מצוקת העובדים הלא-קבועים בצל המלחמה: מתווה פיצויים כלכלי שלם הוצע לעצמאים ולשכירים מאז המלחמה, אך נראה שיש לפחות אוכלוסיית עובדים אחת שנפלה בין הכיסאות – העובדים השעתיים. אותם עובדים, שמקבלים שכר לפי שעה ולא פוטרו או הוצאו לחל״ת, מצאו את עצמם בחודשים האחרונים עם הפסדים משמעותיים לאור צמצום בשעות העבודה, אך ללא כל סיוע מהמדינה.
מיכאל דהאן (39) מרמת גן הוא מנהל מוקד טלפוני להשקעות נדל"ן כבר למעלה מעשור, אך מאז פרוץ המלחמה הוא מספר שהעבודה נעצרה כמעט כליל. "לאף אחד אין ראש עכשיו לשמוע על השקעות נדל"ן. בכל אוקטובר עבדנו רק 5 ימים, ובכל השאר פשוט ישבנו בבית מרותקים למסכים, כמו כל המדינה. במהלך חודש נובמבר כבר עשינו כמה וכמה ניסיונות לחזור לעבוד, בכל פעם ליומיים-שלושה, אבל ראינו שזה עדיין מוקדם. בגלל זה גם לא יצאנו לחל"ת - התקווה הייתה שהנה, אוטוטו חוזרים לעבוד", הוא מספר.
דהאן מסביר שהדבר לא מנע ממנו לנסות לעזור למצב הקשה במדינה. "בין ניסיון אחד לשני עם העבודה, לקחתי את הרכב, ויחד עם הנציגים שלי – נסענו להתנדב בקטיף. בסופי השבוע אילנה אשתי עמדה בכל שישי במשך שלוש שעות, בישלה ואפתה למפונים שנמצאים פה במלונות בתל אביב. אנחנו היינו מקפיצים את האוכל הזה אליהם בשמחה ובאהבה".
בשלב זה, העסק כבר ספג שלושה חודשים של משכורות מאוד נמוכות, והדבר מקשה על המצב הכלכלי בבית. "כשאני יושב על המספרים בסוף החודש, אני רואה שלא באמת הצלחתי לצמצם את ההוצאות, כי הוצאנו לא מעט כסף בסופר על הבישולים שאישה עשתה, ועל הדלק לנסיעות לקטיף שבדרום", הוא אומר ומדגיש, "בסופו של דבר הנציגים שלי ואני לא קיבלנו אף פיצוי, וכאמור לא יצאנו לחל"ת כי היו מספר ניסיונות לחזור לשגרה, שלא צלחו".
דהאן מותח ביקורת על מתווה הפיצויים, שלדבריו לא מהווה פתרון הולם עבור העסקים כולם: "היינו מצפים שהמדינה לאחר כחודש, כבר תהיה יותר מסודרת ואף תקים פתרון ייעודי לעובדים השכירים במקומות עבודה קטנים ובינוניים במרכז הארץ. גם אנחנו נפגענו מהמלחמה, גם אם לא באופן ישיר אלא בעקיפין".
גם אליזבת (60) מבית שמש, אם חד הורית, במשך שבועיים לא עבדה בעקבות המלחמה – ולאחר מכן צומצם היקף ההעסקה שלה ב-50%. בעקבות כך, היא קיבלה משכורת של 4,000 שקלים במקום 7,000 שקלים ממקום עבודתה. "איך אפשר לחיות עם שני חיילים שנמצאים בעזה ועם משכורת של 4,000 אלף שקל?" היא תוהה ומדגישה, "לכולנו יש חובות, ועובדים שעתיים תמיד נפגעים במצבים כאלה. אני משלמת משכנתא וגם חודש אחד כזה פוגע בהתחייבויות שממשיכות לרוץ. הרבה מאוד אנשים תמכו בי בזמן הזה, כמו אחותי וחברים. גם את הכסף של הבן הקטן שלי, שהשתחרר מקופת הגמל לחיסכון לכל ילד, לקחתי. אבל מי רוצה להיעזר בילדים?"
דהאן ואליזבת הם לא היחידים שנמצאים במצב הזה בימים אלו. על פי הערכות, העובדים השעתיים מהווים כרבע מכוח העבודה במשק, כלומר קרוב למיליון עובדים. רועי מאור, מנהל פיתוח מדיניות בעמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי, מסביר: "בניגוד לעובדים שעובדים בהיקף משרה קבוע, העובדים השעתיים לא יודעים מה יהיה היקף העבודה שלהם בכל חודש. זה נקבע על פי צרכי המעסיק ולפי הנסיבות שהמעסיק נתון בהן".
"אלא שבעקבות המלחמה, הרבה עסקים צמצמו משמעותית את היקף הפעילות שלהם, וכך העובדים השעתיים נשארו במקרים רבים במצב שבו הם מצד אחד לא פוטרו או הוצאו לחל"ת (ולכן לא זכאים לקבל דמי אבטלה), ומצד שני כמות השעות שהם עובדים הצטמצמה בצורה דרסטית. לפעמים זה מגיע עד כדי אפס שעות עבודה או שעות בודדות, ולכן בפועל כמעט ולא נשארה להם שום הכנסה".
בשל ההגדרות הברורות המכתיבות קבלת דמי אבטלה, העובדים השעתיים למעשה נפלו בימים אלה בין הכיסאות, ונותרו ללא כל פיצוי. "המערכת בנויה לפי מידות של עובדים עם היקף משרה קבוע. היא לא בנויה כיום להתמודדות עם אי-הוודאות שהם ניצבים בפניה, וגם אם חלקם כבר חזרו להיקף השעות הרגיל – אין להם שום פיצוי על שעות העבודה שהם הפסידו במהלך המלחמה ועד עכשיו. בנוסף, אין להם כל הגנה אם יהיו סבבי לחימה נוספים, ואנחנו רחוקים לצערנו ממצב של שקט ודאי", אומר מאור.
פיטורים לאחר צמצום שעות העבודה
פגיעה נוספת באותם העובדים, מתרחשת לדברי מאור במצבים שבהם העובדים הוצאו לחל"ת או פוטרו, לאחר שבמשך תקופה מספר השעות שבהן עבדו צומצם: "במצב זה, דמי האבטלה מחושבים על פי השכר הממוצע בחודשים שקדמו להוצאה לחל״ת או לפיטורים, ולכן הדבר מפחית את ממוצע השכר משמעותית, ופוגע בעובדים אלה פעמיים". לדבריו, נראה כי לרוב מדובר בעובדים מוחלשים יותר במשק, המאופיינים בשכר נמוך וביציבות תעסוקתית נמוכה, כך שהמכה אף משמעותית יותר עבור אותו עובד.
כדי לספק לאותם עובדים מענה, העמותה שבה עובד מאור, ניסתה לקדם בחודשים האחרונים יוזמה חדשה בממשלה ובכנסת: "גיבשנו הצעה דיי פשוטה. במהלך המלחמה, באופן חריג (כהוראת השעה), עובדים שעתיים שצמצמו להם את כמות שעות העבודה ביחס למה שהם קיבלו לפני המלחמה – יוכלו לקבל דמי אבטלה על ההכנסה שהם איבדו", אומר מאור ומדגים, "נניח שבממוצע בחודשים שלפני המלחמה עובד שעתי הרוויח 4,000 שקלים בחודש, ואחרי המלחמה ההכנסה ירדה ל-1,000 שקלים בחודש – הצענו שהביטוח הלאומי ייתן דמי אבטלה כאילו אותו עובד הפסיד הכנסה של 3,000 שקלים".
ההצעה הועלתה בפני משרד האוצר וחברי הכנסת, אך לצערי העמותה, היא טרם אומצה. "אנחנו ממשיכים במאמצים לקידומה, אבל אני חושב שחלק מהבעיה היא שהמשרד פחות מכיר ומבין את מציאות החיים של עובדים שעתיים. אנשים עדיין חושבים על עובדים בהיקף קבוע", אומר מאור ומסביר, "הטיעון העיקרי שעלה מצד אותם גורמים, הוא שעובד שצמצמו לו את היקף השעות יכול להתפטר, ואז הוא יהיה זכאי לקבל דמי אבטלה. אבל זו מחשבה של עובדים בהיקף קבוע, שיכולים לדעת בצורה ברורה מתי מצמצמים את היקף המשרה ובכמה, ולקבל החלטות בהתאם. מנגד, עובדים שעתיים נמצאים ברמה מאוד גבוהה של אי-וודאות, והרבה יותר קשה להם לקבל את ההחלטות בצורה מושכלת. לפעמים אין להם אינפורמציה שתאפשר להם לדעת אם הם בכלל עומדים בפני פגיעה כזו, וגם המעסיק לא בהכרח יודע".
הנושא עלה לדיון בוועדת הכספים בכנסת לפני כחודש, במהלך הדיונים שנערכו על מתווה הפיצויים וההקלות. חברי הכנסת בדיון ציינו כי הם חוששים שהעובדים השעתיים יפלו בין הכיסאות במסגרת ההסדר, אך כדי לא לעכב את עבודת הוועדה, הם הסכימו להתקדם עם נוסח החוק שהותיר אותם בחוץ. על אף שהובטח שיתקיימו דיונים נוספים בנושא, עד היום הנושא נותר ללא מענה.
"זה קשור לעובדה שמדובר בקבוצה מאוד שקופה של אנשים. זו לא קבוצה מאורגנת עם קול ציבורי חזק, והיא לא יכולה לתבוע זכויות ולהשמיע קול. לכן, מכיוון שהמערכת לא בנויה בהתאם לנסיבות שלהם, כוח האינרציה מאוד חזק וקשה לעשות שינוי", אומר מאור ומדגיש, "אם הנושא יהיה על סדר היום, ואנשים יבינו יותר טוב את הבעיות של העובדים השעתיים – אני מקווה שיש יותר סיכוי שההצעה תעבור".