בצד השמאלי של המפה הפוליטית מכנים את שטחי יהודה ושומרון "המזרח הפרוע". ארץ ללא חוק. גם אם אתם ממצביעי נפתלי בנט, תיאלצו להודות שהאמירה הזו נכונה. בשטחים לא חלים חלק ניכר מדיני מדינת ישראל.
באזורים אלו חל הדין העותמני מימי שלטון התורכים בצירוף שינויים שנעשו בחוק הזה בתקופה המנדטורית ולאחר מכן בתקופה בה היו אזורים אלו בשליטה ירדנית.
מבחינה משפטית, ושלא כמו ברמת הגולן ובמזרח ירושלים, באזורי יהודה ושומרון נמנעה ישראל באופן מודע להחיל את המשפט הישראלי באזור ולכן על התושבים הישראלים שחיים באזורים אלו חל "משפט המובלעות" שהוא מין תערובת ייחודית של הוראות חוק שחלות רק על התושבים הישראליים באזורים אלו ולא על התושבים הפלסטיניים ולהפך. למעשה כדי שחוק כלשהו שחל באופן אוטומטי בשטחי מדינת ישראל יחול גם באזורים אלו, נדרש לבצע לו אדפטציה ולהחיל אותו במפורש דרך צו של אלוף בצה"ל. כתוצאה מכך, הרבה מאוד דינים שנראים לנו מובן מאליו אינם חלים באזורים אלו או שהם חלים, אך קשה מאוד ליישמם.
מותר לקחת שקיות בחינם באריאל?
בתחילת השנה נפל דבר בישראל: מעתה שקיות ניילון בעלות ידיות (הידועות בכינוין "שקיות גופיה") לא יחולקו עוד בחינם ברשתות קמעונאיות וכל שקית תעלה 10 אגורות. על אף האג'נדה הירוקה והמוצדקת שעומדת בבסיס החוק הוא עורר לא מעט מחלוקות ואם אתם נמנים על מתנגדי החוק וודאי תשמחו לשמוע כי החוק טרם הוחל בשטחים. הטורקים והירדנים לא טרחו לחוקק חוק דומה, ואלוף פיקוד מרכז עדיין לא הגיע לעסוק בסוגיה. ובכל זאת, נמצא מי שכבר יצא במחאה נגד העניין.
תושב אפרת ותושב ת"א לסגור מרפסת. מי יעשה זאת ראשון?
בגלל ריבוי הדיווחים על קצב הבניה בהתנחלויות מתקבל הרושם שכל נושא היתרי הבניה באזורים אלו פשוט יותר ומהיר יותר אבל האמת היא שדווקא באזורים אלו הליך קבלת אישורים והיתרים לביצוע שיפוצים פשוטים יחסית כמו סגירת פרגולה הרבה יותר ארוך והרבה יותר מסורבל.
הסיבה לכך היא שתיקון 101 לחוק התכנון והבניה שהוביל בשנת 2014 שר הפנים דאז גדעון סער, לא חל באזורים אלו. התיקון הזה לחוק הוא תולדה של רפורמה נרחבת שהוביל סער במטרה בין היתר לחזק את העצמאות של הועדות המקומיות ולצמצם את התלות בוועדות המחוזיות באופן שמקצר ומקל משמעותית את הליך קבלת ההיתרים.
של מי האדמה?
אחד התחומים הבולטים והידועים שבהם חל הבדל משמעותי בין הדין שחל בשטחי יהודה ושומרון לבין הדין שחל במדינת ישראל הוא נושא רישום המקרקעין והוודאות שבבעלות עליו. עורך הדין עמיר דרורי, המתמחה בדיני תאגידים, אגודות שיתופיות, רשות מקרקעי ישראל וסכסוכים עסקיים באוזר יהודה ושומרון מכיר היטב את הדין החל באזורים אלו ולא פחות חושב מכך, את הדין שאינו חל שם: "אחת הבעיות באזורים הללו היא היעדר רישום מוסדר של המקרקעין וזה מוביל לבעלויות סותרות של כמה אנשים על אותה הקרקע".
דרורי מספר על מקרה משפטי שבטיפולו במסגרתו פנה משרד עורכי דין ידוע ללקוח שלו ודרש ממנו לפנות את המבנה משום שלטענתו הוא לא הבעלים בקרקע אלא מישהו אחר שרכש אותו מפלסטיני בכפר הסמוך. "אני טענתי בתשובה כי הקרקע שייכת לחברה מקומית והלקוח שלי שוכר אותה כדין. הסיפור הזה מדגים היטב את הקושי שבשטחים הללו משום שאין רישום מוסדר ויש כל כך הרבה זיופים של שטרי מקרקעין עד שקשה כיום לדעת מה אמיתי ומה מזויף. לכן, הכללים מאוד גמישים והרבה פעמים זוכה מי שיותר חזק או יותר מניפולטיבי ולא בהכרח מי שצודק".
איפה משלמים ארנונה גבוהה יותר?
"תחום נוסף שבו יש פערים גדולים הוא תחום הארנונה" אומר דרורי, "חוקי התכנון והבניה או הדינים הרגילים של הרשויות המקומיות לא חולים ביהודה ושומרון. במקום חוקים אלו נחקקו הוראות שמקנות פחות זכויות לאזרח ויותר כוח לשלטון. בנושא הארנונה יש מושג שנקרא 'אדמת בנין'. הכוונה לקרקע שלא מסווגת בשום סיווג אחר ואז היא נופלת תחת הקטגוריה של 'אדמת בנין'. בעל הקרקע שאדמתו סווגה כאדמת בנין חייב בארנונה מרגע שהוא מחזיק בקרקע גם אם אין בה כל פעילות. בשטחי מדינת ישראל לא משלמים ארנונה על קרקע שאין בה פעילות ואילו על אדמת בנין - 12.7 שקלים למטר רבוע. אם לוקחים בחשבון שחלק ניכר מהקרקעות הללו הן קרקעות תעשייתיות בשטחים גדולים הרי שמדובר בהרבה מאוד כסף".
איפה כדאי לעשות עבירת תנועה?
המצב הזה שבו יש הסדרים חוקיים שונים בתכלית השינוי על מקומות גאוגרפיים שונים שהגבול ביניהם לא תמיד ברור יוצר גם סיטואציות משעשעות. עורך הדין דרורי מספר על מקרה שבו תושב יהודה ושומרון נתפס בעבירת תנועה בכביש שנמצא ליד לטרון באזור גבולי בין שטחי מדינת ישראל לבין השטחים. בגלל מיקומו של הכביש הוא ביקש להישפט לפי הדין הירדני ולא לפי חוקי תעבורת מדינת ישראל משום שבמקרה הספציפי הזה הדין הירדני היה מקל בהרבה. עם זאת, למרות היצירתיות שבטענה שלו, בית המשפט דחה את הבקשה ושפט (והרשיע) אותו לפי דיני התעבורה של מדינת ישראל.