משרד האוצר מתערב במבנה של פיצויי הפיטורים בחיסכון הפנסיוני. חוק ההסדרים הקרוב כולל שני שינויים ניכרים בתחום של פיצויי פיטורים: הפיכת סכום הפיצויים לכזה השייך לעובד בכל מקרה, גם במקרה של התפטרות - כלומר הפיכת סעיף 14 לחוק פיצויי הפיטורים לסעיף חובה - וכן הטלת תקרה לפטור ממס על פיצויי פיטורים. סעיף 14 הוא חובה רק עד השכר הממוצע במשק ומעתה הוא יחול על כל שכר שהוא

כיום פיצויי הפיטורים פטורים ממס בכל סכום שהוא. זהו הרכיב היחיד בחיסכון הפנסיוני שעדיין פטור ממס ללא הגבלה. כחלק מחוק ההסדרים, בחר משרד האוצר לשנות את החריג הזה, ולהטיל גם על רכיב פיצויי הפיטורים תקרה פטורה ממס. התקרה שנקבעה היא שלוש פעמים השכר הממוצע במשק - כ-30 אלף שקל בחודש. כך, כל מי ששכרו עולה על סכום זה, רכיב פיצויי הפיטורים שלו יהיה חייב במס שולי. כיום פיצויי הפיטורים חייבים במס בעת המשיכה בסכום של מעל 12 אלף שקל ומעתה המיסוי יהיה בעת ההפקדה של כל סכום שהוא (כל עוד סך הפיצויים החודשי הוא מעל 30 אלף שקל).

עוד ב-mako כסף:

באוצר מרגיעים כי מדובר רק בהטלת מס מפה ואילך, כלומר פיצויי הפיטורים שנצברו עד היום ימשיכו להיות פטורים ממס, וכי מאחר שמדובר בתקרת שכר גבוהה, סכום המס שיצטבר יהיה נמוך. כך, מי ששכרו הוא כ-30 אלף שקל יידרש לשלם מס של 29 שקל בחודש. בשכר של 32 אלף שקל המס יהיה 93 שקל בחודש.

מדובר בתקרת הפטור ממס הגבוהה ביותר בחיסכון הפנסיוני - תקרת הפטור על ההפקדות הרגילות לחיסכון הפנסיוני (תגמולי המעסיק) היא עד 2.5 פעמים השכר הממוצע.

לצד קביעה של תקרת פטור ממס לפיצויי הפיטורים, מתערב האוצר גם במעמד המשפטי של הפיצויים. בעשור האחרון נעשה כבר שינוי ניכר במעמד של פיצויי הפיטורים עם חקיקת סעיף 14 לחוק. עד לחקיקת סעיף 14, פיצויי הפיטורים היו שייכים למעסיק, כך שהוא לא היה חייב לשלם אותם לעובד במקרה של התפטרות העובד - מה שהביא לגריעה של כ-40% מהיקף החיסכון הפנסיוני לעובדים מתפטרים. מנגד, הפיצויים שולמו בהתאם לשכר האחרון של העובד, דבר שגרר התחייבויות גבוהות למעסיקים, שמצאו עצמם משלמים עשרות משכורות אחרונות לעובדים שפוטרו (היו מעסיקים ששילמו מרצונם הטוב גם במקרה של התפטרות העובד).

סעיף 14 שינה את כללי פיצויי הפיטורים לטובת שני הצדדים. הסעיף קבע כי הפיצויים שייכים לעובד בכל מקרה, בין אם פוטר או התפטר, אבל הפיצויים היו רק הסכום שהופקד בפועל - לפי השכר שנצבר לאורך חיי העבודה, ולא לפי השכר האחרון. הפעלת הסעיף נותרה לבחירת המעסיקים והעובדים, בהתאם להסכם בינהם.

מאז נחקק סעיף 14 הוא נהפך לסעיף הנפוץ בעולם פיצויי הפיטורים, בעיקר משום שהוא העניק ודאות גם למעסיק וגם לעובד. לפי ההערכות, כ-95% מהסכמי הפיצויים במשק כיום הם לפי סעיף 14. עם זאת, כ-5% נותרו מחוץ לסעיף 14, בחלק מהמקרים נותר ההסדר הישן, ובחלק מהמקרים הוסיפו המעסיקים סייג שבמקרים מסוימים איפשר להם לא לשלם פיצויי פיטורים לעובד מתפטר (למשל, מי שמתפטר במהלך שלוש שנות העבודה הראשונות שלו).

כדי למנוע אי־בהירויות נוספות, חוק ההסדרים קובע כי מעתה סעיף 14 יהיה הסעיף המחייב. לפי המוצע, זאת כבר לא תהיה בחירה של המעסיקים והעובדים, אלא סעיף חובה, שלא ניתן לסייג אותו.

לגבי אותם 5% מהחוזים שסעיף 14 עדיין לא חל עליהם כיום, חוק ההסדרים קובע כמה כללי מעבר רטרואקטיביים. ראשית, התשלום לפי השכר האחרון ימשיך להתקיים עד אישור חוק ההסדרים, אבל לא מהאישור והלאה. משמע, הפיצוי יתחלק לפי שתי תקופות. כך למשל, מי שצבר 20 שנות ותק עד היום, וממשיך לעבוד עוד כעשר שנים - פיצויי הפיטורים שלו יחושבו לפי 20 משכורות של שכרו האחרון כיום, ועוד עשר משכורות לפי סעיף 14.

שנית, בנוגע לזכות של מעסיקים לא לשלם פיצויים לעובד מתפטר, נקבע כי אם חלפו שנתיים מיום ההתפטרות והמעסיק עדיין לא משך את כספי הפיצויים, הרי שהכספים יעברו כבר לבעלות העובד. בנוגע למי שעדיין עובדים, אם הם יתפטרו במהלך השנה הראשונה שלאחר חקיקת החוק, תישמר למעסיק עדיין הזכות לא לשלם להם פיצויים. בחלוף שנה, סעיף 14 ייכנס לתוקף והכספים יעברו לבעלות העובד.

יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il

הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker

כתבות נוספות:
משרד החינוך ימשיך להטיס תלמידים לפולין עם חברות החשודות בקרטל
הקיבוצניקים עוזרים לתושבי עיירות הפיתוח