רשת האינטרנט היא חלק בלתי נפרד מחיינו ומגבלות הקורונה חידדו את יתרונותיה היטב. רוב האינטראקציה האישית והמסחרית נעשית בה: שירותי בנק, קניות מזון ובגדים, שירותי ממשל, רשתות חברתיות, לימודים, מסחר, פגישות אישיות, ישיבות עבודה ועוד.

כמעט הכל ניתן לעשות דרך רשת האינטרנט – אבל לא להצביע בבחירות לכנסת.

במקום להצביע בסמארטפון האישי באמצעות אפליקציית בחירות מאובטחת (כמו חשבון הבנק, למשל), אנו מכתתים רגלינו לקלפי הקרוב ,ומשתמשים בפתק ומעטפה מנייר לבחירת נציגנו לכנסת. נכון שגם להצבעה אינטרנטית יש יתרונות וחסרונות – אך במקרה זה התועלת עולה לאין ערוך על העלות, ובראשן עומד החיסכון הכספי בניצול האינטרנט להצבעה בבחירות לכנסת.

הפקת יום בחירות בשיטה הקלאסית אינה דבר פשוט. לרוב נדרשת התארגנות טכנית רחבה ויקרה מאוד – החל מהקמת התשתית לבחירות האזרחים, דרך עידודם להצבעה, הנגשת הקלפיות, אבטחת ההצבעה וטוהר הבחירות, וכלה בעיבוד הנתונים והתוצאות באופן מהימן ומהיר.

בישראל, עלות מוערכת של מערכת בחירות אחת בשיטה הקלאסית עומדת על 5 מיליארד שקלים. בתוך סכום זה כלול הערכת שווי יום השבתון ביום הבחירות עצמו הנאמד בכ-2.5 מיליארד שקלים - מתוך הנחה כי אנו זקוקים ליום חופשה לשם עשיית פעולה, שמשך זמנה באמצעות הסמארטפון אינו עולה על דקה אחת.

הפקת בחירות 2021 תהיה יקרה יותר, שכן להוצאות הרגילות יש להוסיף את משאבי ההתארגנות לבחירות בתקופת הקורונה – הוספה של מאות קלפיות במחלקות קורונה ובתי אבות; הכפלת כוח אדם בוועדות הקלפי; הוספת ציוד מיגון והקמת מתקנים מיוחדים לבוחרים; הקצאת משאבים להבאת הישראלים שעדיין תקועים בחו"ל ליום הבחירות ועוד.

לעומת זאת, הקמת מערך הצבעה אינטרנטי – כלומר יצירת מנגנון בו כל אזרח יצביע מכל מקום באמצעות הסמארטפון או אתר אינטרנטי ייעודי – יחסוך מיליוני שקלים בהפקת הבחירות, וזאת מבלי לשקלל את יעילות הספירה ואפס הטעויות בתוצאות המתקבלות.

בעבר, בשנת 2008, כאשר בחנו את אפשרות ההצבעה הדיגיטלית – במקום קלפי מקרטון – ההערכה היתה כי עלות עמדה ממוחשבת אחת נאמדת בכ-43 אלף שקלים (בשקלול כל ההוצאות הנדרשות – בעלות ראשונית ועלות שוטפת). בשקלול עלויות אלו לעומת הקמת מערך עמדות קלאסיות, רעיון המחשוב נגנז, שכן המחיר היה גבוה מדי.

כיום, אין צורך במספר זהה של עמדות קלפי להצבעה ממוחשבת, משום שרוב מוחלט של אזרחי מדינת ישראל (88 אחוזים) בעלי סמארטפון אישי ובעלי אינטרנט ביתי. במילים אחרות, רוב מוחלט מאזרחי המדינה מחזיקים בידם "עמדה ממוחשבת להצבעה".

חיסכון של 30 מיליון שקלים בקלות ובמהירות

בואו נדגים את היתרונות הכספיים במספרים: עלות עמדת קלפי קלאסית היא כעשרת אלפים שקלים. נדרשות לפחות 10,500 עמדות קלפי (לפי הנתונים לכנסת ה-21). יוצא כי עלות הקמת מערך קלפיות בשיטה הקלאסית נאמדת במעל מאה מיליון שקלים.

לעומת זאת, בהסבה למערך דיגיטלי אין צורך בהקמת עמדות אלו שכן לפחות 85 אחוזים מן הציבור יעשה שימוש באינטרנט– באמצעות הסמארטפון או המחשב הביתי.

עם זאת, בהערכה גסה, כ-15 אחוזים מן הציבור יידרשו לעמדות הצבעה ציבוריות – בין שאינם מחזיקים במכשיר סמארטפון או אינם נגישים למחשב עם חיבור אינטרנט (בעיקר בריכוזים חרדיים), ובין שיעדיפו את הגישה הקלאסית., ולכן נעריך כי יצטרכו כ-1,600 עמדות ציבוריות ממוחשבות אשר עלותן נאמדת בכמעט 70 מיליון (לפי מחיר של 43 אלף שקלים לעמדה ממוחשבת).

החיסכון לפי הצעה זו הוא היא ביותר מ-30 מיליון שקלים. יש לציין כי חישוב זה כולל העלות הראשונית להקמת המערך – אשר אינה נדרשת למערכות בחירות חוזרות, ולכן הפרש החיסכון אף גדול יותר בבחירות הבאות.
ניתן להוסיף לחישוב העלויות הנחסכות את העדר הצורך בהבאת אזרחים שנתקעו בחו"ל (יצביעו בכל מקום שהם), ייתור השבתת המשק ביום הבחירות (לא צריך יום חופשה ללחיצת כפתור באפליקציה) ומהירות הספירה ודיוקה (אין צורך בכוח אדם לספירה פתקי נייר). אז למה אנחנו לא מצביעים דרך האינטרנט?

ד"ר שאול שארף, הוא מרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס