לו הייתה חברה עסקית, הדו"חות של מדינת ישראל לרבעון הראשון של שנת 2023 היו מלאים בתמרורי אזהרה. אזרחים שמתקשים לתת אשראי למדינה, משקיעים שמצמצמים חשיפה, חשש מהורדת דירוג האשראי והנהלה שנראה שמאבדת שליטה. הערת עסק חי הייתה עולה ומציינת שפגיעה בעקרון הבסיסי של הפרדת הרשויות ועצמאות הרשות השופטת מעלה ספקות ביכולת של המדינה להמשיך להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. המניות של מדינת ישראל מתחילות לאבד מערכן, ערך שנבנה בדם, יזע והרבה דמעות. מוניטין שנבנה במשך שנים ויכול להישבר בימים בודדים.
מדינת ישראל היא לא חברה עסקית, היא הבית שלנו. היא פלא חברתי וכלכלי שנבנה במשך שנים ארוכות וייצר איים רבים של מצוינות. היא לא מושלמת ויש בה הרבה מה להמשיך ולבנות, אבל היא שלנו ובבעלותנו. אנחנו כולנו בעלי המניות ואנחנו בנקודה שמחייבת גם אותנו לייצר פתרונות ביחד עם ההנהלה הנוכחית.
בשנים האחרונות חווינו מגמות של הקצנה. שיח אלים ומסית שלעיתים אף מגיע מצד מנהיגים לא אחראיים, משני צידי המתרס. הקצנה בתגובות, בפעולות, ברמת האלימות ברחוב ובקיטוב. במדדים הפנימיים שלנו- אנחנו רגע לפני פיצוץ ובאחד המצבים הרגישים ביותר שהיינו בו כמדינה וכעם בעת החדשה. אנחנו צריכים לאמץ סגנון מנהיגות חדש. אם הוא לא בא מהרשויות, הוא יבוא מהמגזר העסקי- מנהיגות שמכילה ומאפשרת. כזו שמגוונת ולא מפחדת להראות פגיעות. מנהיגות שיודעת להפגין חמלה ולהרגיש את הכאב של הצד האחר. השר לבטחון לאומי ושאר שרי הממשלה צריכים לכבד את המפגינים ולכאוב את כאבם במקום לכנות אותם בשמות גנאי ולהתייחס אליהם כאויב. המצ'ואיזם הישראלי חייב להשתנות וזו בדיוק נקודת האמת שתוכל לאפשר לנו להשתנות. חברי הכנסת, שרי הממשלה- תעצרו, קחו אחריות ותראו לנו שאפשר גם אחרת.
כיזם שעוסק רבות בבניית הגשר של כלל חלקי החברה להייטק דרך הכשרות מקצועיות, כולל אוכלוסיות מגוונות, ראיתי כיצד יצירת מרחב בטוח שיודע להכיל ולשלב את כולם, לא רק מועיל ברמה המוסרית אלא גם תורם לחברות ברמה העסקית ומסייע להן להציג ביצועים טובים יותר. זה יושב על ההבנה כי אמנם כולנו שונים, אבל כאשר אנחנו חוגגים את השונות שלנו, והופכים אותה לייחודיות שמביאה לשולחן דברים חדשים, באופן בטוח ושיפוטי, כולנו יותר מחוברים ויותר מגויסים למשימה.
אני מתנגד לחקיקה במתכונתה ובאופיה הנוכחיים. אז מה עושים? מוחים בכל דרך חוקית אפשרית בכדי שהתהליך המסוכן הזה ישתנה, אבל במקביל מקשיבים ומדברים, בדיוק כמו שהנשיא מנסה לעשות בשבועות האחרונים. לא מאפשרים לשיח האלים לחלחל. הופכים את המחלוקת לפנים ושמות ומחפשים את המשותף. במקום להדהד לעצמנו את הדעות שלנו ברשתות החברתיות, מתקשרים לחברים מהלימודים, מהצבא, מהעבודה- מוצאים מישהו שחושב אחרת מאיתנו ונפגשים איתו. מקשיבים, מתווכחים, מנסים להשפיע ומרגישים את הכאבים אחד של השני.
אנחנו צריכים חזון חדש, משותף, ודימיון פוליטי עדכני שמוכן להכיל רעיונות ומתווים שכוללים פשרות והושטת יד לצד השני. הקיטוב הזה בין שני צדדי המטבע עלול לגרום לספינה שאנחנו קוראים לה מדינת ישראל לטבוע בים של שנאה ושל זרות הדדית. אנחנו צריכים לכאוב את כאבם של האוכלוסיות שמרגישות שהודרו ממוקדי קבלת החלטות ואוכלוסיות שמרגישות שקופחו בפסיקות משפטיות ואת כאבם של אוכלוסיות שחוששות מהמהלכים האגרסיביים האחרונים של הממשלה. אנחנו חייבים ללמוד איך להיות שונים ביחד.
בחברות עסקיות יש החלטות קריטיות, בהן צריך לקבל את אישור בעלי המניות בנוסף לאישור ההנהלה והדירקטוריון. בשינוי כל כך דרמטי כפי שהממשלה מציעה כרגע, חייבים להגיע לפשרות ולהסכמות רחבות. אנחנו בעלי המניות וקולנו צריך להישמע, גם אם היו בחירות רק לפני מספר חודשים. בשנים האחרונות פעלתי רבות לגוון את תעשיית ההייטק ולשלב בה יותר עובדים מהחברה הערבית, החרדית ומהפריפריה, אני יכול לומר בוודאות שברגע שמוצאים אינטרס כלכלי משותף, החברה הישראלית תוכל להוביל את הכלכלה לגבהים עוד יותר מרשימים ממה שהגענו עד כה.
כיזם ומנהל של חברה ישראלית, וכמפקד במילואים אני קורא לכולם: אל תמכרו את המניות שלכם!
אל תוותרו על החברה שלנו ואל תשרפו גשרים שלא נוכל לחזור מהם חזרה. גם אם יש פערים עמוקים וכואבים, החוזק שלנו הוא בסולידריות שלנו ובשותפות הגורל העמוקה שלנו שלא תלויה בדבר. נעבור גם את הימים האפלים הללו, ביחד. חברות עסקיות מקבלות החלטות בצורה תועלתנית- וחלקן כבר החלו לבצע החלטות קשות על מנת לפזר את הסיכונים שלהן טוב יותר ולהבטיח את המשך השגשוג. אבל מדינת ישראל היא לא חברה עסקית, היא הבית שלנו. נולדתי ישראלי ואמות כישראלי. אני לא מוכן למכור את המניות שלי ואני אעבוד קשה כדי שהערך שלהן יעלה.
הכותב הוא מנכ״ל חברת Elevation וסא"ל ביחידה מיוחדת במיל'