד האינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותו, וממציא ההוברבורד שיין צ'ן, שמעולם לא קיבלו תמלוגים על ההמצאות שלהם. הטינגר מתעקשת שהיא לא ממורמרת על האופן שבו התרחשו הדברים.
"כמה אנשים שאלו אותי: 'את לא משתגעת מזה?' אבל אני רק מרוצה שמשהו שתכננתי עובד עבור אנשים אחרים", אמרה.
"יש רק הרבה מקרים בחיים המודרניים שבהם אנחנו נסגרים בתוך קופסה. אנחנו נלחצים. אנחנו צריכים את המוצרים האלה כדי לשחרר לחץ. זה גם כיף".
מספר בתי ספר כבר אסרו להכניס ספינרים לשטחם, כדי למנוע הסחות דעת. הטינגר, מצידה, מרוצה שחלק מבתי הספר דווקא מצאו את הצעצוע שלה מועיל. "אני מכירה מורה של ילדים עם צרכים מיוחדים שהשתמש בו עם ילדים אוטיסטים, וזה באמת עזר להרגיע אותם", היא אומרת.
כישלון ברגע האחרון
על פי הטינגר, העולם זכה בספינר בעקבות "קיץ נורא אחד" שבו היא סבלה ממחלה קשה הגורמת לחולשת שרירים, וגם טיפלה בבתה שרה, כיום בת 30.
"לא יכולתי לאסוף את הצעצועים שלה או לשחק איתה הרבה, אז התחלתי לזרוק דברים ביחד עם עיתון ונייר דבק, ואז דברים אחרים", אמרה. "זה לא היה ממש אבטיפוס. היא הייתה מתחילה לשחק עם זה בצורה אחרת ואני הייתי משנה את הצעצוע".
לאחר כמה עיצובים, גרסה בסיסית, לא מכנית של ספינר נולדה. "אנחנו די המצאנו את זה ביחד - היא יכולה לסובב את זה ואני יכולה לסובב אותו, וככה זה תוכנן", הוסיפה.
הטינגר הציגה את הצעצוע שהלך והשתדרג בתערוכות ובירידים בפלורידה. היא הצליחה להחזיר את ההשקעה הראשונית. ב-1997 הבטיחה פטנט על העיצוב
אבל בדיוק לפני הפריצה הגדולה, החליטה ענקית הצעצועים הסברו, שבדקה את העיצוב, שהיא לא מעוניינת לייצר אותו. וכך נשארה הטינגר עם צעצוע חביב, ועם הוצאה על פטנט שלא הייתה מסוגלת לעמוד בה.
"אני לא אדם שסוגר עסקאות של מיליארדי דולרים", אומרת הטינגר. "אם היה לי כסף או שהיה לי הון סיכון אז זה היה שונה".
בריאיון למגזין TIME הציגה הטינגר גרסה מעט שונה לאופן שבו נולדה ההמצאה. היא סיפרה למגזין שהרעיון עלה במוחה בשנות השמונים, בזמן שביקרה את אחותה בישראל. היא הבחינה בילדים משליכים אבנים לעבר שוטרים והחלה לחשוב על רעיונות שיסיחו את דעתם מהפעילות הזו.
העובדה שלא נכנסה אל הארץ המובטחת של הממציאים המיליונרים לא מייאשת את הטינגר, שעובדת כמהנדסת. היא מתכננת לייצר ולמכור את עיצוב הספינר המקורי, אם תצליח להשיג מספיק תומכים בקיקסטארטר.
למרות הכל, הטינגר מתעקשת שיש לה רק חרטה אחת בגלל הכסף שמעולם לא הגיע לכיסה: "זה היה מאפשר לי להמציא יותר".