אופי ההתקשרות בין בנק לבין לקוח מבוסס בראש ובראשונה על האמון שרוחש הציבור למערכת הבנקאית. הבנק ועובדיו נתפסים כסמכות מקצועית, בין היתר כיוון כך שברשות הבנק קיים מידע שאינו נגיש לציבור הרחב. הבנק, כמוסד פיננסי, נתפס כגוף בעל כישורים מקצועיים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. מהסיבה הזו נוטה הציבור לעתים לא לנקוט אמצעי זהירות מצדו, ולכן הוא חשוף לנזקים.

מכוח מערכת היחסים המיוחדת בין הבנק ללקוח והחובות המוגברות החלות על הבנק, מוטלות עליו חובות מיוחדות, ובין השאר - חובת הסודיות (חיסיון בנק-לקוח). חובת הסודיות חלה על כל ענייני הלקוח, בין אם הוא אדם פרטי או תאגיד, והיא נמשכת גם לאחר סגירת החשבון וגם לאחר מות הלקוח.

אבל הסודיות הזו איננה טוטאלית. החוק מאפשר לעתים לבנקים למסור מידע אודות החשבונות והכספים שלכם, ולכן כדאי לדעת מתי הבנק רשאי לעשות זאת, למי, ומה באפשרותכם לעשות כדי למנוע זאת, אם בכלל הדבר ניתן.

הבנקים כפופים למערכת מורכבת של נורמות וחוקים, שבנסיבות רבות מטילים עליהם חובת גילוי. בנק המבטיח סודיות מוחלטת, מטעה את לקוחותיו ומסתכן בהטלת עונשים הקבועים בחוק. הכלל צריך להיות שחובתו של הבנק כלפי הלקוח היא להבטיח סודיות ללא הגבלת זמן. פרטיותו של אדם אינה מסתיימת עם פטירתו ולכן החובה תסתיים רק בנסיבות שעל פי דין מותר לבנק – או שהוא חייב - למסור מידע על לקוחותיו. בפסיקה נקבעו מספר חריגים, אשר מאפשרים לבנק למסור מידע על לקוחותיו לצדדים שלישיים.

ארנון גרפי (צילום: פוטו פרג')
עו"ד ארנון גרפי | צילום: פוטו פרג'

כאשר יש חובה על פי חוק לגלות את המידע
לעיתים רשאים הבנקים למסור אינפורמציה מתוקף החוק לאיסור הלבנת הון. למשל, על הבנקים חלה החובה לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון על תנועות כספיות בלתי סבירות כמו המרות מטבע חוץ לישראלי וההפך בסכומים שמעל 50,000 שקלים; הוצאות המחאות בנקאיות בסכומים שמעל 200,000 שקלים; והעברות מחו"ל לישראל וההפך באמצעות חשבון בנק בסכום שלא יפחת ממיליון שקל. הבנק רשאי - בכל תנועה שעלולה להתפרש או להצטייר כחריגה - למסור אינפורמציה ולדווח לגורמים הרלוונטיים בבנק ישראל, בהתאם ל"צו איסור הלבנת הון".

גילוי בשל עניין לציבור
אם הבנק יודע על תרמית של לקוח שלו כלפי לקוח אחר, חובה על הבנק לגלות ללקוח הנפגע על התרמית.

כאשר אינטרס הבנק מחייב להפר את חובת הסודיות
המקרה הקלאסי הוא כאשר יש סכסוך בין הבנק ללקוח. למשל כשיש תביעה משפטית נגד הלקוח או של הלקוח נגד הבנק. במקרה כזה הבנק יכול לקדם את האינטרס המשפטי שלו ולחשוף בכתבי התביעה וההגנה פרטים חסויים של הלקוח.

הסכמת הלקוח
בהסכמת הלקוח ניתן כמובן להפר את החיסיון. במקרים שבהם לקוח חדש של הבנק מבקש לקבל אשראי ומדווח לבנק כי הוא נמצא בקשר חוזי גם עם בנקים אחרים, הבנק, בדרך כלל, יבקש את הסכמת הלקוח לקבל פרטים על מצבו הכלכלי של הלקוח החדש מהבנק האחר. מדובר בהעברת מידע חלקי ומצומצם שללא הסכמת הלקוח להעבירה עלול הדבר לסכל את ההתקשרות עם הבנק החדש שבו מבוקש האשראי.

אז מי הם הגופים במדינה שמוסמכים לקבל מידע על חשבונות הבנק שלנו?
יש מצבים שלצורך חקירה משטרתית תבקש המשטרה גילוי פרטים מחשבון של לקוח, ללא ידיעתו (במקרה של חקירה חסויה). אם בית המשפט יוציא צו כזה, הבנק והלקוח אינם צד לדיון המשפטי המתקיים בעניין. עולה השאלה אם חובת האמון מחייבת את הבנק לדווח ללקוח על החקירה. בית המשפט קבע בעבר כי חלה חובה על הבנק לדווח ללקוח על החקירה ועל הצו שהוצא לגילוי המסמכים, ואף נקבע כי אם הבנק לא יעשה כן, הוא עלול להיתבע על הפרת חובותיו כלפי הלקוח.

אז מה עושים? קיימים כיום אמצעים להגברת הסודיות. למשל, על ידי פתיחת חשבונות ממוספרים (Numbered Accounts) המזוהים על פי מספר ולא על פי שמו של בעל החשבון, ואז בעל החשבון מוכר רק למספר מצומצם של עובדי הבנק. עם זאת, במקרה זה תיתכן טענה כי מדובר בהבדל טכני בלבד וגם חשבונות אלה כפופים להסדרים משפטיים החלים על חשבונות רגילים בקשר עם חובת גילוי מצד הבנק.

 

הכותב הוא עו"ד, בעל משרד עורכי דין המתמחה במשפט אזרחי ובדיני בנקאות