ארץ קטנה, סיפור גדול: תוחלת החיים הממוצעת של גבר ישראלי עלתה בשנים האחרונות, והיא גבוהה בשלוש שנים מן הממוצע בקרב גברים במדינות ה־OECD (כלומר 81 שנים לעומת 78). בקרב נשים, תוחלת החיים גבוהה אף יותר, ומגיעה ל־84 שנים. תוחלת החיים הכללית בארץ עומדת על 82.9 שנים, והיא מציבה את ישראל בעשירייה הראשונה ב־OECD.
בין השנים 2009-2005 לשנים 2017-2013 עלתה תוחלת החיים במדינה ב־1.8 שנים. על פי כתב העת הרפואי החשוב בעולם, Lancet The, ב־2040 תתפוס ישראל מקום גבוה עוד יותר בצמרת המדינות שתוחלת החיים בהן גבוהה ביותר, וגבר ישראלי יחיה בממוצע 84.4 שנים. כיום הוא חי 82.9 שנים, לעומת 77.9 שנים בעולם. אגב, תוחלת החיים של נשים היא באופן קבוע גבוהה יותר משל גברים.
מדוע מדינות נבדלות כל כך בתוחלת החיים של תושביהן? הפערים בתוחלת החיים קשורים לרוב למצבהסוציו־אקונומי במדינה, לרמת ההשכלה ולאיכות ולנגישות של מערכת הבריאות. יש גם מה שקרוי ״מוות הניתן למניעה״, שמתייחס בעיקר לשיעור ההתאבדויות ולצריכת אלכוהול. בדירוג זה כולם מעדיפים להיות בתחתית, וישראל אכן מצליחה בכך. היא מדורגת בו במקום השני מהסוף, לפני לוקסמבורג שסוגרת את הרשימה.
למשל, ב־2019 עמד שיעור צריכת האלכוהול בישראל על 3.1 ליטרים בשנה בלבד, לעומת 8.8 ליטרים בשנה בממוצע במדינות ה־OECD – ישראל ממוקמת במקום השני מהסוף בדירוג צריכת האלכוהול ב־OECD, ורק בטורקיה שותים פחות. נוסף על כך, כל נער חמישי בגיל 15 במדינות ה־OECD דיווח כי השתכר לפחות פעמיים בחיים, לעומת אחד מכל עשרה נערים בגיל זה בישראל. שיעור ההתאבדויות בישראל ב־2019 היה שישה מקרים ל־100 אלף איש – נמוך דרמטית מן הממוצע במדינות המפותחות, של 11.5 התאבדויות ל־100 אלף תושבים. גם במדד זה אנחנו מובילים מהסוף.
למרות מה שנאמר כאן, תוחלת החיים הגבוהה בישראל אינה טריוויאלית. רמת העושר, רמת ההשכלה ואיכות מערכת הבריאות לבדן אינן מסבירות אותה. לפי המודלים המקובלים, תוחלת החיים של גבר ישראלי היתה אמורה להיות נמוכה בשבע שנים ממה שהיא בפועל, כך שמתברר שיש אקס פקטור כלשהו שפועל להארכת חיי הישראלים.
ישראל מתאפיינת בתוחלת חיים דומה לזו של מדינות רווחה קטנות, שלוות וקרירות, כמו איסלנד, שווייץ ושוודיה. אפשר להגיד הרבה דברים טובים על ישראל, אבל שווייץ או איסלנד אנחנו לא. נכון, גם ישראל היא מדינה קטנה עם מערכת בריאות טובה, ותוחלת חיים היא אחד המדדים המרכזיים לאיכותה של מערכת הבריאות, אך היא פחות עשירה באופן משמעותי. נוסף על כך, שיעורי הילודה בארץ הם בין הגבוהים במערב, וידוע כי שיעורי פוריות גבוהים ולידות רבות, שחלקן בסיכון גבוה, מפחיתים את תוחלת החיים.
ועוד גורם אמור לפעול לרעת תוחלת החיים בארץ: היותה של ישראל חברת הגירה. זאת משום שישנם תושבים רבים שהגיעו ממדינות עם מערכת בריאות גרועה יותר, כמו אתיופיה ורוסיה. כמו כן, ישראל מוציאה נתח גדול מהתוצר הלאומי הגולמי על תקציב הביטחון, על חשבון שירותי רווחה ובריאות – רק 8.6 אחוזים ממנו מושקעים בבריאות, לעומת 18 אחוז בארצות הברית ועשרה אחוזים בממוצע במדינות האיחוד האירופי.
אם כך, מה מסביר את תוחלת החיים הגבוהה בישראל? מחקר שערך מכון טאוב בניסיון למצוא את הגורם האחר, אותו אקס פקטור ישראלי שיסביר את תוחלת החיים הגבוהה, מצא שההסבר טמון בשירות החובה בצה״ל, למרות הסכנות שהוא יוצר. החוקרים בחנו מדינות שהנהיגו שירות חובה בצבא ב־1990 וגילו כי כבר ב־,2013 תוחלת החיים בהן היתה גבוהה בשנה וחצי בממוצע מאשר במדינות ללא שירות חובה. ומתברר שככל שהשירות ארוך יותר, עולה השפעתו החיובית על תוחלת החיים. זאת כנראה הודות לכך שהשירות הצבאי מוביל לשיפור בכושר הגופני של גברים, שבולם התפתחות של מחלות שונות.
ומה באשר לאוכלוסיות שלא משרתות בצבא, כמו החרדים? מדובר בחברה ענייה, במצב סוציו־אקונומי נמוך, שהיתה אמורה להתאפיין בתוחלת חיים נמוכה. והפלא ופלא, כבר שנים שהערים עם תוחלת החיים הגבוהה בישראל הן מודיעין עילית, עם 87.6 שנים, ואחריה בני ברק, ביתר עילית, בית שמש וירושלים. ההשערה היא כי הקהילתיות והלכידות החברתית בחברה החרדית הסגורה פועלות לנטרול הנתונים היבשים. האושר והשמחה מנצחים את הסטטיסטיקה – וזה אולי נכון לחברה הישראלית בכלל.
מעבר לכך, בחברה החרדית שותים פחות אלכוהול ומעשנים פחות וגם התזונה, שמבוססת פחות על אוכל בחוץ, בריאה יותר. גם המיקום הגיאוגרפי של ישראל לחופי הים התיכון כנראה תורם לתוחלת החיים במדינה. לפי מחקרים שנערכו החל משנות ה־,60 תזונה ים תיכונית היא בריאה יותר בזכות מקור השומן בה, שהוא מהצומח, מה שתורם למניעת מחלות לב. לכן בפינלנד, שם רוב השומן מגיע מבשר שמן, שיעור התמותה ממחלות לב גבוה יותר מאשר ביוון, שם רוב השומן מגיע משמן זית. התזונה שלנו כוללת גם הרבה ירקות ופירות טריים, דגים, דגנים, קטניות ומוצרי חלב. כל אלה הוכחו כבעלי תרומה חיובית לחיזוק מערכת החיסון וכן כמפחיתים סיכון של שבץ, סוכרת וכולסטרול גבוה.
התזונה לבדה כמובן אינה מסבירה את תוחלת החיים הארוכה, אבל קשה להתעלם מכך שלצד ישראל בעשירייה הראשונה נמצאות גם איטליה וספרד. הן לאו דווקא המדינות העשירות באירופה ומערכת הבריאות בהן אינה הטובה ביותר, אבל גם הן, כמו ישראל, מדינות ים תיכוניות.
אתגרים לשנת המאה
אפשר בהחלט להתבשם מנתוני תוחלת החיים בישראל, שמנצחים את הסטטיסטיקה, אך כוחות לא מעטים פועלים נגדה. קודם כול, ישנם פערים בולטים בין הקבוצות השונות במדינה, ובעיקר בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית: בשנים 2017-2013 היתה תוחלת החיים הממוצעת של יהודים 83.1 שנים (84.9 לנשים ו־81.1 לגברים, לעומת 79.5 שנים אצל הערבים - 81.4 לנשים ו־77.4 לגברים).
שונות גדולה נמצאה גם בשיעורי התמותה ממחלות לב, בעיקר בין יישובים יהודיים וערביים: ״העשירייה הפותחת״ של היישובים בתמותה ממחלות לב כוללת יישובים ערביים ודרוזיים, ובעשירייה הסוגרת את הרשימה נכללים שמונה יישובים יהודיים. נוסף על כך, המערכת הרפואית, אף שהיא נגישה לכול וזולה, אינה מספיקה
לאוכלוסייה שצומחת בקצב גבוה. שיעור הרופאים והרופאות לנפש נמוך מן הממוצע במדינות המפותחות, ובשיעור האחיות לנפש ישראל ממוקמת בתחתית הטבלה.
גם שיעור המיטות לאשפוז כללי אינו עומד בסטנדרטים המקובלים וב־2021 הסתכם ב־2.2 מיטות ל־1,000 תושבים, לעומת ממוצע של 3.5 מיטות ל־1,000 איש ב־OECD. בדירוג של מספר מכשירי MRI לנפש המצב חמור עוד יותר – ישראל ממוקמת בו במקום השלישי והלא מכובד מהסוף, כאשר רק במקסיקו ובקולומביה המצב גרוע יותר.