הצריכה לנפש בישראל מזנקת: באיזה גיל תהנו מההכנסה הגבוהה ביותר?

הצריכה האינדיווידואלית לנפש בישראל הסתכמה ב-2014 ב-89.5 אלף שקל, לעומת 55.2 אלף שקל בשנת 2000 - כך עולה מהדו"ח הממשלתי למדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי, שפירסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס).

מדד הצריכה מספק מידע על רמת החיים החומרית בפועל, וכולל צריכה פרטית של משקי בית וצריכה של מוצרים ציבוריים שמסופקים למשקי בית ושירותים שאינם מתומחרים בכסף (כמו במקרים מסוימים שירותי חינוך, בריאות ומשק בית). המדד אינו כולל רכישת בתי מגורים.

עוד ב-mako כסף:

• הבנק המסתורי שגובה מעמלות מלקוחות בנק הפועלים
• הסניף נסגר, תאספו את הדואר מהריצפה
• ניצולי השואה דורשים: החזירו לנו את הרכוש

מהדו"ח עולה כי הצריכה לנפש עלתה ב–2014 ב–1.4% לעומת 2013, והגיעה לרמה של 121% מרמתה בשנת 2000. ב–2000–2014 ההוצאה לצריכה של משקי בית לנפש עלתה ב–23.4%, בהשוואה לעלייה קטנה יותר של 10.1% בהעברות סוציאליות לנפש למשקי בית. ב–2013 הגיעה הצריכה לנפש על בסיס שווי כוח קנייה בישראל ל–22.4 אלף דולר — 81% מממוצע מדינות OECD.

הדו"ח למדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי הושק בכנסת במארס 2016. הוא משיב על השאלה "איך החיים באמת בישראל", ומספק תמונה רחבה על מצב המשק, החברה והסביבה. את מסקנות הדו"ח גיבשו יותר מ–200 מומחים ממשרדי הממשלה, בנק ישראל והמוסד לביטוח לאומי, בהנחיית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המועצה הלאומית לכלכלה והמשרד להגנת הסביבה, ובליווי מקצועי של OECD.

הדו"ח מדד גם את ההכנסה הכספית השנתית לנפש בישראל, מדד לרמת החיים החומרית של אזרחי המדינה. מהנתונים עולה כי ב–2013 ההכנסה הכספית השנתית נטו לנפש בישראל היתה 91.6 אלף שקל, עלייה של 5% לעומת 2012.

ההכנסה לנפש במשקי בית יהודיים היתה גבוהה פי שניים מהכנסה במשקי בית ערביים. עם זאת, במשקי בית ערביים חלה עלייה משמעותית יותר בהכנסות לעומת משקי בית יהודיים בין 2012 ל–2013, הודות לגידול משמעותי בשיעורי התעסוקה אצל נשים ערביות.

בפילוח לפי קבוצות גיל נמצא כי ההכנסה הכספית הגבוהה ביותר היתה בקבוצת הגיל 51–65, והנמוכה ביותר נרשמה בקרב צעירים וקשישים, בקבוצות הגיל עד 25 שנה ומעל 75 שנה. בכל קבוצות הגיל, למעט קבוצת הגיל מעל 75, חלה עלייה קלה בהכנסה ב–2013.

ההכנסה הכספית נטו כוללת את סך ההכנסות הכספיות השוטפות ברוטו של משק בית — מעבודה שכירה או עצמאית, מרכוש, ריבית או דיווידנדים, מתמיכות ומקצבאות, מפנסיות וכדומה — לאחר ניכוי של תשלומי החובה.

האי־שוויון בישראל גבוה ביחס ל–OECD

מהדו"ח עולה עוד כי ב–2008–2011 חלה עלייה מתונה באי־שוויון בישראל, כפי שנמדד לפי מדד ג'יני, הבודק חלוקת הכנסות בין משקי בית (ערך 0 = שוויון מלא ו–1 = אי־שוויון מלא), ואילו ב–2012–2013 נרשמה ירידה באי־שוויון. בהשוואה ליתר מדינות OECD, ישראל ממוקמת גבוה יחסית במדד האי־שוויון, כשאי־שוויון גבוה יותר נרשם רק בארה"ב, טורקיה, מקסיקו וצ'ילה.

מדד נוסף שנכלל בדו"ח הוא הכנסה ריאלית לאומית פנויה לנפש, שהיא סך המשאבים הכלכליים של המדינה העומדים לרשותה, ומוגדרת כתמ"ג בתוספת הכנסות והעברות נטו מחו"ל ובתוספת רווח או הפסד מתנאי הסחר עם חו"ל. לפי הדו"ח, ההכנסה הריאלית הלאומית הפנויה לנפש בישראל הסתכמה ב–2014 ב–134.7 אלף שקל, עלייה של 1.7% לעומת 2013 ו–119% ביחס לרמתה ב–2000. ב–2012 היתה ההכנסה הלאומית הפנויה 
לנפש על בסיס שווי כוח קנייה 31.9 אלף דולר, 85% מממוצע מדינות OECD.

חוב ממשלתי של 
65% מהתמ"ג

החוב הממשלתי של ישראל — ההתחייבויות הכספיות העומדות של משרדי הממשלה כלפי הצבור, גופים עסקיים, פיננסיים ולא פיננסיים וגם כלפי חו"ל — הגיע ב–2014 ל–716 מיליארד שקל, או 65% מהתמ"ג. החוב הממשלתי כשיעור מהתמ"ג היה במגמת עלייה מ–2000 (78%), במגמת ירידה עד 2008 (70%), עלה שוב ב–2009 (73%) ומאז יורד.

ב–2014 היה החוב הממשלתי כשיעור מהתמ"ג בישראל נמוך משמעותית מזה של צרפת (85%), ספרד (88%), בריטניה (94%), ארה"ב (98%) ואיטליה (127%), אך גבוה מזה של פולין (51%), גרמניה (48%), צ'כיה (46%), שוודיה (44%), טורקיה (37%), שווייץ (21%) ונורווגיה (17%).

חוב משקי הבית בישראל — יתרת ההתחייבויות הפיננסיות של מגזר משקי הבית מול מגזרים אחרים — היה 500 מיליארד שקל בסוף 2013, או 47% מהתמ"ג. שיעור זה נמוך לעומת רוב מדינות OECD, כמו גרמניה (56%), צרפת (63%) וספרד (79%), אך גבוה לעומת פולין (35%), סלובקיה (32%) והונגריה (31%).

רוב הישראלים מרוצים ממצבם הכלכלי

מהדו"ח עולה כי 58% מבני 20 ומעלה היו מרוצים ממצבם הכלכלי ב–2014, כש–10% היו מרוצים מאוד. גברים ונשים היו מרוצים בשיעור דומה (59% ו–57% בהתאמה). שביעות הרצון עלתה עם הגיל: 54% בקרב בני 20–44, 58% בקרב בני 45–64 ו–69% בקרב מבוגרים בני 65 ומעלה. יהודים היו מרוצים ממצבם הכלכלי יותר מערבים — 60% לעומת 48%.

ב–2002–2010 חלה עלייה הדרגתית בשיעור המרוצים ממצבם הכלכלי, מ–48% ל–61%, ומ–2010 נצפתה ירידה הדרגתית עד 53% ב–2013, כשב–2014 חלה שוב עלייה ברמת שביעות הרצון מהמצב הכלכלי האישי.