מדי שנה מפרסם ארגון אוקספם דו"ח על פערי אי השוויון בעולם ותמיד מגיע לאותה כותרת. אם בשנת 2010 היו 388 עשירים המחזיקים בהון השווה לזה של המחצית הענייה בעולם, בשנת 2015 הם הצטמצמו ל-62 אנשים ולפני שבוע התפרסם כי שמונה אנשים בלבד מחזיקים בהון השווה לזה של מחצית העולם הענייה.

הדו"ח, שפורסם לקראת פתיחתו של הפורום הכללי בדאבוס, מפרט את שמונת האנשים העשירים ביותר בעולם כאשר בתואר האיש העשיר בתבל מחזיק עדיין מקים "מיקרוסופט" המיתולוגי ביל גייטס, שהונו מוערך ב-75 מיליארד דולר. במקום השני נמצא מקים חברת האופנה "זארה", אמנסיו אורטגה הספרדי, שלו 67 מיליארד דולר. אחריו נמצאים איש העסקים וורן באפט עם 60.8 מיליארד, הטייקון המקסיקאי קרלוס סלים עם 50 מיליארד, ומייסד "אמאזון" ג'ף בזוס עם 45.2 מיליארד דולר. 

מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל "פייסבוק" נמצא במקום השישי ברשימה, והוא מחזיק בהון המוערך ב-44.6 מיליארד דולר. אחריו נמצא איש מחשבים נוסף, מייסד "אורקל" לארי אליסון עם הון של 43.6 מיליארד דולר, ולבסוף מי שסוגר את הרשימה הנוצצת הזו הוא ראש עיריית ניו יורק לשעבר מייקל בלומברג עם 40 מיליארד דולר.

כל השמונה יחדיו מחזיקים השמונה בהון המוערך ב-426 מיליארד דולר – הון השווה לסכום המוחזק על ידי כל המחצית הענייה של אוכלוסיית כדור הארץ יחד.

>> 27 הערים עם איכות החיים הגרועה בעולם

האם פערי המעמדות בעולם באמת גדולים כל כך? האם הגיע הזמן להוציא את הקלשונים מהארון ולחפש את העשירים שלקחו את כספנו? כאשר מעמיקים בנתונים, התמונה הופכת למורכבת יותר.

רגע לאחר פרסום הדוח, כבר החלה להישמע הביקורת. כריס גיילס מהפייננשל טיימס טען שמדובר בערבוב של נתונים על ההון של מיליארדרים, עם נתונים על שאר העולם, שנלקחו ממקורות מידע שאינם ברי השוואה. מדד העושר של קרדיט סוויס, עליו התבססו החוקרים, מורכב מחישוב של נכסים מינוס חובות. במצב כזה, בוגר אוניברסיטה אמריקאית עם הלוואה שלקח ללימודים עני כמו חקלאי בסין. מי שהתמזל מזלו ויש לו נכס בלונדון ייחשב לחלק מהמאיון העליון, גם אם אין לו כסף לקנות במכולת.


אין ספק שיש שמונה אנשים בעלי עושר דמיוני בעולם הזה. השאלה המרכזית היא האם ההתמקדות בשמונת האנשים האלה היא העניין החשוב. אי-השוויון טיפס במעלה האג'נדה הפוליטית בשנים האחרונות, על רקע חששות כי ההתאוששות הכלכלית מאז המיתון של 2008-2009, לוותה בירידה באיכות החיים וגידול בערך הנכסים המוחזקים על ידי העשירים, כגון נדל"ן ומניות. שועי עולם כמו האפיפיור פרנסיסקוס ויו"ר קרן המטבע הבינלאומית, כריסטין לגארד, מיהרו להתייצב לצד הדו"ח בטענה כי מגמה זו עשויה לפגוע בכלכלה העולמית אם לא תטופל.

אנשי "אוקספם" טוענים כי בין הסיבות לפערים המתרחבים בין עשירים ועניים ניתן למצוא בראש ובראשונה בגלל השתמטות ממס, הגבלות שכר ולחץ שמפעילות חברות על יצרנים קטנים יותר ולמעשה בולעות אותן. גם הבונוסים הגבוהים שמנהלי חברות  מעניקים לעצמם ולבעלי הון אחרים גורמים לפער המשמעותי.

האם הטענות של גיילס, ורבים אחרים, מוכיחות שהדו"ח מופרך מן היסוד והגיע הזמן לעזוב את העשירים האלה לנפשם? כפי שכתב אחד המגיבים לגיילס "אפשר להתווכח על המתודה עוד ועוד, אבל זה קטנוני. תוחלת החיים של יליד מלאווי באפריקה נמוכה ב-30 שנה מתוחלת החיים של אדם שנולד בארה"ב. הנושא המרכזי הוא לא האחוז האחד בפסגה, אלא חצי עולם שאין לו חסכונות כדי לשלם על טיפול ריפואי לאם שלקתה בסרטן השד, כדי לשלוח את הילדים לתיכון או כדי לקנות אוכל במקרה של בצורת. כל העושר האדיר שנצבר בעולם לא מגיע למחצית מהאוכלוסייה שלו".

ילדה באנטננריבו מדגסקר (צילום: David Rogers, GettyImages IL)
ילדה באנטננריבו מדגסקר | צילום: David Rogers, GettyImages IL

משנה מה קורה לי

עמיעד כהן, מנכ"ל קרן התקווה ומוציא לאור של כתב העת "השילוח" להגות ומדיניות, מציע נקודת השקפה אחרת על הנתונים המתפרסמים בדו"ח. "יש בדוח כמה הנחות יסוד מוטעות שמדברות על אי שוויון ברמה בינלאומית. הנחת היסוד הראשונה אומרת שאי שוויון זה דבר לא טוב. אני טוען שבאי שוויון בפני עצמו אין שוב בעיה וההסתכלות על כך שלעשירים יש יותר מאשר עניים לא מצביע על חוסר צדק. מה שצריך לבדוק הוא האם השתנתה או לא איכות החיים של כל אחד מאתנו לאורך השנים", טוען כהן.

"הטיעון שאומר שאי שיווין מהווה בעיה אומר למעשה שלי ולך יותר אכפת מכמה יאכטות יש לעשיר מאשר מה המצב הפיננסי האישי שלנו. הטיעון המרכזי הוא שברמה הבינלאומית בחינת המדדים של עושר מול עוני הוא לא רלוונטי".

כהן לא רואה בעושר משהו מאיים. לפי השקפתו, העובדה שאנשים צוברים עושר היא התקדמות של מאה השנים האחרונות, שצריך לעודד אותה.

"הגורם המרכזי המשפיע לעושר הוא בעיקר תלוי שלטון" הוא קובע, "אנחנו רואים במדינות כמו ישראל, ארה"ב ומערב אירופה שמכיוון שהן מאפשרות חירות, עידוד ליזמות ומערכת משפטית מסודרת יש כלכלה חזקה. ברגע  שהשלטון מושחת, אין חינוך מסודר ואין עידוד ליזמות המדינה תישאר ענייה ולא משנה כמה עשירים יהיו במדינות אחרות".

אז האשמה היא בשלטון, ולא בעשירים?
"כשהעולם המערבי ברוב טיפשותו הקים קולוניות באפריקה מתוך תפיסת עולם ואמונה בזכותם לנהל קולוניות ללא התחשבות מיוחדת באוכלוסייה המקומית, הוא עשה זאת כדי להשיג שליטה במעברים ובאוצרות טבע ובעצם קיבע לעד את מעמדה של האוכלוסייה המקומית כבורה וענייה לעד".

ככה זה נראה ב-2011 (צילום: עודד קרני, mako)
את התשובות צריך לדרוש מהשלטון | צילום: עודד קרני, mako

לטענתו, השיטה המרכזית לשיפור העושר בעולם הוא עידוד היזמות, יצירת חירות יותר טכנולוגיה ופתיחות לשלטונות יציבים. "הקביעה שאומרת שבגלל שיש עשירים בארה"ב זה פוגע בתושבים באפריקה זאת אמירה שרחוקה מהאמת. סין לדוגמא הייתה מדינה עם הרבה מאוד עניים ועשתה שינוי והשקיעה ולכן כיום זאת מדינה שנוצר בה בשנים האחרונות מעמד הביניים שמחזיק את כל הכלכלה בסין ואחראי על הרבה מהסחר העולמי", הוא מפרט את עמדתו.

מעמד הביניים בישראל פורח

"מבחינת מעמד הביניים בישראל, המצב השתפר פלאים. אם בשנות ה-70 לא היו לאנשים מכוניות, טלפונים או טלוויזיות והייתה רגולציה מטורפת על כל דבר שהיינו חייבים לשחרר כדי להתקדם היום יש שפע טכנולוגי וכלכלי" קובע כהן.

אבל כיום בלתי אפשרי לקנות דירה בישראל בלי עזרת ההורים. אולי מעמד הביניים נדחק לשוליים?
"יש שתי הנחות שצריך להפריך: הראשונה שדירה זה דבר הכי חשוב והשנייה היא זוג צעיר חייב שתהיה לו דירה. דירה זה נכס שאם הוא כלכלי הוא טוב אבל אם הוא לא כלכלי - הוא מזיק. התשואה היום על נכסים למגורים מאוד נמוכה. כלכלית הרבה יותר משתלם לשכור ולא לקנות. הנחת היסוד המוטעית היא שזוג צעיר צריך להשקיע בדירה ולקרוס תחת חובות במקום לממש את עצמו ללמוד ולהתפתח בעבודה כדי לבנות את עצמו ולהשיג מעמד ומשכורות גבוהות בהתאם".

גם כאן, מסביר כהן, לא משנה כמה כסף יהיה לכם בחשבון הבנק, האחריות היא בכלל של המדינה. השוק כולו תלוי בהפשרת קרקעות, ולא במצב הכלכלי שלכם. הוא מפנה  לדו"ח שהוציא ב2015 פורום קהלת לכלכלה שמדבר על דרכה של ישראל לשגשוג כלכלי וחברתי המצביע על כך שהסיכוי לחיות בעוני אם שני בני הזוג עובדים עומד על שני אחוז בלבד. הסיבות המרכזיות לעוני במדינת ישראל הן בגלל שאחד מבני הזוג לא עובד או שאחד מבני הזוג עובד חלקית. בכלל, הוא מציין, השיטה עצמה למדידת עוני לא נכונה.

כהן לא מתרשם מהטענות על עשירים שמשתמטים משתלום מסים, מקבלים הקלות מופלגות או מחסלים עסקים קטנים. לדבריו, את השפע דווקא יש לעודד. "יש הרבה יותר עשירים אבל זה לא אמור לעניין אותי אלא האם ואיך אני התפתחתי לאורך השנים. רק מערכת מסודרת שמעודדת התפתחות ויזמות תביא לצמצום אי השוויון ולא העשירים".