כמה ימים לפני שבחורה אלמונית בשם דפני ליף התמקמה עם אוהל בשדרות רוטשילד במחאה על מחירי השכירות הגבוהים, פתח אלמוני אחר, איציק אלרוב, במחאה פייסבוקית נגד מחיר הקוטג'. שתי המחאות האלה הבעירו אש בציבור הישראלי ביולי 2011, ותוך כמה ימים התלכדו לכדי תנועת המחאה האזרחית הגדולה ביותר שנראתה כאן.

הישראלים יצאו אל הרחובות הראשיים בערים הגדולות וביקשו צדק חברתי. מאז חלפו חמש שנים, ההמונים כבר מזמן חזרו לבתים, וחבל שכך. משום שמבדיקה מקיפה שביצעו TheMarker וחברת הייעוץ צ'מנסקי בן שחר, הבוחנת את השפעות המחאה על כל אחד מהרכיבים המרכזיים בהוצאות של משקי הבית, עולה כי בשנה הראשונה שאחרי פרוץ המחאה, כשהלחץ הציבורי היה בשיאו, המחירים ירדו: מחירי הבשר והעוף ירדו ב-3.5%, מחירי הלחם והדגנים ירדו ב-2%, מוצרי החלב ירדו ב-4% ומחירי הפירות והירקות ירדו ב-2%.

עוד ב-mako כסף:

אבל מאז חלפו כמה שנים ומההוזלות האלה לא נותר זכר: מדד מחירי המזון (כולל פירות וירקות) עלה בכ-4%. ומחיר הקוטג'? אפילו הוא, סמל המחאה החברתית, התייקר מעט, ועולה כיום 5.73 שקלים, לעומת 5.63 שקלים - המחיר המחיר המממוצע של קוטג' בימים שאלרוב כתב את הפוסט שהקפיץ את המדינה.

אבל הקוטג' זה רק כסף קטן: הדירות בישראל התייקרו בשנים האלה ב-26%. לעומתם, השכר הממוצע צמח רק ב-8% והיקף המשכנתאות ב-48%.

הפגנת המיליון (צילום: עודד קרני)
"הפגנת המיליון" בתל אביב | צילום: עודד קרני

וכך, למרות ההבטחות לסופרטנקר, למרות רפורמת המרפסות (תקנות הפוטרות הליכי בנייה מסוימים מהצורך בקבלת היתר), ולמרות המחיר למשתכן ועוד שלל יוזמות בתחום הדיור - אם יש סיבה אחת עיקרית שתחזיר את הציבור לרחובות, זהו יוקר הדיור בישראל. כך עולה גם כך עולה מסקר שביצע מכון המחקר פאנלס, בראשות שרית שטרנברג, עבור TheMarker, וכלל מדגם מייצג אינטרנטי של יותר מ-500 איש: 32% מהנשאלים סבורים כי זו הסיבה המרכזית שבגינה יש לחזור לרחובות. אחריה נמנים יוקר המחיה הכללי (15%) ויוקר המזון (9%). במלים אחרות: מאז מחאת קיץ 2011 חלפו חמש שנים, אבל הסיבות שהוציאו את ההמונים לרחובות נותרו רלוונטיות ומכאיבות, בדיוק כפי שהיו כשליף וחבריה הוציאו את האוהלים מהבוידעם.

דיור: האוהלים נעלמו - ומחירי הדירות המריאו

בשבוע שעבר פורסם ב–TheMarker כי בענף המזון מעידים על מיתון שלא נראה כמותו שנים. אנשים רבים צימצמו את צריכת המזון שלהם, והצריכה בסופרמרקטים ירדה ב-0.6% מתחילת השנה. מדובר בנתון מפתיע במיוחד לאור גידול טבעי של 2% באוכלוסייה מדי שנה והעובדה שמדובר במוצר צריכה בסיסי, שלרוב הינו האחרון להיפגע בעתות מיתון.

אבל אם מתייחסים לסל ההוצאות של משפחה ישראלית, הנתון הזה לא אמור להפתיע איש: מאז 2011 חלה, כאמור, עלייה של 26% במחירי הדירות בישראל ושכר הדירה התייקר ב-14%. היקף נטילת המשכנתאות, באופן לא מפתיע, צמח בשיעור עצום של 48%. כשההוצאה הקבועה על דיור גדלה באופן משמעותי כל כך ולציבור יש פחות הכנסה פנויה - מה הפלא שהישראלים החליטו לצמצם אפילו את צריכת מוצרי המזון הבסיסיים כדי לחסוך כמה מאות שקלים בחודש?

ההתייקרות לא התרחשה רק באזור תל אביב והמרכז. מהבדיקה שערכנו עולה כי מאז המחאה החברתית, מחירי הדירות עלו בשיעור החד ביותר בצפון הארץ (49%). גם בדרום חלה התייקרות משמעותית - מחירי הדירות עלו באותו שיעור שנרשם בתל אביב (כ-33%). גם מי שוויתר על רכישת דירה והסתפק בהשכרה, נאלץ לשלם 14% יותר ממה ששילם לפני חמש שנים. אגב, העלייה הגבוהה ביותר במחירי השכירות חלה בתל אביב ובדרום (כ-18%).

לאור הנתונים האלה, לא מפתיע לגלות ששיעור שוכרי הדירות עלה ב-7% מאז 2010, ושיעור רוכשי הדירות ירד ב-3%. כך נהפך הדיור למחולל הפערים הגדול ביותר בישראל, שגם כך מככבת בראש טבלת הפערים הכלכליים של OECD.

עליית מחירי הדירות התרחשה למרות פעולות שנקטה הממשלה, כמו העלאת מס הרכישה למשקיעים ושיווק קרקעות מדינה במחיר למשתכן. אבל היוזמות האלה לא מספיקות כדי להילחם בבעיה המרכזית הניצבת כיום בפני שוק הדיור: הריבית האפסית, מסביר ניר שמול, מנכ"ל חברת הנדל"ן Snir. השיעור הנמוך של הריבית גורם לאנשים להוציא את כספם מהבנקים ולהשקיע בנדל"ן כאלטרנטיבה. גם חוסר היציבות בשוק ההון בישראל גורם להעדפת הנדל"ן כאפיק סולידי שמניב תשואה שנתית סבירה (ואף יותר מזה, לאור עליות המחירים השנתיות).

הסיבות העיקריות להעדפת הנדל"ן על פני השקעה בבורסה הן הטבת מס משמעותית: הכנסה משכר דירה עד 5,000 שקל לחודש פטורה ממס, וכל שקל אח"כ חייב במס של 10% - בעוד שרווחים בבורסה חייבים במס של 25% מהשקל הראשון. מכיוון שאין בישראל חובה של הצהרת הון, הפך הנדל"ן לערוץ ההשקעה המועדף לכסף שחור. ישראלים לא יכולים להתחמק ממס על רווחים בבורסה, בעוד שבנדל"ן עדיין אפשר לרכוש דירה ולהשכיר אותה מבלי לדווח על כך.

מחקרים שונים, שניסו להתאים את התחזיות הדמוגרפיות לצורכי הבנייה, הראו כי בעיית הדיור בישראל רק תחריף. ב-2048, למשל, כשישראל תחגוג 100 שנה להקמתה, אוכלוסייתה תוכפל והיא תתגורר בעיקר בתל אביב וסביבתה. מחירי הדיור הגבוהים של היום ייחשבו לבדיחה בעוד 40-30 שנה, ואתגר הבנייה יהיה אקוטי מזה ששורר כיום. המתכנן ארי כהן, מראשי צוות העדכון לתמ"א 35, תוכנית המתאר של ישראל, סיפק לפני שנתיים תחזית, שלפיה ב-2048 תמנה האוכלוסייה בין הירדן לים 28-20 מיליון איש, בעוד שכיום היא מונה כ-13 מיליון. בגבולות הקו הירוק האוכלוסייה תמנה 16.4-11 מיליון איש, לעומת 8 מיליון כיום. קצב הבנייה כיום, שהגיע לשיאו בשנה שעברה עם 50 אלף התחלות בנייה - כבר לא יספיק. התחזית הזאת תדרוש תוספת של כ-1.3 מיליון דירות בערים במרכז לבדן. האם נוכל לעמוד בקצב התכנון והבנייה של העתיד? מה שבטוח הוא, שלפחות בנושא הדיור, המחאה החברתית תישכח מהר, כי הצרכים בעתיד, ואפילו זה הנראה לעין - יציבו אתגרים קשים בהרבה מאלה שענף התכנון והבנייה מורגל בהם כיום.

מזון: ההתערבות הממשלתית נכשלה - המחירים לא ירדו

בשנה הראשונה שלאחר המחאה, נראה היה שהצרכנים יכולים לטפוח לעצמם על השכם. זה עבד - מדד מחירי המזון (כולל פירות וירקות) ירד ב-2%, בעוד שמדד המחירים הכללי עלה בכ-1%. באותה שנה הוזלו במיוחד מוצרי החלב, שמחירם ירד בכ-4%, והעוף הבשר והדגים, שירדו בכ-3.5%. אבל להוזלות האלה אין זכר כיום. בחמש שנים האחרונות עלה מדד מחירי המזון (כולל פירות וירקות) בכ-4% בעוד שמדד המחירים הכללי עלה רק בכ-2%. התייקרו בעיקר הפירות והירקות (11%) והבשר, הדגים והעופות (8%). מוצרי החלב הוזלו מעט, בכ-3% - בעיקר עקב ירידת מחיר החלב הגולמי, שהובילה להוזלות של מוצרים מפוקחים ומוצרים נוספים על ידי המחלבות הגדולות. עוד תרמו לירידה במחירים פתיחת מכסות ליבוא והשקת מותג פרטי של שופרסל בתחום החלב.

לא רק המזון בסופרמרקט התייקר, גם המזון בבתי קפה ובמסעדות - שעלה בכ-9% מאז המחאה. בשנה שאחרי המחאה המחירים עלו רק ב-1%, וההתייקרות הגדולה חלה בארבע שנים שלאחר מכן, בין היתר בגלל עלייה במחירי השכירות וכוח העבודה.

המדינה ניסתה אמנם לגרום להורדת מחירים באמצעות חקיקת חוק המזון, שנכנס לתוקף בתחילת 2015. אולם נראה כי החוק גרם יותר נזק מתועלת והביא לירידה בכמות המבצעים, ואף לתיאום מחירים בין רשתות המזון. זה לא שדבר לא השתנה - היצרנים הגדולים מבינים שכוחו של הצרכן רב: הם אוהבים לספר שהם הפנימו את רוח המחאה ושינו את דרכיהם מאז שפרצה, ובכל ישיבת הנהלה הם "שומרים כיסא" לצרכנים. אבל בשורה התחתונה, הריכוזיות הגדולה של היצרנים איפשרה להם שלא לגלגל באמת את ירידת מחירי הסחורות לכיסם של הצרכנים. אותה ריכוזיות צפויה להיסדק בעקבות "חוק הקורנפלקס" (שאמור להקל על יבוא מזון יבש), שייכנס לתוקפו בחודשים הקרובים, וצפוי להביא להורדת מחירים מסוימת.

הצרכנים אמנם לא חזרו לרחובות כשהם אוחזים בשלטים, אבל בשנתיים האחרונות הם נוקטים מחאה שקטה ובלתי מאורגנת - הקטנה של צריכת המזון בסופרמרקטים, ובענף, כאמור, מספרים על מיתון שלא זכור להם כמותו בשנים האחרונות, מיתון נקודתי, המתקיים למרות עלייה בצריכה הפרטית לנפש בתחומים רבים אחרים.

"הצרכנים שינו את הרגלי הצריכה שלהם בסופר כי זה התחום היחיד שבו הם מרגישים שיש להם יכולת לשלוט בהוצאה שלהם", אומר תמיר בן שחר, מנכ"ל חברת הייעוץ צ'מנסקי בן שחר, ומפרט: "הם קונים פחות מוצרים שנחשבים לא בריאים בגלל מגמת הבריאות, הם מכניסים לעגלה פחות פריטים, קונים באופן מבוקר יותר וזורקים פחות לפח. אבל המחירים לא ירדו כי הממשלה לא עושה באמת כלום. חוק המזון נכשל בגדול - היצרנים הגדולים חוגגים וגם היבואנים. אסם אפילו מחקה את עצמה מהבורסה כדי שלא נראה את 'השוד'. רשתות השיווק אמנם נלחמות על חייהן, אבל גם זה ישתנה, כי בסוף לכולם יש אינטרס להעלות מחירים. רפורמת הקורנפלקס צפויה להוריד מחירים, אבל להערכתי - לא מספיק".

אופנה: המחירים ירדו - אבל לא בגלל המחאה

תצוגת אופנה קסטרו 2016 (צילום: טל כהן, TheMarker)
תצוגת אופנה של קסטרו, 2016 | צילום: טל כהן, TheMarker

אחד התחומים היחידים שחלה בהם הוזלה מאז המחאה הוא אופנה. אך גם במקרה הזה, המחאה לא יכולה לזקוף זאת לזכותה. ירידת המחירים בתחום האופנה - 11% בממוצע בחמש השנים האחרונות - נובעת בראש ובראשונה מהתחרות המוגברת בענף. רשתות אופנה בינלאומיות שהגיעו לישראל, הנהנות מהיתרון של ייצור בהיקפים גדולים מאוד ומקבלת תנאים מועדפים מהקניונים, הכניסו רף מחירים שלא היה כמותו בישראל - והרשתות המקומיות נאלצו להגיב, גם במחיר של שחיקה ברווחיות. מי שלא הצליחה להתמודד עם תנאי התחרות החדשים נפלטה החוצה ויצאה מהמשחק.

גם המחאה השפיעה בדרכה על הורדת המחירים, מכיוון שהעלתה את המודעות של הצרכנים למחיר והפכה אותם לבזבזנים פחות - וכך עודדה את פריחת רשתות ההלבשה המוזלות המציעות אופנה "במחירי רצפה". אותן רשתות גררו כמובן את כלל המחירים כלפי מטה, מכיוון שגם רשתות הביניים נאלצו להגיב למגמה.

סלולר: כשהממשלה רוצה היא יכולה

התחום היחיד שבו המחירים ירדו משמעותית הוא תחום התקשורת - עם ירידה של 26% מאז מאי 2011 ועד היום, ובעיקר במחירי חבילות הסלולר, שבכלל לא היו על סדר היום במחאה החברתית. באותה תקופה הציבור הרגיש שהממשלה, בהובלת שר התקשורת דאז, משה כחלון, כבר פועלת לשינוי בתחום. ירידת המחירים בתחום אינה קשורה בשום אופן למחאה - אלא להתערבות המדינה, שהובילה להגדלת התחרות בשוק וכתוצאה מכך, לירידת מחירים. למעשה, תחום הסלולר הוא היחיד שבו הפשילה הממשלה שרוולים בשנים האחרונות, ניתחה נכונה את מצב השוק, מצאה את הכשלים, פתרה אותם ויצרה שינוי דרמטי.

מדד התודעה: 
עלה - ומוסיף לעלות

אם יש מדד אחד שבו חל שינוי גדול וברור, זה מדד התודעה האזרחית והצרכנית. הישראלים של 2016 הם צרכנים חכמים יותר, חשדנים יותר וחסכנים יותר. רבים מספידים את המחאה החברתית בטענה שהיא גוועה ודבר לא קרה בעקבותיה. לפי סקר נוסף של Panels, בראשות שרית שטרנברג, שנערך עבור TheMarker, 50% מהנשאלים השיבו כי הם חשים שלא התרחש שינוי בעקבות המחאה. 24% מהנשאלים ענו שהשינוי היה במודעות ובשיח בלבד. 7% נוספים סבורים שהשינוי היה קטן מאוד, או שנמשך לפרק זמן קצר, ושיעור גדול מאוד מהנשאלים - 23% - סיפר כי היה פעיל במחאה, במובן שיצא להפגין או שהחרים מוצרים.

המחאה אולי מתה, אבל השינוי התודעתי עמוק והוא לא צפוי להשתנות בקרוב. הסקר מוכיח שהצרכנים של 2016 יודעים להשיב בצורה מדויקת למדי אילו מחירים עלו מאז 2011 ומכבידים על ההוצאה המשפחתית, וידעו לזהות כי עלויות הפירות והירקות, הבשר והעופות הם התורמים המרכזיים לעליית המחירים בתחום המזון - מודעות צרכנית גבוהה שמעידה על רגישות רבה למחירים. גם כשהם נשאלים מה הן הסיבות שבגינן יש למחות ב-2016, תשובות הנשאלים מדויקות, ותואמות את המצב בפועל: הדיור והמזון הם התחומים המכבידים ביותר כיום על הכיס הישראלי. וכשהמודעות נמצאת בעלייה מתמדת, לצד המחירים הנוסקים - אפשר רק להניח שהמחאה הבאה אינה רחוקה.

יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il

הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker

כתבות נוספות:
הברקזיט של מגדלי השזיף והמשמש ממועצת הצמחים
הצעה: להרחיב את הטחבות המס בפריפריה ובשטחים