כולנו משלמים את מחיר השאיפות של פוטין
לא בטוח שהכלכלה העולמית הייתה גן עדן לולא החלה הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022, אבל מצבה היה לבטח טוב יותר. ה"מבצע הצבאי המיוחד", שהפך למלחמה בהיקף מלא, גבה מחיר עצום. ראשית, וחשוב מכל, מחיר אנושי. ארה"ב מעריכה שכ-200 אלף חיילים נהרגו בקרבות בין הצדדים, ויותר מ-40 אלף אזרחים איבדו את חייהם.
אוקראינה הפתיעה את רוסיה, וכנראה את העולם כולו, כשסירבה להיכנע. אולם הכלכלה שלה ספגה מכה אנושה. ראש הממשלה האוקראיני העריך את הנזקים מהמלחמה ב-750 מיליארד דולר.
בניגוד למלחמות עבר, המלחמה הזו שלחה גלי הדף אל העולם כולו, זעזעה את הכלכלה העולמית ומאיימת לשנות את מערכי הכוחות הפוליטיים שהתרגלנו אליהם ב-20 שנה האחרונות. המערב ניתק את (רוב) קשריו הכלכליים עם רוסיה והחיל עליה שורה של סנקציות. האוליגרכים הרוסים, שהתרגלו לקנות בכספם גישה לכל מה שחפצו בו, גילו לפתע שהם אורחים לא רצויים במקומות רבים.
מדינות אירופה החליטו להפסיק לרכוש גז רוסי, ושיגרו את מחירי האנרגיה לשמיים. וכשמחירי האנרגיה עולים, ומשלוח החיטה נעצר והדשן הרוסי נשאר בנמל, גם כל המוצרים האחרים מתייקרים. למעשה כל התייקרות שאתם סובלים ממנה כרגע התחילה באוקראינה. מצד שני, ממש לא בטוח שהמלחמה היא ההסבר היחיד לעליות המחירים. ובכל זאת, ברגע שיש תירוץ, קשה מאוד לעצור את כדור השלג הזה.
המלחמה, אגב, ממשיכה להשתולל. הרוסים מנסים לאזן כל הישג אוקראיני בהפצצה של תשתיות. גם החורף הזה יהיה קשה לתושבי קייב. בלי מו"מ כלשהו באופן, כמעט בלתי אפשרי לחזות מתי האזור יוכל לחלום על שיקום.
הכינו את המזומנים: אתם הולכים לשלם הרבה יותר
רק לפני שנה געשה הארץ ורעשה סביב גל הודעות של החברות הגדולות במשק על העלאות מחירים מתקרבות. אחת אחרי השנייה הודיעו חברות ענק כמו אסם, דיפלומט, שסטוביץ, ליימן שליסל וסנו כי לא נותרה להן ברירה, וכי עליית מחירי חומרי הגלם, האריזות והתייקרות עלויות השינוע, שזינקו לדבריהם בעשרות עד מאות אחוזים, הם הסיבה לעליות המחירים.
שני דברים קרו במקביל: ברשתות החברתיות בחרו באסם להיות הפנים של המחאה, "מחאת הפסטה". לאחר צניחת מכירות אוסם התקפלה ושר האוצר ליברמן, ושרת הכלכלה ברביבאי קראו לראשי החברות לשיחת נזיפה שעבדה חלקית: הבטחה לדחות את עליות המחירים עד אחרי פסח.
ואז פסח עבר. אחרי שהחברות הכינו אותנו נפשית, מצעד ההתייקרות התחיל. דיפלומט הייתה הראשונה שטבלה רגל במים, הבינה שהמחאה לא תתחדש ואפשר להעלות מחירים בכיף. אומנם גיא לרר ניסה להזניק את "מחאת הטונה", אבל דיפלומט, בלי להניד עפעף, שלחה לו מכתב התראה לפני תביעה והמחאה התמסמסה.
אחר כך כבר היה קשה לעצור את הגל ובאוגוסט כבר המגמה הייתה ברורה. מי לא היה אשם במצב? הקורונה, המלחמה באוקראינה ואפילו מזג האוויר הקיצוני שהוביל לגלי החום המשפיעים על מחירי החיטה, האורז והסויה.
רגע לפני סוף השנה, וקצת אחרי שהמאבק הציבורי נגד דיפלומט הראה סימני דעיכה, הגיעה יוניליוור והזכירה לכולם ששנת 2023 תהיה יקרה יתר. למה? כי אף יבואן גדול לא מתכוון לתת להזדמנות לחמוק מפניו. חשבתם שעצרתם את העלייה בפסח? תקבלו את עליות המחירים אחרי סוכות. תמשיכו למחות בסוכות? נעלה שוב את המחירים בחנוכה ונגיד ש"חיכינו מספיק זמן".
אלא שאז העזרה הגיעה ממקור לא צפוי. רשתות השיווק חטפו קריזה על היבואנים והיצרניות, ולראשונה התייצבו לצידו של הצרכן והכריזו כי לא יאשרו בקשות לעליות מחיר. שופרסל, האביר על הסוס הלבן ומובילת המחאה, מיהרה לצאת בפרסומים כי לא תאשר את העליות, ורמי לוי ויוחננוף מיהרו ליישר קו.
מדובר היה בקרב עקוב דם וברקודים, והשאלה שריחפה מעל זה מי ימצמץ ראשון? יבואניות ויצרניות כמו תנובה, שהפסידו מיליונים בגלל סחורה שלא סופקה? או רשתות השיווק שיגלו שהמדפים שלהם ריקים?
מדובר היה בקרב עקוב דם וברקודים, והשאלה שריחפה מעל זה מי ימצמץ ראשון? יבואניות ויצרניות כמו תנובה, שהפסידו מיליונים בגלל סחורה שלא סופקה? או רשתות השיווק שיגלו שהמדפים שלהם ריקים?
אומנם בהתחלה היה נראה כי ידן של רשתות השיווק על העליונה: בזמן שהפוקוס נע סביב חרם הרשתות הקמעונאיות על חברות הענק דוגמת יוניליוור, דיפלומט, אסם, וחוגלה, הקריאה של הרשתות לצרכנים לרכוש מותגים אחרים, זולים יותר, וביניהם את המותג הפרטי שהן משווקות הצליחה מעל ומעבר למשוער.
כמה הצליחה? מתברר שבשקט בשקט, מתחת לאף של כולנו, הרשתות העלו מחירים על המותג הפרטי, ונהנו מהמשבר שנוצר: הן גם מצטיירות כרובין הוד, וגם נהנות מריווחי שיא על המותגים שהן משווקות.
אבל את הסוף כולם יודעים: שופרסל, מובילת המחאה, נשברה (אומנם אחרונה) ואישרה עליות מחירים. במקביל היא ניסתה לתת לצרכנים פרס ניחומים, ו"לנעול" לחצי שנה את המחיר של 300 מוצרים. לא שזה יעזור כי בדיקה מדגמית של ההנחות מעלה כי בעוד שחלק מהמחירים החדשים אכן נמוכים מרשתות מתחרות, אחרים אינם תחרותיים.
"בחודשים האחרונים הובלנו בכל כוחנו את הניסיון לעצור, או לפחות לדחות את עליות המחירים שיזמו היבואנים וחלק מיצרני המזון הגדולים", הגיב אורי וטרמן, מנכ"ל קבוצת שופרסל. "גם לאחר תקופה זו, נמשיך לעשות הכל, על מנת להמשיך להגן על הצרכן הישראלי ולספק לו מחיר הוגן ותחרותי. המאבק ביוקר המחיה הוא מאבק ארוך ומורכב שהוא לא רק שלנו כרשת קמעונאית. גם הספקים, ובוודאי הממשלה שתתגבש, יצטרכו לפעול בכדי לתת פתרונות ממשיים ליוקר המחיה בישראל".
ומה צפוי העתיד? אם הממשלה לא תתעורר ובמקום לדאוג לג'ובים, תקציבים ולהט"בים – תתחיל לטפל בקרטלים, ובמקביל להוריד בירוקרטיות ורגולציות מיותרות על השוק - כנראה שנמשיך לשלם.
השוק מחפש בנרות אחרי נתון שיעיד שמחירי הדירות יורדים
מחירי הדירות בישראל עולים כמעט ברציפות מאז 2008. אבל על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחודשים האחרונים חלה עלייה תלולה במיוחד ביחס לעשור שחלף. בשנה האחרונה המחירים עלו בישראל בכמעט 20%. כלומר עלייה של יותר מ-1% בכל חודש בממוצע. מדובר בשיא של עשור בעלייה השנתית של מחירי הדירות, כשהשנה הזו מהווה רק את שיאה של המגמה.
מחיר ממוצע של דירה בישראל הגיע בספטמבר ל-1.93 מיליון שקלים. לצורך השוואה, ב-2008 המחיר הממוצע אפילו לא הגיע למיליון. ואם אתם חושבים שרק תל אביב וגוש דן מושכות את המחירים למעלה, אתם טועים: המחירים הממוצעים בכל המחוזות עלו בשנה האחרונה בשיעור דו ספרתי. אפילו במחוזות צפון ודרום המחירים הממוצעים לדירה עלו ל-1.2 ו-1.35 מיליון שקלים בהתאמה.
כדי להתמודד עם עליות המחירים המטורפות, והאינפלציה המשתוללת, בנק ישראל לוקח החלטה, ולראשונה מזה ארבע שנים - מעלה את הריבית. תחילה בהדרגה, אחר כך באגרסיביות. בתחילת השנה עמדה ריבית בנק ישראל על 0.1 אחוזים. בסופה עומדת הריבית על 3.25 אחוזים.
השוק הגיב ורשם ירידה במספר המשכנתאות שנלקחו לצד ירידה במספר התחלות הבנייה וירידה ברכישות דירות חדשות, אבל המחירים מבוששים לרדת.
למה זה קורה? כי כרגע הקבלנים מתאמצים בכל כוחם להימנע מלהוריד את מחירי הדירות הרשמיים. הורדה כזו תאלץ אותם לספק הסברים לבנקים ועלולה לפגוע במימון הפרויקטים שלהם. על כן הם מקפיאים באופן מלאכותי את המחירים. אז כיצד הם בכל זאת מושכים רוכשים לקנות דירות בתקופה כזו? הקבלנים מציעים לרוכשים הטבות - הנחות על מטבחים, צמצום הצמדת העסקה למדד, או סיוע במימון - שיכולות להיות שוות עשרות אלפי שקלים. כך הם מורידים את המחיר מבלי להוריד את המחיר.
גורמים בשוק הדיור מאמינים שירידת המחירים כבר מתרחשת, היא פשוט נסתרת מן העין, וייקח עוד כמה חודשים עד שנראה תוצאות בשטח
כלומר גורמים בשוק הדיור מאמינים שירידת המחירים כבר מתרחשת, היא פשוט נסתרת מן העין, וייקח עוד כמה חודשים עד שנראה תוצאות בשטח.
בינתיים נתוני yad2 מצביעים על עלייה חדה במחירי השכירות למגורים, ובראש הרשימה תל אביב ורעננה. האם הלחץ להוציא את המשקיעים מהשוק כדי להוריד את מחירי הרכישה מייצר עכשיו בעיה חדשה שתחריף עוד יותר את משבר הדיור? שוכרי דירות 4 חדרים פתחו את 2022 במציאות שבה שכר הדירה הנדרש מהם עלה לחמש ספרות. בין אפריל 2021 לאפריל השנה, עלה שכר הדירה בתל אביב מ-8,910 ל-11,081 שקל לחודש בממוצע, הפרש של 2,171 שקל, כמעט רבע.
ברעננה מחירי השכירות לדירות 4 חדרים עלו ב-1,380 שקל (25%) בשנה, ל-6,896 שקל בחודש. העיר שמובילה את עליות מחירי השכירות בדירות 3 חדרים היא הרצליה, שבה המחירים עלו ב-1,713 שקל בשנה ל-6,966 שקל בחודש.
כל העיניים נשואות כרגע לאדם אחד, שיש לו יכולת לפתור את הבעיה בדרך מהירה יותר: לפתוח יותר קרקעות לבנייה, להוריד חסמים ולייעל בירוקרטיות. כמה חבל ששר הבינוי והשיכון הצהיר החודש כי הוא "לא יודע שיש משבר" בתחום.
כל הכוונות הטובות הלכו לפח
באופן פרדוקסלי בממשלה הכי צרה שהייתה כאן והכי לא הומוגנית נוצרה האווירה הפוליטית הנכונה להעביר את רפורמות הענק שהמתינו במקפיא כל כך הרבה שנים. בין הדברים שאושרו: הרפורמה בתחבורה, רפורמת היבוא, רפורמת האנרגיה, רפורמת המזון ורפורמת התמרוקים שנועדו לפתוח את השוק לתחרות ולהוזיל את מחירי מוצרי הצריכה אושרו אחת אחרי השנייה אי שם באוקטובר 2021.
מה נשאר?
רפורמת היבוא, רפורמה הגדולה והמשמעותית ביותר שנעשתה בישראל בתחום התקינה, נכנסה לתוקף ביוני האחרון. עיקר הרפורמה הוא הסרה של חסמים בירוקרטיים ליבואנים תוך מעבר למודל יבוא חדש ומקל, שבמסגרתו יבואן יצהיר כי מוצר שייבא עומד בתנאיו של תקן בינלאומי ולפיכך לא יחויב להעביר אותו לבדיקה במכון התקנים או במעבדת תקינה פרטית כפי שנדרש עד כה. גורמים העריכו כי המעבר הזה יחסוך כ-10 אחוזים ליבואנים, והציפייה היא שיגלגל אותו הלאה. האם יש דרך לעקוב שזה קורה בשטח, ושהיבואנים לא יגלגלו את ההפרש לכיסם? אולי אם זה יעניין את הממשלה הבאה שתפקח על הנושא.
גם רפורמת יבוא מוצרי החשמל נכנסה לתוקפה, לפיה יבואנים יכולים לייבא מכשירי חשמל שתואמים לתקן האירופאי מבלי שיצטרכו לבצע בדיקת מעבדה או לעבור דרך מכון התקנים.
אבל, ויש אבל גדול במסגרת זאת, הצטרפה גם חובה חדשה: שהמוצרים החשמליים יהיו בעלי יעילות אנרגטית גבוהה. על המוצרים שייכנסו לישראל תהיה תווית דירוג אנרגיה חדשה, והצרכן יוכל להשוות בין הביצועים של דגמי מוצר שונים ובאמצעותה לקבל החלטה מושכלת במעמד הרכישה.
אלא שיבואני מוצרי החשמל לא נערכו בזמן לכניסתה של הרפורמה, וצפויים להישאר עם סחורה רבה במחסנים שיאסר עליהם למכור אותה החל מסוף פברואר 2023.
רפורמת התחבורה: "דרך שווה", נועדה לייצר אחידות במחיר הנסיעות שיתבססו על מרחק מנקודת המוצא, וכן לאפשר את המעבר לתשלום בתחבורה ציבורית שלא באמצעות מזומן, אלא באמצעות הסדרי תשלום מראש. האפליקציות אמורות לחשב מדי חודש את המינוי המשתלם ביותר עבור הנוסע, על סמך דפוסי הנסיעה בפועל ולכן אין צורך לרכוש מראש חופשי יומי או חודשי.
גם הרפורמה הזו לא חפה מבעיות, ובמסגרת האחדת התעריפים אכן יהיו נוסעים שישלמו יותר, וזאת במקביל לנוסעים שישלמו פחות. בין השאר, תעריפי הנסיעה ברכבת צפויים לעלות בעקבות הרפורמה ונוסעים שזכו בעבר לנסיעות מסובסדות מאוד יאלצו לשלם מחירים גבוהים בעשרות אחוזים מבעבר.
רפורמת המזון ורפורמת התמרוקים אמורים להיכנס לתוקף החל מינואר הקרוב. רפורמת המזון שבמסגרתה תחליף התקינה האירופית את התקנות המקומיות בנוגע ליבוא של מוצרי מזון, נועדה להקל ביבוא מזון לישראל ולקצר את התהליך מכ־10 חודשים לכמה ימים עד שבועות בלבד, ולחסוך לציבור כ־3 מיליארד שקל בשנה, אולם בפועל קיצור התהליך לא בהכרח יקצר את הדרך לקבל האישורים הנדרשים - לטענת היבואנים.
לעומת זאת רפורמת התמרוקים צפויה בוודאות להידחות. הרפורמה שנועדה גם היא לחסוך הליכים בירוקרטיים שמייקרים מאוד את התמרוקים - עלולה להידחות לרבעון שלאחר מכן. בין השאר צפוי להידחות אימוץ הרגולציה האירופית שמאפשר לחברות להסתמך על האישורים האירופיים מבלי להמתין לאישורים של משרד הבריאות. אומנם משרד הבריאות הגיב כי: "הרפורמה תצא לדרך בצורה הדרגתית ב-1 בינואר", אבל שוב- הכל תלוי בממשלה החדשה.
אם השרים יבינו את חשיבות ההמשכיות של הרפורמות, פתירת הבעיות הקיימות, והמשך תפקודן – יהיה כאן טוב יותר וזול יותר. אבל אם האגו הוא שינצח, והרפורמות המבורכות האלה יעצרו, נחזור כאן עשרות שנים אחורה.
הדברים שהיינו מעדיפים לשכוח, אבל חייבים לזכור
קורונה בסין: בישראל כבר יש לא מעט אנשים שמתייחסים אל הקורונה כאל מטרד, אבל לא כמשהו שצריך להילחץ ממנו. הגיעה סין והזכירה לכולנו שהמגיפה עדיין לא נעלמה. מאז שהמדינה החליטה לסגת בחדות ממדיניות "אפס קורונה", נדבקו במדינה יותר מ-250 מיליון איש. וכשהסינים נדבקים, הייצור נעצר. וכשהייצור נעצר... המחירים עולים. כן, שוב עולים. בריאות לכולם, באמת.
בלגן בממלכה הבריטית: זוכרים שפעם הייתה ראשת ממשלה בריטית בשם ליז טראס? גם רוב הבריטים מעדיפים לשכוח. בכל פעם שאתם מתלוננים על הממשלה שלכם, נסו להיזכר בטראס כמעט מרסקת את הכלכלה בממלכה המאוחדת לאחר שהצהירה על תכנית מאסיבית של קיצוצי מס, ואז ניסתה לחזור בה. אחרי 45 יום בלבד, היא נבעטה מהתפקיד על ידי חברי מפלגתה.
התפטרות שקטה: שתי מילים שצברו פופולריות בטיק טוק, ובאלפי מאמרי דעה שלא היה לכם כוח לקרוא, ומשמעותם עובדים שעושים את עבודתם, ולא יותר משימות שלא כלולות. רגע, זה לא מה שעובדים אמורים לעשות ממילא? בסופו של דבר, בוסים גרועים מזיקים יותר לסביבת העבודה יותר מהאשטאגים.
פיטורים של ממש בהיי טק: בתחילת השנה הם קיבלו תנאים שרובינו היינו יכולים לחלום עליהם (כן, אנחנו מסתכלים עליכם, האנשים שאוכלים ארוחת צהריים שהוכנה על ידי שף), ובסוף השנה גילו שלפעמים צריך להתחבר למציאות, ואי אפשר להתעלם מהפער בין הכנסות להוצאות. בחו"ל, לא בישראל, עוד נמצאו מנכ"לים שהודו שהם מיהרו לשכור כוח אדם בתקופת הקורונה העליזה, כשהמסחר האלקטרוני והמניות היו בשיא של כל הזמנים, ועכשיו לא יודעים מה לעשות עם כל האנשים האלה.
בית המשפט העליון בארה"ב מבטל את ההגנה על הפלות: גם ביוני האחרון תהינו למה הבעיות של אישה צעירה ממיסיסיפי צריכות להטריד את תושבי ישראל. אולי בגלל שארה"ב תמיד מרגישה קרובה (גם אם זה לא נכון באמת), ואולי בגלל הנטייה הישראלית לאמץ כל טרנד אמריקאי, בין אם הוא טוב ובין אם הוא פגיעה ישירה ובוטה בזכות של נשים על גופן. בישראל דווקא ביטלו השנה את ועדת ההפלות והקלו על נשים. עם זאת, ממשלת נתניהו החדשה, שהושבעה רגע לפני 2023, עוד עלולה ליפול בפח ולסגת גם מהצעד המבורך הזה. אפשר לקוות שתוצאות בחירות האמצע בארה"ב, והמחאה נגד סעיף האפליה המגונה שנכנס להסכמים הקואליציוניים, יבהירו לה ששלילת זכויות היא לא מעשה מומלץ בדמוקרטיה.
משבר האקלים: נתניהו, אילון מאסק, ג'ו ביידן, יאיר לפיד, כל מיני חברים ליכוד זוטרים שפתאום הפכו לחברי ממשלה, אנחנו, כולנו חסרי חשיבות אל מול הסכנה/אתגר הגדול ביותר שניצב בפנינו. מי שטוען שלא מדובר בנושא החשוב ביותר שקיים על סדר היום, נלחם בפועל בילדיו ובאיכות החיים שלהם בעתיד. בעצם, גם בהווה שלהם. מזג האוויר הופך לקיצוני יותר, וכל אירוע ממושך יותר ומזיק יותר. לא, ישראל היא לא המזהמת העיקרית, אבל מדינה שלפחות שני שליש ממנה הוא מדבר לא יכולה להרשות לעצמה להפוך למדברית לגמרי. זה קשור גם לכסף, אבל זה בעיקר קשור לחיים שלנו.