מה עושים למחירים שלכם בסופרמרקט?
רגע לפני יום העצמאות, סקרנו 6 רשתות מובילות כדי להבין איפה הכי משתלם לכם לקנות את המוצרים לחג: החל מהבשר והעוף, דרך הסלטים, התוספות והשתייה.
לאחר פרסום התוצאות, אחת החברות שלא אהבה את מיקומה בסקר, צלצלה ודרשה את הנתונים עליהם התבססנו, וטענה כי ברגע שהזכרנו את שמם בכתבה, זכותם המלאה לראות מה בדיוק בדקנו, כדי, כלשונם, "לעשות התאמות".
במילים פשוטות, אותה רשת רצתה לכאורה להוריד מחירים נקודתית למוצרים הספציפיים כדי לשדרג את הדירוג שלה.
מכיוון שאיננו נוהגים לחלוק פרטי הבדיקות, על מנת שלא ישפיעו על הבדיקות שום גורם חיצוני, ייעצנו לו לעשות בדיוק מה שהמכון לחקר הקמעונאות, עשה: הלך לאתר השוואת מחירים (במקרה שלנו- פרייסז), ובדק נקודתית מוצרים, והשווה ביניהם.
מהסיפור הזה אפשר להסיק שתי מסקנות עיקריות:
- המחירים כל הזמן משתנים, גם בהתאם לסקרים שמתפרסמים, וגם בהתאם לתחרות בין הרשתות. זה לא סוד שהרשתות עושות מניפולציות כאלה כבר שנים: להוריד מחירים לפי הסל של משרד הכלכלה או כל גורם אחר , ולהעלות מחירים של מוצרים אחרים במקביל, או להוריד מחירים בזמן הסקרים ואז להעלות. הציבור צריך להיות ער לזה ולא ליפול בפח.
- אין קל יותר מלהרכיב סל מוצרים אותו תרצו לרכוש, ולערוך סקר שוק קטן כדי להחליט איפה הכי כדאי לרכוש אותו. זה יכול להגיע גם להפרש של מאות שקלים.
רוצים כביש נורמלי? תחצו את הקו הירוק
רבים שואלים בפנים מודאגות: "מה קורה עם תקציב המדינה?". הרי איך תתנהל המדינה ללא תקציב? איך יתבצעו התכניות הגדולות של הממשלה? אם נודה על האמת, איש לא שאל את השאלה הזו. בין אם משום שאיש לא חושב שלממשלה יש תכניות אחרות פרט לפירוק מערכת המשפט, ובין אם כי רבים חשבו באמת שאישור התקציב בממשלה פירושו שבאמת אושר תקציב.
בפועל, אלה הם הזמנים שבהם המשרדים השונים אמורים להגיע לסיכומים עם משרד האוצר על תקציבם. אלא שניהול המדינה לחוד ופגרה לחוד, וכך קרה שההתקדמות היחידה בנושא הייתה הסיכומים בין משרד האוצר לבין משרד התחבורה.
הסיכומים האלה הם שיעור בפערים בין הצהרות מפוצצות לבין המציאות. שרת התחבורה מירי רגב, שעסוקה בהכנות ליום העצמאות, הצהירה שתבלום את המטרו, תבנה רכבות לקריית שמונה ולאילת ותוזיל מחירים. מה קרה בפועל? לרכבות נשאר תקציב נמוך בהרבה מהדרוש, שיוקדש לתכנון. רפורמת התעריפים קיבלה פחות מחצי מהתקציב הנדרש, וגם הוא על חשבון תוספת שירות. והמטרו? המשרד דווקא התחייב להמשיך ולקדם את הנושא. מיליארד שקל מתקציב הנת"צים העירוניים יופנה לתוכנית האסטרטגית לדרכים, שאומנם כוללת נת"צים ונתיבים לתחבורה ציבורית ושיתופית אך גם כבישים ומחלפים.
אבל אל דאגה, יש תושבי פריפריה אחת שכן אמורים לשפר את מצב התחבורתי – תושבי יהודה ושומרון. רבע מהתקציב המוקדש לכבישים, 3.4 מיליארד שקל, יושקעו מעבר לקו הירוק. וכך יקבלו יעדים מבודדים וקטנים עדיפות על פני ערים צפופות ודרכים גדולות יותר.
שני דברים עלו בדעתנו לאור הסיכומים האלה: שרים יכולים להצהיר מה שירצו. מי שמנהל אותם בפועל הוא משרד האוצר. והשני, מעניין יהיה לראות אם גם באירועי יום העצמאות שמארגנת רגב יהיה פער כזה בין ההבטחות למה שיקרה בשטח.
האם זה הזמן סוף סוף לקנות דירה?
עכשיו זה רשמי: לראשונה, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מחירי הדירות בחודשי ינואר־פברואר ירדו. כבר לא מדובר במניפולציות רכישה של קבלנים, שמוסיפים תוספות ללא מחיר, פורסים תשלומים לטווח ארוך יותר, או מחפשים אי אלו הטבות כדי למשוך קונים: המחירים עצמם ירדו ב- 0.2 אחוזים.
עד כאן החדשות הטובות, ועכשיו אלו שפחות: הירידה לא התחלקה באופן שווה מבחינה גיאוגרפית: האזורים שבהם ירידת מחירי הדירות הייתה בקצב המהיר ביותר הם מחוזות ירושלים והדרום. לעומת זאת, דווקא מחוז הצפון, מתמיד בעליות מחירים בקצב מהיר יחסית. במקביל, מחוז המרכז מעלה אף הוא במחירי הדירות שבו, אך במידה סולידית יותר.
בינתיים הרוכשים הפוטנציאלים יושבים על הגדר ומחכים. רובם להורדת ריבית והגמשת תנאי המשכנתאות. על פי בדיקת גלובס, בחלוקה לערים, שלוש הערים הבולטות ביותר בירידות במכירות של דירות חדשות ב־2022 הן: תל אביב (ירידה של 52% במכירת דירות חדשות לעומת 2021), בת ים (58%) וקרית אונו (57%).
אז מי כן קונה דירות היום? הרוכשים שלא מושפעים מהמשכנתאות, והם מנצלים את הכוח לדרוש ולקבל הנחות מפליגות על דירות חדשות. כשהגל הזה יעבור מעניין יהיה לראות האם השוק יכנס לקיפאון, או שהמחירים יוסיפו לרדת.
היבואנים יצאו למלחמה במשרד הכלכלה
בשבוע שעבר פרסם משרד הכלכלה מתווה להקלה על יוקר המחיה ולפיו יינתנו הקלות רגולטוריות בייבוא מאות מוצרים שונים על ידי רשתות זרות חדשות שיכנסו לפעילות בישראל.
על פי המתווה, רשתות זרות הפועלות במדינות מפותחות יוכלו למכור בארץ מגוון רחב של מוצרים, כשהם פטורים מבירוקרטיות כמו הגשת בקשות מפורטות מדי משלוח, תשלום על בדיקת הבקשות ואבדן זמן בהמתנה לבדיקת הבקשות. בין השאר מדובר בהקלות על יבוא כלי אוכל ושתיה, מיטות לתינוקות, עגלות ילדים, ציוד אלקטרוני ומוצרי חשמל ביתיים, צעצועים לילדים מעל גיל 3, חומרי ניקוי, כלי עבודה חשמליים ועוד.
מי לא קיבל פטור? היבואנים הישראלים שמייבאים את אותם מוצרים בדיוק.
בישיבת חירום שנערכה השבוע במשרדי איגוד לשכות המסחר, הזדעקו היבואנים כי למרות שהם שותפים מלאים למאבק הממשלה להורדת יוקר המחיה, והתחייבו סייע לממשלה להשיג יעד זה, הם נשארו משום מה מחוץ להקלות.
"אותם קשיים עמן מתמודדת רשת זרה המעוניינת להיכנס לישראל מוכרים היטב ומכבידים מאד כבר שנים על עסקים הפועלים בישראל. נכון להתבסס על מערכי אבטחת איכות, מאפייני המוצרים המיובאים ולא על בסיס השאלה באיזו מדינה שוכנים משרדי ההנהלה והאם העוסק הוא רשת זרה או זכיין של רשת זרה" אמר אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר.
משרד הכלכלה מנגד, טוען שהיבואנים סתם "מתבכיינים". "במקביל לנוהל החדש, אשר יופעל כפיילוט, פרסם המשרד נוהל נוסף, ('נוהל אלפא') שהוא ייעודי לרשתות וליבואנים הפועלים כבר בישראל ואשר מעניק להן הקלות רחבות, עובדה שמרוקנת לכשעצמה את טענות ההפליה שנשמעות מצד הרשתות והיבואנים הקיימים", נאמר לנו בתגובה.
אז מי באמת יוצא המופסד? בעיקר הצרכן הקטן שלא בטוח שירוויח בסוף ממשחקי הכוחות הללו.
אינפלציה? יכול להיות שאנחנו מסתכלים על משהו גרוע הרבה יותר
בתחילת החודש, כשלא מעטים מהישראלים מסתכלים על תשלום המשכנתא שלהם, הם מתבקשים לקבל אותו בהבנה, כיוון שמדובר במלחמה באויב הכלכלי הנורא מכולם בעיני בנק ישראל – אינפלציה.
ישראל, חשוב לציין, נהנתה משיעור אינפלציה נמוך הרבה יותר מאירופה ומארה"ב, ובכל זאת, גם כאן אימץ הבנק המרכזי את מדיניות העלאת הריבית. הסיבות שניתנו לעליות המחירים מגוונות – הזינוק במחירי הדלק ומחירי הסחורות (או בקיצור, פוטין), הכסף שהזרימו ממשלות העולם למשק כדי לשרוד את תקופת הקורונה וכמובן "שוק העבודה ההדוק". כלומר, אתם מרוויחים יותר מדי ולא מובטלים מספיק.
אלא שמושג חדש מתגנב לשיח הכלכלי, שמספק הסבר אחר. במקום אינפלציה, גרידפלציה. חמדנותפלציה, בתרגום חופשי לעברית. תאגידים, בייחוד במדינות מפותחות, השתמשו בעליית המחירים כתירוץ להעלות מחירים ולהגדיל את שולי הרווח שלהם. כלומר, את הפער באחוזים בין עלות הייצור למחיר שהם דורשים מהצרכן.
לטענה הזו מצורפים אנשים שנלחמים באופן אידיאולוגי מהשמאל. גם כלכלנים ובנקים מרכזיים מעלים את האפשרות שלא עודף המשכורת שלכם הוא זה שמעלה מחירים, אלא תאוות הרווח של תאגידים. למעשה, היא מהווה את המרכיב המרכזי בעליית מחירים.
לאור הדברים האלה, כדאי אולי לשאול שנית, האם הדרך להוריד את המחירים היא לא להכות את כל אזרחי מדינת ישראל בכיסם, אלא להפנות את המאמצים הממשלתיים דווקא אל מי שמעלה את המחירים, ולנסות להתמודד איתו. זו יכולה להתגלות כפעולה יעילה הרבה יותר.