ברור לכל שמשבר האקלים כבר כאן. כדי להתמודד עם השלכותיו, נדרש לשלב כוחות בין מדינות, ארגונים, התעשייה כולה והציבור הרחב. ללא שינוס מותניים רחב ומאמץ של כל הגופים יחד, כנראה שלא נצליח להתמודד עם המלחמה האקלימית הצפויה לנו. על פי הדוח החריף של ה-OECD, שפורסם בשבוע שעבר, ישראל, שמלכתחילה הציבה לה יעדים נמוכים ביחס למדינות אחרות, איננה עומדת גם בהם. למעשה, היא הפרה את חתימתה על כל ההתחייבויות שעמדה בפניהן בוועידות האקלים בשנים האחרונות.
למרות יותר מ-300 ימי שמש בשנה, חלקן של האנרגיות המתחדשות בתמהיל האנרגיה של ישראל הוא השני הקטן ביותר מבין כל 38 מדינות ה-OECD עם רק 8% מייצור החשמל. על פי הדוח, על ישראל לקדם הקמת תחנות כוח סולאריות ולהסיר חסמים מנהליים בדרך לכך, ולהאיץ את השילוב של מקורות מתחדשים ברשת החשמל.
באשר למכשירים כלכליים והשקעות לקידום צמיחה ירוקה הדעות חלוקות. ההשקעה של ישראל על הגנת הסביבה עמדה על 0.6% מהתמ״ג, נתון שקרוב מאד לממוצע של שאר המדינות החברות בארגון (ממוצע עומד על 0.5% מהתמ״ג). עם זאת לישראל השיעור השני הנמוך ביותר של מיסי אנרגיה. במילים אחרות הדוח מציין פער משמעותי בין המס המשולם בגין השימוש באנרגיה לבין המחיר האמיתי בגין הנזק הסביבתי שנגרם כתוצאה מהשימוש באנרגיה מדלקים פוסיליים המגבירים את התחממות הגלובאלית ופליטות גזי החממה משמעותית.
באופן כללי, נכון ל- 2023 ישראל נמצאת בתחתית ביחס לחברותיה החברות בארגון במגוון רחב של תחומים הקשורים לסביבה כגון תחבורה ציבורית, החלטות רגולטוריות כמו חוק אקלים, מיסוי, פסולת, מעבר לכלכלת דלת פחמן ועוד. בהשוואה לשאר המדינות החברות בארגון, מצבה של ישראל מדאיג. ישראל עדיין תלויה באופן ניכר בדלקים פוסיליים ורק חלק מזערי מסך האנרגיה המופקת בישראל מגיע ממקורות מתחדשים. התחבורה בישראל תלויה ברובה ברכבים פרטיים ופחות בתחבורה ציבורית ותחבורה ירוקה.
אחד הכלים המשמעותיים ביותר בהתמודדות עם שינוי האקלים הוא הפחתת פליטות. נכון להיום, בישראל אין שום צידוק כלכלי להפחית פליטות. ככל שפולטים יותר, מייצרים יותר ומרוויחים יותר. ללא מנגנון כלכלי שיאלץ חברות לשלם עבור הזיהום שלהם אין סיכוי להאט את קצב הפליטה. בעולם הוקמו מספר בורסות וכלי סחר לעודד הפחתת פליטות. שם חברות משלמות עבור הפחמן שהם פלטו או על ידי קנייה של הפחתת פליטות (Offseting) או קידום טכנולוגיות להפחתת פליטות. בשני המקרים החברות מחויבות לשלם בגין הפליטות שלהם. כלים אלו נמצאו יעלים ביצירת תמריצים כלכליים ובשימוש בכלכלה החופשית לעידוד הפחתה. בישראל מנגנון זה הוא עדיין בגדר וולנטרי ולא מחויב על ידי המדינה ומספר בודד של חברות ישראליות בחרו להשתמש בכלי זה עד כה.
אין ספק שישראל צריכה להתמודד עם אתגרים סביבתיים מרכזיים ולעשות צעדים מהירים יותר לקידום חדשנות והתייעלות בתחומי הסביבה והכלכלה דלת הפחמן. צעד ראשון ונדרש – שילוב של בכלים כלכלים המגלמים את עיקרון המזהם המשלם בארגז הכלים שלה. כך ישראל תוכל להתחיל לצאת מהמעגל שנשארה בו מאחור במשך שנים רבות ולהתאים את עצמה למערכת הערכים המודרנית הנהוגה במרבית מדינות הארגון כדי להבטיח עתיד בריא וסביבתי לדורות הבאים. הצלת הסביבה שלנו, עוד בידינו.
הכותב הינו מנכ"ל אופורטו קרבון, זירת מסחר ישראלית לפליטות פחמן