לא רחוק מהמקום שבו נדקרה מיכל פרומן מתקוע על ידי מחבל, נמצא המאחז מעלה רחבעם - קבוצה של כ–20 קרוואנים הפזורים באופן אקראי על גבעת טרשים וסביבם כמה עצים. המאחז נראה כיישוב רפאים, אבל אז אנו נתקלים בשלט מפתיע: חץ שחור, ותחתיו המלים "קפה גנדי" בכתב יד - שולח אותנו למרפסת ריקה של קראוון ובה שתי כורסאות. איש לא נמצא כאן מלבד כלבה שנובחת בתוך הבית, אבל מספר טלפון שרשום על הקיר מביא לכאן במהרה את בעל הבית - דרורי בר לבב.

עוד ב-mako כסף:

מתברר לנו שמה שאנו רואים הוא רק שארית של העסק האמיתי שהיה כאן לבר לבב. ביוני הוא פתח במבנה עץ שהקים בית קפה עם תפריט ומלצריות שלא היה מבייש בית קפה תל־אביבי, כפי שהוא מתגאה להראות בתמונות, עם ארוחת בוקר ישראלית ב–39 שקל, קיש ב–25 שקל ובקבוק בירה ב–15 שקל. רק שהחגיגה היתה קצרה. כעשרה ימים אחרי שנפתח, עלה בית הקפה באש. ההצתה נבעה מסכסוך שכנים - ודווקא לא עם ערביי הכפרים הצמודים, אלא עם יהודים בני המקום, שלא ראו בעין יפה את פעילותו של בר לבב.

"מה שכן, אם אתם רוצים, יש כאן מסעדה ליד. אצל נחמן, בשדה בר", אומר לנו בר לבב. שדה בר היא חווה השוכנת במרחק כמה דקות נסיעה מהגבעה - למרגלות ההרודיון. נחמן הוא נחמן גוטמן, צעיר כבן 30 המנהל זה ארבע שנים את מסעדת גבינות הבוטיק במקום, מסעדת חוות שדה בר. כאשר אנו מסבירים לו שאנו מנסים לנתח אם קיימת ביהודה ושומרון ישות כלכלית נפרדת, כמו ב"מדינת תל אביב", הוא משיב כי "אתה שואל אם גם אנחנו סוג של בועה? מבחינת התנהלות חברתית יכול להיות. כלכלית בטוח שכן. אין פה תרבות של לשבת בבתי קפה כל היום, ואין הרבה אנשים. אנחנו יותר הישרדותיים. המציאות פה מחייבת אותנו להיות יצירתיים מבחינה כלכלית".

השבוע גוטמן היה מושבת. ניסיון הדקירה בתקוע הביא לכך שהצבא פינה את הפועלים הערבים מהחווה שלו, "גם כדי שלא יעלה לאף אחד מהם רעיונות לראש וגם כענישה", הוא מסביר.

תחנת פיס נטושה בגוש עציון (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
תחנת פיס נטושה בגוש עציון | צילום: עופר וקנין, TheMarker

על מה מתבססת המסעדה בימים רגילים?
גוטמן: "העוגן שלנו בתחום התיירות הוא אתר ההרודיון. אנחנו מציעים ביקור משלים עבור מי שמגיע לשם - של ארוחה וסדנאות".

איך זה מסתדר עם המצב הביטחוני הנוכחי?
"כשאין פיגועים העסקים טובים. פה אין הרבה אירועים ביטחוניים, אבל כשמתרחשת סיטואציה בגוש עציון, זה משפיע על מספר המבקרים. לכן אנחנו מפתחים את הייצור ומסתכלים על התיירות והמסעדנות כבונוס. בהכללה אני יכול לומר שעלויות ההקמה של עסק מעבר לקו הירוק זולות יותר, אבל עלויות התפעול דומות למרכז ואפילו יקרות יותר. יש כאן מצבים ביורוקרטיים שמייקרים את התפעול, מקרים של ספקים שמסרבים להגיע אלינו ואני צריך להגיע אליהם לירושלים".

חיים והניה וינגרטן, ביתר עילית (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
חיים והניה וינגרטן, ביתר עילית | צילום: עופר וקנין, TheMarker

לדבריו, "עלויות הבנייה פה זולות מאוד. פועל פלסטיני עולה 100–120 שקל ליום. פועל מקצועי יעלה 150 שקל ליום. בחולון, לעומת זאת, פועל רגיל יעלה 150 שקל ליום ואיש מקצוע כמעט 500. לכל מתנחל יש קבלן פלסטיני שהוא מכיר ועובד אתו, ומן הצד השני הרבה פעמים המתנחל עצמו עובד בבנייה ב'עבודה עברית' בתוך תחומי הקו הירוק".

כמה עולה, למשל, לקנות פה בית?
גוטמן: "לפני שהקימו את 'ציר ליברמן' (הכביש הישיר המחבר את ההתנחלות נוקדים, מקום מגוריו של שר החוץ לשעבר ח"כ אביגדור ליברמן, עם ירושלים) בית עלה פה 300 אלף שקל. עכשיו לא תמצא פה בית גם במיליון שקל. את הבתים האחרונים של 100–120 מ"ר בתוך החווה מכרו באחרונה ב–950 אלף שקל. השכרה של קראוון של חדר וחצי זה 1,000 שקל בחודש. גם זול כאן, גם יש פה איכות חיים, גם זה קרוב לירושלים - המקום נהיה אטרקטיבי. יש כאן מכולת, ובתקוע כבר יש בריכת שחייה".

יוסף בן פורת, ביתר עילית (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
יוסף בן פורת, ביתר עילית | צילום: עופר וקנין, TheMarker

רק 40% מהתושבים עובדים 
בתוך יהודה ושומרון

הדיון סביב משמעות החיים בשטחים הכבושים של יהודה ושומרון נסוב עבור האזרח הישראלי בדרך כלל סביב הההשלכות הפוליטיות והביטחוניות שלו. אבל עבור מי שמחליט כי הסכסוך היהודי־פלסטיני מבחינתו הוא שקוף - לחיים מעבר לקו הירוק יש גם משמעות חברתית וכלכלית.

הנתונים הסטטיסטיים מעידים כי מדובר באוכלוסיה בעלת מאפיינים סוציו־אקונומיים מובחנים מאלה של יתר תושבי המדינה. ברמה הדמוגרפית, כפי שעולה ממאמר שכתבה ד"ר עידית סולברג מהמחלקה לכלכלה ומינהל באוניברסיטת אריאל, 370 אלף תושבי יהודה ושומרון הם דתיים יותר בהשוואה לכלל ישראל (רק 35% מגדירים עצמם לא דתיים לעומת 69% מהתושבים בכלל המדינה) ויולדים יותר ילדים - מספר הנפשות הממוצע למשפחה באזור הוא 4.58 לעומת 3.55 בכלל המדינה. ואולם ריבוי הילדים, יחד עם השיעור הגבוה של העולים החדשים באזור, אחראי במידת מה על התקציבים העודפים שמהם נהנה המחוז.

ברמה הכלכלית, השכירים ביהודה ושומרון מרוויחים בממוצע 500 שקל פחות מהשכירים בכלל ישראל (7,500 שקל בחודש לעומת שכר ממוצע של 8,000 שקל, נתוני 2013). היהודים המתגוררים ביהודה ושומרון אמנם מרוויחים פחות, אבל סובלים פחות מאבטלה - שיעורי התעסוקה במחוז גבוהים מאשר יתר חלקי הארץ. הם גם נוטים יותר להיות עצמאים - בעוד ששיעור השכירים חופף לשיעור השכירים בכלל המדינה, יש ביהודה ושומרון יותר עצמאים- אוכלוסיה ששכרה, בממוצע, גבוה משל השכירים.

מכונית נטושה בגוש עציון (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
מכונית נטושה בגוש עציון | צילום: עופר וקנין, TheMarker

הסיבה העיקרית לנתוני השכר האלה היא שיעור הדתיים הגבוה באזור, ובפרט העובדה ש–26% מתושבי יהודה ושומרון מגדירים עצמם חרדים- יותר מפי שלושה מהשיעור בכלל האוכלוסיה. סיבה נוספת לכך היא העובדה ששיעור הנשים המועסקות באזור גבוה משיעורן בכלל האוכלוסיה.

תמונת החיים ביהודה ושומרון נהפכת למורכבת יותר כשמוסיפים לה את יוקר המחיה: מרבית מתושבים האזור שעמם דיברנו השבוע העידו כי התשלום על חינוך לגיל הרך, לדוגמה, נמוך באזור משמעותית מהסכומים שמשלמים אזרחי המדינה שמתגוררים מצדו המערבי של הקו הירוק. גם עלויות הנדל"ן, בהכללה, נמוכות באזור מאשר עלויות המגורים ביישובים מקבילים שאינם בגדה המערבית.

מצד שני, מגורים ביהודה ושומרון כרוכים בהרבה יותר נסיעות, מה שמחייב את התושבים להיות בעלי מכוניות וגורר הוצאות ניכרות על דלק. רק 40% מתושבי האזור עובדים בתוך יהודה ושומרון, ושיעור הרבה יותר גבוה של התושבים מתלוננים כי זמן ההגעה לעבודה מפריע להם לעומת הממוצע הארצי.

גוש עציון (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
לוח מודעות בגוש עציון | צילום: עופר וקנין, TheMarker

עם זאת, כדי להבין את יוקר המחיה מעבר לקו הירוק, יש לרדת לרזולוציה של היישובים השונים, שכן במידה רבה כל אחד מהיישובים ביהודה ושומרון מתנהל כבועה נפרדת בעלת מאפיינים שונים. מן הצד האחד של הסקאלה נמצא מאחז כמו מעלה רחבעם - יישוב שבו המונח "ארנונה" אינו קיים, ומיסי היישוב מסתכמים ב–300 שקל בחודש. מי שמעוניין להקים עסק ביישובים אלה אינו צריך להטריד את מוחו בחלק גדול מהאגרות והרישיונות שלהם יזדקק עמיתו התל אביבי, למשל; וכל עוד לא מדובר במפעל גדול שמעוניין לייצא לאירופה, החיים כאן, לפחות ברמת הרישיונות, קלים יותר.

בקצה השני של הסקאלה נמצאים היישובים הוותיקים של גוש עציון, כמו אפרת ואלון שבות, יישובים מוסדרים שעליהם חלים כל התשלומים הנהוגים בתוך יישובי הקו הירוק.

"לא כל ספק רוצה להגיע לכאן וקשה להביא לפה אנשים"

אפרת הוא יישוב בן 8,000 תושבים. המחירים בסופרמרקט המקומי אינם נמוכים - בקבוק קוקה קולה ב–7.5 שקלים, שקית שקדי מרק ב–15 שקל. אבל מה שתופס את עינינו היא שורת מוצרים אמריקאיים שכמותם לא ניתן לראות בשום מקום אחר, בהם דגני בוקר ומשקאות מוגזים. הסיבה העיקרית לכך היא ש–13% מהיהודים העולים לישראל מארה"ב מגיעים ליהודה ושומרון, מה שמביא לכך שבקרב העולים היהודים המתגוררים באזור - 51% הגיעו מארה"ב.

מבנה בית הספר באחד היישובים (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
מבנה בית הספר באחד היישובים | צילום: עופר וקנין, TheMarker

"אלה מותגים שלא תמצא באף מקום אחר. אנחנו עובדים עם סוכנים מיוחדים שמייבאים רק מוצרים אמריקאיים", מסביר לנו אלי ונונו, העובד בסופר. "יוקר המחיה באפרת לא פחות גבוה מזה שבגוש דן ואולי אפילו קצת יותר. ברוב המשפחות פה שני ההורים עובדים במשרה מלאה ונהנים ממצב סוציו־אקונומי גבוה. זה גם יישוב עם שיעור הרופאים מהגבוהים בארץ ויש פה הרבה קציני משטרה וצבא".

"ההבדלים הכלכליים בין המגורים ביהודה ושומרון למגורים בתוך גבולות הקו הירוק פועלים לשני הכיוונים", אומרת ניקול, תושבת אלון שבות, ילידת טורונטו. "החינוך והדיור פחות יקרים, כמובן. אני שולחת ילדים לגן פרטי במחיר שבגוש דן הייתי משלמת פי שניים. כשמדובר על דיור - היתה לי בעבר הזדמנות לקנות בית באלון שבות במחיר שבו לא היה לי סיכוי לקנות בית בגוש דן. לעומת זאת, אנחנו צריכים לנסוע רחוק כשאנחנו רוצים לקנות דברים מסוימים. אף על פי שככל שהשנים עוברות - הכל מגיע לגוש".

חיילים מאבטחים מרכז קניות (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
חיילים מאבטחים מרכז קניות | צילום: עופר וקנין, TheMarker

את ניקול אנחנו פוגשים בחנות מוצרי הטבע ניצת הדובדבן שבצומת גוש עציון, שספג בשנה האחרונה לא מעט אירועי טרור. בסניף רמי לוי שבמקום יש לא מעט לקוחות, וגם בבית הקפה אינגליש קייק התנועה ערה. "הפיגועים לא יעצרו אותנו", אומרת המוכרת בבבית הקפה, תושבת קרית ארבע שאין לה ספק בכך שיוקר המחיה ביישוב שלה נמוך יחסית למקומות אחרים ברחבי הארץ. "בקרית ארבע אתה קונה אחלה בית במיליון שקל. ב–1,600 שקל לחודש אתה שוכר דירת ארבעה חדרים צמודת קרקע, החינוך מסובסד ותשלומי ההורים זולים. אוטובוס לירושלים מסובסד והנסיעה עולה לי רק 10 שקלים" (התחבורה הציבורית באזור מסובסדת בשיעור של 50%, ח"ע).

למרות הרגיעה הנוכחית, בעלי העסקים באזור ספגו מכה משמעותית במהלך גל הטרור הנוכחי. "הרגשנו ירידה בעסקים. כשיש פיגוע - סוגרים את הצומת למעבר ואין פעילות. זה ממש פוגע. גם כך לא כל ספק רוצה להגיע לכאן וקשה להביא לפה אנשים", אומר עוזי צפדיה, בעלי חנות ניצת הדובדבן.

גוש עציון (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
גוש עציון | צילום: עופר וקנין, TheMarker

"אחרי הפיגוע פה שבו נרצחו שני אזרחים מחוץ לצומת, אנשים לא כל כך רצו לצאת מהבית", אומרת ניקול. "עלי זה לא משפיע אישית, ההפך - יש לי צורך דווקא לצאת. אבל בהחלט יש דיבור כזה של להישאר בבית".

"יש ירידה במכירות. הרבה עסקים בצומת שעוסקים במזון חטפו מכות ברמה של כמעט לסגור את העסק", אומר אלעד פרבר, בעליו של מוסך השוכן בצומת. "בימים קשים מבחינה ביטחונית אני מביא מכוניות מהלקוח אלי לטיפול ומחזיר לו אותן כשהן מוכנות. יש לנו פה גם מגרש למסחר במכוניות, וגם בו אנחנו מרגישים ירידה".

הנעדר הכמעט מוחלט מחיי המסחר של התושבים היהודים מעבר לקו הירוק - בין אם כלקוחות ובין אם כמוכרים - הם מיליוני הפלסטינים החיים באזור. המצב הוקצן אף יותר בחודשים האחרונים, מאז החלה אינתיפאדת הסכינים, וביטל יתרון שממנו נהנים חלק מהתושבים בזמנים רגועים יותר בחלקים מסוימים של יהודה ושומרון - היכולת לעשות קניות ולרכוש שירותים בזול בכפרים הערביים הסמוכים. בין אם זה מכון שטיפת רכב, מכבסה, מוסך או ירקן המציעים שירותים מוזלים, הכוח הכלכלי מתגבר על האיבה בין הצדדים בימים שקטים. המקומות היחידים שבהם נפגשים כיום שני הצדדים הוא בענפים שבהם אין תחליף לכוח העבודה הזול שמציעים הערבים - ובעיקר בענף הבנייה.

"85% מהלקוחות שלי מגיעים מאזור גוש עציון, ועוד 15% מגיעים מירושלים ומהסביבה", אומר פרבר. "הירידה כיום בקרב תושבי הגוש נמוכה יותר, כך שיכול להיות שהלקוחות בתוך הגוש שמגיעים אלי יותר בגלל המצב, מפצים על הירידה בכמות הלקוחות שמגיעים מחוץ לגוש".

יש לך גם לקוחות ערבים?
פרבר: "אני לא עומד במחירים שהם יכולים להציע במוסכים שלהם - אין אצלם מע"מ, או מסים אחרים. הם לא צריכים את הרמה המקצועית שלי. הם באים אלינו רק במקרים שבהם יש להם בעיה מקצועית שהם לא מצליחים להתמודד אתה. למשל, במקרים של מכוניות חדשות, עם בעיה במחשב. יש לי הרבה עובדים ערבים - אבל לקוחות בודדים. העובדים שלי ערבים, הלקוחות יהודים".

אז כוח העבודה שלך זול.
"טיפה זול יותר, כי הם מקבלים שכר מינימום עם פנסיות והכל".

איזו עוד משמעות יש להפעלת עסק בגוש?
"הקליינטורה שלי נוחה ומוסר התשלומים גבוה. אני משחרר ללקוחות את האוטו בסוף היום - והם יבואו לשלם לי יומיים אחר כך, והכל בסדר. מצד שני, הם סומכים עלי שכל מה שאני אומר להם שאני עושה, אני עושה. האמון הוא ברמה גבוהה לשני הכיוונים. כשאני מדבר עם חברים שיש להם עסק במרכז הארץ, אני שומע על הרבה בעיות של צ'קים חוזרים וקליינטים שרבים אתם ומתווכחים. אצלי זה לא קיים".

מוסך בגוש עציון (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
מוסך בגוש עציון | צילום: עופר וקנין, TheMarker

איפה לדעתך נמצאים ההבדלים בין יוקר המחיה בגוש ליוקר המחיה בגוש דן?
"יוקר המחיה פה מתקזז בין עלות הדיור הנמוכה יותר - שגם פה אינה זולה כלל - לעלות החינוך אצלנו. על ילד בחטיבת הביניים אני משלם 600 שקל בחודש ועל ילד בתיכון אני משלם 1,000–1,100 שקל בחודש. עם כמות הילדים שיש לנו זה מתקזז מול עלויות הדיור במרכז. אני משלם על חינוך פי שלושה מתושב חילוני במרכז. מצד שני, אנחנו סוג כזה של אוכלוסיה שמוציאה פחות על ביגוד. אנחנו לא אנשים של מותגים. עד לגיל בר מצווה לילדים אצלנו אין פלאפון".

יותר בתים פרטיים, פחות ארנונה

דבריו של פרבר עשויים לשקף מצב שבו התשלומים על מסגרות החינוך המיוחדות שמעניקים ההורים מזרם החינוך הציוני־דתי לילדיהם הבוגרים על ישיבות ואולפנות גבוהים מאלה שמכירים הורים חילונים ממרכז הארץ. עם זאת, גם מדינת ישראל נושאת בנטל, כשהיא מתקצבת את תלמידי החינוך הממלכתי־דתי בהיקף גבוה יותר מאשר את התלמידים החילונים. כפי שחשף באוקטובר האחרון ליאור דטל ב–TheMarker, המדינה משקיעה בכל תלמיד תיכון דתי 29 אלף שקל בשנה - 4,400 שקל יותר מאשר בתלמיד חילוני; והתיכון שתלמידיו קיבלו את התקציבים הגבוהים ביותר ב–2014 היה ישיבת מטה בנימין שבהתנחלות בית אל.

גם בחינוך בגיל הרך בולט התקצוב העודף של יהודה ושומרון. התקציב שמועבר לתלמיד גן בהתנחלויות בכל שנה גבוה ב–1,430 שקל בממוצע מהתקציב שמועבר לתלמיד גן ביישובים היהודיים המוחלשים ביותר בפריפריה. התקציב שמועבר לתלמיד גן בהתנחלות גבוה ב–13% מהתקציב של תלמידי גן בישראל בכלל; וגבוה ב–19% מהתקציב לתלמידי גן ביישובים הערביים בישראל, שמצבם הכלכלי גרוע במיוחד. תלמיד גן בהתנחלות זוכה לתקציב ממוצע של 12,900 שקל בשנה, לעומת 10,800 שקל עבור תלמידי הגנים ביישובים הערביים ו–11,500 שקל לתלמידים ביישובים המוחלשים בפריפריה.

גוש עציון (צילום: עופר וקנין, TheMarker)
גוש עציון | צילום: עופר וקנין, TheMarker

התקצוב הזה מתבטא במספר נמוך יותר של תלמידים בכיתות ובכך ששיעור העוסקים בחינוך ביהודה ושומרון כפול מהשיעור הארצי. במקביל, כשמדובר בחינוך לגיל הרך — התשלומים הנמוכים שמעבירים הורים מעבר לקו הירוק יכולים רק לעורר קנאה בקרב תושבי המרכז.

גם כשמדובר בתקצוב ממשלתי של רשויות, הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון מובילות את טבלת התקציבים הממשלתיים כשמדובר בכסף המועבר פר תושב. סכומים אלה לא נובעים מהוצאות הביטחון או הוצאות סלילת הכבישים,המגיעים מתקציב הביטחון, מעצ ומשרד התחבורה - אלא נובעים בחלקם מריבוי הילדים במחוז וריבוי העולים בו. ואולם חלק מהכספים כן מתנקזים לרמת השירותים שממנה נהנים תושבי האזור.

את התקצוב העודף של הרשויות מסבירה ד"ר סולברג כנובע מהמאפיינים הדמוגרפיים והאזוריים, דוגמת ריבוי הילדים, הרקע הסוציו־אקונומי הנמוך של חלק גדול מהאוכלוסיה והמרחק הגדול בין היישובים המביא להוצאה גבוהה יותר על שירותים לתושב, כמו הסעות ממוגנות לבתי ספר. מן הצד השני, היא מסבירה את הצורך במימון ממשלתי זה בחוסר שממנו סובלות הרשויות המקומיות באזור - כתוצאה ממיעוט הארנונה מעסקים.

_OBJ

ועדיין, חלק מהכספים כן מתנקזים לרמת השירותים שממנה נהנים תושבי האזור, ובחלק מהיישובים התקצוב הממשלתי מפצה על תשלומי ארנונה נמוכים מאלה שישלמו תושבים של יישובים מקבילים מצדו השני של הקו הירוק - במיוחד אם משווים את הארנונה המשולמת למ"ר, שכן שיעור האוכלוסיה היהודית ביהודה ושומרון המתגוררת בבתים פרטיים בהתיישבות כפרית גבוה משמעותית מבשאר הארץ.

לדברי סולברג, המצב הסוציו־אקונומי הנמוך של האוכלוסיה החרדית באזור הוא גם אחד הגורמים לעובדה שרמת האי־שוויון בקרב היהודים ביהודה ושומרון גבוהה יותר מבקרב יישובים מקבילים בתוך שטחי הקו הירוק.

תשכחו מחוויית קנייה

יוקר מחיה נמוך מאוד ביהודה ושומרון אפשר למצוא ביישוב החרדי ביתר עילית, בן 50 אלף התושבים, השוכן מעבר לקו הירוק. "אם על מעון לילדה אני משלם 1,800 שקל בחודש, בביתר עילית מעון כזה עולה 800–900 שקל. חשבתי לרשום את הילדה שלי לשם", אומר צפדיה.

בעלי העסקים בביתר עילית אומרים שהמצב הביטחוני לא רק שלא פגע בהם, אלא אפילו הביא לעלייה מסוימת במחזור. "המכירות עלו ב–1%–2%, כי אנשים מפחדים לנסוע לקנות בירושלים", אומר יוסף בן פורת, המחזיק שתי חנויות ביישוב.

יש משמעות כלכלית לכך שהעסק שלך נמצא מעבר לקו הירוק?
בן פורת: "אם שתי החנויות שלי היו בירושלים, הייתי עושה מחזור של פי שלושה. הרבה אנשים אומרים לי 'חבל שהחנות שלך לא בירושלים', ומספרים שהמחירים אצלנו נמוכים הרבה יותר מירושלים. יש לי הרבה חברים שמפחדים להתקרב לאזור ולא באים אפילו כדי לבקר. מי שלא מכיר את האזור מפחד להסתובב פה, וזה אף על פי שהמחירים פה נמוכים יותר מבכל מקום אחר. יש סוכני מכירות שבאים אלי בסוף היום לעשות אצלי את הקניות. בגלל התחרות הקשה שיש כאן, כל אחד מוכן לעבוד על רווח של אגורות".

"זאת עיר שהאנשים בה חושבים פעמיים על כל מוצר שהם רוכשים, היות שמדובר על משפחות ברוכות ילדים עם הוצאות גדולות - כל מוצר שלוקחים מחושב היטב", אומרים חיים והניה וינגרטן מחנות דברי הילדים בזאר שטראוס שבמרכז היישוב. "אנשים כאן מגיעים עם רשימות מדויקות של מה שהם צריכים. זה לא מקום שמתעסקים בו ב'חוויית קנייה'".

יש הבדל בין הרגלי הקניות בביתר עילית להרגלים בבית שמש, שמהצד השני של הקו הירוק?
"זה לא העניין של הקו הירוק, אלא המצב הכלכלי בבית שמש טוב יותר. האוכלוסיה פה רוצה דברים זולים יותר", אומרים בני הזוג וינגרטן. "אלה הרבה משפחות ברוכות ילדים במצב כלכלי לא קל. פה אנשים לוקחים יותר מצרכים, אבל אנחנו משתדלים להציע מחירים כמה שיותר נמוכים כדי שיוכלו לקנות כמה שיותר. ברוך השם יש לנו תחרות גדולה מאוד".

למרות המצב הביטחוני הקשה, המשכורות הנמוכות יותר ויוקר המחיה שפרץ גם מחוץ לגבולות הקו הירוק, לפי מחקרים נתוני שביעות הרצון של אוכלוסיית יהודה ושומרון גבוהים מהממוצע הארצי. הסקרים מראים שפחות אנשים כאן סובלים מבדידות, יותר אנשים מאמינים שמצבם הכלכלי ישתפר, מצב בריאותה של האוכלוסיה, על פי דיווח עצמי שלה, הוא הטוב בין כל המחוזות בישראל, שיעור הסובלים מלחצים שונים ומהפרעות שינה נמוך מאשר בכל מחוז אחר בישראל וכך גם שיעור האובדנות. אולי זה בגלל תקציבי החינוך, אולי זה כי הם צעירים יותר, אולי כי המשפחות גדולות יותר. ואולי זה פשוט כי הם מאמינים יותר.

הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker

כתבות נוספות:
נאמני מגה פותחים במרתון פגישות עם רוכשים
הסכנות הגדולות לעולם ב-2016