שעת צהריים בקרית עקרון השבוע, ואני מחפש את המתחם המקומי של "פיס Place". תוכנת הניווט שבה אני משתמש מתקשה לאתר את הכתובת ששלפתי מהאתר הרשמי של החברה. ייתכן שהאפליקציה לא בנויה לעבוד בטמפרטורה גבוהה מ-35 מעלות. זה כבר היום השני של הגיהינום השרבי שנחת עלינו והחום ברחובות מזכיר לי את מזג האוויר בלאס וגאס בשיא הקיץ.
גם היעד שלי - חדר אחורי של סניף פיס שבו מוצבות מכונות מזל - מעורר בי ציפיות הקשורות בעיר המדברית בנוואדה. אני נזכר בבתי המלון המפוארים ובאולמות הענק הקרירים שבקומות הקרקע שלהם - מלאים במאות מכונות הימורים המופעלות על ידי אלפי אמריקאים, שהגיעו לחופשת ההימורים השנתית שלהם. קשה לי להבין איך החמצתי עד היום את העובדה שמכונות דומות מפוזרות בכ-150 נקודות מכירה של מפעל הפיס ברחבי הארץ. למה לשלם אלפי דולרים על כרטיסי טיסה ומלונות בארה"ב כשאפשר לקפוץ ברגל למתחם הימורים מקומי ולקבל בילוי דומה?
עוד ב-mako כסף:
יש ישראלים שכן יצטרכו להשקיע ולנסוע רבע שעה בשביל להמר - מרשימת המיקומים של מתחמי ההימורים המופיעה באתר הפיס נעדרים יישובי יוקרה דוגמת סביון, כפר שמריהו ועומר. אבל לתושבי כפר קרע, אום אל־פחם, אור עקיבא, נתיבות, אופקים, וקלנסווה המכונות זמינות.
אני נכנס לתחנה. במבט ראשון אני לא מזהה את מה שבאתי בשבילו, אבל אז אני שם לב לדלת שמובילה לחדרון אחורי שבו מוצבות שתי מכונות מזל. במקום האסימונים שאני זוכר מווגאס, השימוש במכונות הוא באמצעות כרטיסי פלסטיק שהמוכר טוען בסכום שקובע הלקוח. הסכום המקסימלי לכרטיס הוא אמנם 50 שקל, אבל כמות הכרטיסים שאפשר לקנות בלתי מוגבלת.
אני מתחיל בקטן וקונה כרטיס ב-10 שקלים, ומחכה שתתפנה מכונה. המקום נקי, מסודר ובעיקר ממוזג - אבל מותר לעשן פה. אין כאן דילריות עם מחשוף נדיב וגם לא קוסם או מופע אריות אימתני כמו במלון MGM שבווגאס, אבל כן יש פה כלוב גדול עם תוכי קטן שעסוק בלעיסה של טופס לוטו. שני גברים בבגדי עבודה מוכתמים בצבע מאיישים כרגע את המכונות. אין כאן רואי חשבון בעניבות - רק אנשי עמל שסיימו את יום העבודה שלהם ועצרו כדי להירגע.
פעם היתה למכונות האלה, הנקראות "Slot Machines", ידית. כיום נותר סתם כפתור. האצבעות של השחקנים שלפני רצות על מקשי המכונה במהירות, ואני מתקשה לעקוב אחר מעשיהם לפני שמגיע תורי. תשעת המשחקים שהמכונה מציעה נושאים שמות כמו "ירוקים", "לאס וגאס", "כוכבים ומזלות", שההקשר שלהם ברור - אבל גם שמות כמו "תותי פרוטי", המזכירים משחקי וידאו של ילדים. אין כאן אתגרים מחשבתיים, רק סוגים שונים של הגרלות אלקטרוניות.
לוקח לי זמן למצוא את המקשים של המכונה, המכוסה בעשרות כרטיסי פלסטיק משומשים שהותירו מהמרים מאוכזבים. כשאני מצליח, אני מנסה לשחק אותה מקצוען: בוחר בלי היסוס במשחק "לאס וגאס", ולוחץ על המקשים במהירות, אף שאני מתקשה להבין את החוקים. כרטיס גירוד מופיע על המסך ומגורד באופן אוטומטי. הקומבינציה שיצאה לי לא זכתה. תוך שלוש שניות המשחק שלי נגמר - בלי רווחים. אני לא שופט את עצמי לחומרה; ביומיים שביליתי בשתי תחנות, כאן וברחובות, לא ראיתי מישהו מרוויח. כמו בווגאס, הבית תמיד זוכה.
הניסיון שלי להיראות משופשף לא צולח - הנוכחים שואלים אם אני ממס הכנסה, ואני מסביר להם את מטרת הביקור. "או, הגיע הזמן שמישהו יכתוב על זה", אומר לי אחד השחקנים. "אנשים גומרים פה משכורות שלמות. עד היום כבר הורדתי פה איזה 2 מיליון שקל, רק הבוקר דפקתי 5,000 שקל", הוא מכריז, ואני מתקשה להבין אם הוא מתרברב או מתלונן.
"מה שהמדינה עושה זה כמו לקחת ילד, לשים לו צעצועים מול הפרצוף ולהגיד לו 'תהמר, אבל אסור לך יותר מדי'", אומר שחקן אחר. "זה קזינו לעניים. אני מכיר את זה רק חודשיים, אבל כבר יכול לומר שזה מפרק משפחות. אם לאס וגאס זה דבר שקורה פעם בחיים, וכשאתה כבר נוסע לשם להמר לפחות אתה נהנה - פה זה משהו אחר. חוץ מזה, זה על הפנים, כי הם לא נותנים לנו מספיק זכיות. לא נותנים ללקוחות משהו להשתעשע אתו. הנה, זהו, נגמרו ה-50 שקל ומספיק", הוא אומר וקם, מראה לי כיצד הוא שולט בהפסדים, אבל נשאר במקום. אולי ממתין שאסתלק כדי שיוכל להמשיך. בסופו של דבר בעל התחנה - שהעמלות שלו נגזרות מהיקף ההימורים של הלקוחות - אומר לי: "תעזוב אותם. תשאל אותי - זה מעצבן את הלקוחות".
"הרמאים הכי גדולים במדינה"
אנחנו אמנם נמצאים בעסק ממשלתי לגיטימי, אבל אף אחד כאן לא רוצה להצטלם או להיות מוזכר בשמו. הסיבה הרשמית שבגללה המכונות נמצאות בחדר אחורי היא הרצון של מפעל הפיס שילדים ואנשים תמימים ברחוב לא ייחשפו אליהן. בפועל, החדר האחורי מאפשר למהמרים להסתתר מבלי שבני ובנות זוגם או מכרים העוברים ברחוב יראו אותם שורפים את המשכורת.
הסיסמאות הרשמיות של הפיס הן "משחקים באחריות", "מקדמים את הספורט בישראל" ובאתר האינטרנט מוקדשים חלקים ל"הפיס ותרומתו לחינוך", ו"מועצת הפיס לתרבות ואמנות". בפועל, הסיסמאות היו צריכות להיות: "אנחנו מקדמים את העוני והפערים בחברה הישראלית", או "המקום הנכון לקבור את המשכורת היומית שלך, רבע שעה אחרי שסיימת להרוויח אותה".
אף אחד מהמהמרים פה לא יזכה ששמו יופיע מעל היכלי התרבות שיבנה המפעל בעיירות הפיתוח. אם מיסוי פרוגרסיבי נועד להקטין את האי־שוויון בהכנסות - ובמיסוי רגרסיבי גדל שיעור המס שמשלם האזרח מתוך הכנסתו ככל שהכנסתו יורדת - איך אפשר לקרוא למס שמשית מפעל שלוקח כסף בעיקר מהחלשים, שאין להם הרבה גם כך?
בעל דוכן הפלאפל הסמוך, איתן ברכה, מספר לי שהיו זמנים שבהם הוא החזיק כמה תחנות הימורים. "הרמאים הכי גדולים במדינה זה מפעל הפיס. מספר שתיים אחריהם זה הכשרות", הוא אומר. "מצד שני, אם לא התרומות של הפיס, לא היתה לנו מדינה".
אז למה רמאים?
ברכה: "כי הם לוקחים מהציבור הרבה ולא מחזירים כלום. מכונות המשחק האלה מפרקות בלוקים של כסף תוך שניות, ולזכיין יש יעדים - אחרת יקחו לו את המכונות. 13-12 שנה הייתי בעסקים האלה. אז היו רק מכונות לא חוקיות, עם ידית בצד - ופעם בכמה חודשים המשטרה היתה פושטת עליהן ומחרימה אותן. בסוף הפסקתי עם זה, לא יכולתי יותר עם האנשים, האלכוהול, הסיגריות. נגעלתי. כאב לי הלב עליהם. אתה רואה אנשים שופכים 10,000 שקל במכה - ואחרי זה השוק האפור נכנס לתמונה וזה לא נגמר.
"גם אני הייתי משחק. הם משתילים לך את המשחקים האלה במוח. תשאל את בעל התחנה פה, למשל על המשחק צ'אנס, והוא יסביר לך איזה צירוף אמור לזכות בהגרלה הבאה - והוא יצדק. אני זוכר את השנים שבהן חייתי את זה כזכיין. הייתי עושה חישובים מטורפים בראש כדי לנצח את הצ'אנס. ברוך השם עזבתי את זה. כיום אני רק מוכר פלאפל. השפן נהפך לאריה".
היו זמנים שבהם נהגתי למלא טוטו - הייתי מגיע לתחנה המקומית ביום חמישי, קונה שניים־שלושה טפסים, יושב עם חברים על מגש פיצה, ומתווכח ארוכות לגבי סיכויי הזכייה של הקבוצות. אחר כך היינו מחכים חסרי סבלנות למוצאי שבת כדי לדעת איך נגמר מחזור המשחקים. לפעמים היינו ממלאים גם טופס לוטו ומחכים להגרלה של יום שלישי. פה אין אצטלה של הבנה בספורט, ולא הגרלה שתוצאותיה יתבררו עוד כמה ימים. רק אדרנלין שמסופק ישר לווריד.
חלק מהתגובות של השחקנים בתחנות מזכירות נרקומנים שמבקשים שמישהו מעליהם יקבל אחריות, ויציל אותם מההתמכרות שלהם. אחרים מזהים טוב מאוד את הבעיה אצל המהמרים לצדם, אבל מאמינים שאצלם הכל בשליטה.
"באת להרוס לי את הפרנסה?", שואל אותי בעל התחנה ברחובות כשאני נכנס למקום. זו שעת בוקר. לקוחה בשנות ה-50 לחייה נכנסת אחרי. "יש מכונה פנויה?", היא שואלת, קונה שני כרטיסים ב-35 שקל כל אחד ונכנסת לחדר האחורי שבו מוצבות חמש מכונות. אחרי חמש דקות היא יוצאת וקונה כרטיסים נוספים.
"המקום ריק. למה אתה אומר שכל הזמן מלא אצלך?", אני שואל את הבעלים.
"המקום עובד 24 שעות ביממה. היית צריך לבוא לפה ביום ראשון, ביום של חלוקת קצבאות הבטחת הכנסה. המקום מפוצץ".
מישהו מרוויח בכלל?
"דווקא ביומיים האחרונים חילקתי 30 אלף שקל".
לקחות עניים, מנהלים עשירים
בניגוד להגרלות הגדולות, זכייה במכונות המשחק לא תאפשר לזוכים להפסיק לעבוד מחר. מהדו"חות האחרונים של מפעל הפיס עולה כי הכנסותיו ב-2014 הסתכמו ב-6.4 מיליארד שקל. כ-60% מהסכום הזה הולכים על תשלום זכיות לאזרחים. עוד כ-11% עוברים לתשלום לזכיינים וגורמים אחרים. שיעור הרווח של המפעל - שהוא המקור להשקעות השונות של הפיס בציבור - הוא כ-25%.
כפי שפירסם כתב עיתון "הארץ" אור קשתי לפני כשבוע, כ-9% מהכנסות מפעל הפיס מגיעים מהמכונות - שמניבות לחברה רבע מהרווחים. מדובר בחברה צומחת, והשנה צפוי היקף ההכנסות של המפעל להגיע ל-7 מיליארד שקל. עם זאת, שיעור הרווח המוחזר לקהילה צפוי השנה לרדת מ-26.7% ב-2012 ל-22.2%, בעוד שהשכר הממוצע במפעל הפיס צמח ב-30% מאז 2008.
המנכ"ל, אלי דדון, שהודיע באחרונה על פרישה, והיו"ר, עוזי דיין, נהנים ממשכורת של כ-53 אלף שקל בחודש. ספק אם הם מסיירים בתחנות שהפיס מפעיל, אבל את שמותיהם אפשר למצוא משובצים אחר כבוד דווקא ביומניהם של ראשי הערים השונות שלהן המפעל תורם כספים - אחרי הכל, יותר נחמד להתעסק בצד של ההוצאות של המפעל שבו הם עובדים, ולא בצד האפל של ההכנסות.
ההיגיון הממסדי מאחורי הפיס אומר כי אנשים ממילא מהמרים, בין אם הדבר חוקי ובין אם לאו, ומוטב שיעשו זאת באופן מפוקח בחסות החוק ולא במסגרת עולם הפשע. אני לא בטוח שכל מי שמגיע להמר בתחנות היה פונה למאורות הלא חוקיות אם היו סוגרים בפניו את האפשרות להמר באופן חוקי. בכל זאת, בבתי הקזינו הלא רשמיים אתה לא עוצר לחצי שעה כדי לגמור 500 שקל בדרך מהעבודה.
את ההיגיון הזה הממשלה בוחרת שלא להפעיל כשמדובר בממכר מריחואנה לדוגמה, או בעולם הזנות. ייתכן שהפוטנציאל העסקי במקרה של ההימורים ברור יותר, גם אם התמורה שהמהמרים מקבלים ברורה פחות.
יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
התפקיד החדש של אבי ליכט
"עוד יהיה לנו אגף דרוזנט בכלא"
