כשהחנויות פוחדות מהצרכנים, מגיעות ההנחות

למה פתאום יש יותר מבצעים שווים בארץ?

ביום רביעי האחרון עלתה בסטטוסים מצייצים התמונה הבאה: אלכסנדרה רכשה שתי חולצות בצבעים שונים. על אחת מהן שכחו להסיר את המחיר באירו. כך גילתה אלכסנדרה, שבעוד שבארץ החולצה עולה 129.90 שקלים, בחו"ל היא עולה 17.95 אירו - חצי מהסכום.

הטוקבקיסטים כמובן מיהרו להתעצבן, וטענו שכולנו פראיירים, אבל זה לא הפריע להמוני פאשניסטות להסתער על המדפים בחנויות, שכן זארה הכריזה על פתיחת הסייל הרשמי. "שמישהו ישלח את ברהנו טגניה לסקר מסביבת אסון סייל זארה", היו חלק מהתגובות לפרסום החגיגי. מה גובה ההנחה? 30 אחוזים, כלומר זה לא מתקרב למחיר המקורי שעולה חולצה בחו"ל, ובכל זאת עם ישראל מסתער בהמוניו.

אבל אולי בכל זאת משהו קרה. יוקר המחיה, שילוב של חודשי הקיץ עם האטה ברכישות, ופוסטים נגד זארה, הביאו את מנהלי השיווק של זארה לעשות חושבים, ולא רק אותם. במקום עונת המבצעים הרגילה והמתונה, ניתן למצוא היום בחנויות השונות הנחות של 50 ואף 70 אחוזים.

למה זה קורה?

"המחירים בארץ אינם הגיוניים, והלקוחות הופכים להיות ערניים יותר למחיר", מסביר ד"ר חזי גור, מהמכון לחקר הקמעונאות. "תוסיפו את העובדה שסלי הקנייה ירדו, כי הישראלים שמתכננים חופשה בונים על רכישה בחו"ל, ותקבלו שקצב הקנייה בארץ מאט. בעלי העסקים שרואים האטה נכנסים לפרנויה, וסבורים שפרסום מסיבי ומתן הנחות יקנה להם עוד נקודות זכות".

בסיכומו של דבר אפשר להבין דבר אחד: אם לא תקנו - המבצעים (או המחירים האמיתיים של המוצרים) יגיעו מהר יותר.

שטראוס ביצעו ניהול משבר מופתי אבל זה כנראה לא עזר

השבוע, בעודנו פוסעים לצד מדפי הממתקים בסופר, תהינו מתי יחזרו למדפים המקופלת, פסק זמןושאר השוקולדים של מפעל שטראוס עלית. למחרת כבר מיהרנו להרים טלפון לחברה.

בשטראוס מודים כי המפעל עדיין נמצא בתהליך של חיטוי. בנוסף, גילו לנו, החברה ניצלה את ההזדמנות כדי להקדים שיפוצים שהיו אמורים להיערך בעתיד. "משרד הבריאות הקציב לעניין שלושה חודשים, ואנחנו עדיין בטווח הזמנים", אומר אחד הגורמים.

אלא שגם כאשר משרד הבריאות יאשר לפתוח מחדש את המפעל, האתגר הגדול של שטראוס רק יתחיל, וזה לרכוש מחדש את אמון הצרכנים. די היה להציץ בטוקבקים בכתבה כדי להבין שזה לא הולך לקרות בקלות. " אני כבר לא קונה מוצרי עלית, כבר הפסידו אותי", כתב טוקבקיסט אחד, והאחר פירט: "לא טועים, לא מעניין, לא קונים יותר עלית. אי אפשר לסמוך על חברה שלא עושה בדיקות כמו שצריך, שלא מעדכנת חשדות בזמן כדי למנוע מצרכנים להיפגע ולחלות. והשיא הוא תהליך הפיצוי! גם לא עונים לפניות. נתתם פיצוי נמוך ממה שהתחייבתם וגם זה עד שיצאה הנשמה, ועוד לרכישת מוצרים שלכם בלבד! איבדתם המון לקוחות, ובצדק".

למרות ההתנהלות המופתית שלהם בניהול המשבר, שכבר כתבנו עליה בעבר, מעניין יהיה לשבת בישיבות הנהלה של החברה בחודשים הקרובים, ולהבין איך שטראוס מתכננת לתקן את הזנק העצום שהיא גרמו לעצמה.

הפעם היחידה שבה העדפנו להיות במינוס

מאז שהשיקה דיסני פלוס את פעילותה בישראל בשבוע שעבר, כל שימוש באפליקציה רק הופך למביך יותר ויותר. הטענות ידועות: תכנים מועטים וחסרים, אפליקציה נחותה, שנדמה שעושה הכול כדי לבלבל, בצירוף המחיר הגבוה ביותר שאפשר.

הבעיה העיקרית של דיסני היא, שיש לישראלים למה להשוות את השירות שלה. הרי לא מדובר בחברה שרק התחילה את דרכה בתחום, ומבקשת מהלקוחות לגלות סבלנות בזמן שהיא מפתחת את היכולות שלה. כל מי שהשתמש באפליקציה המקבילה בארה"ב מדווח על חווית משתמש טובה יותר בכל המובנים.

לא ברור אם מישהו בדיסני חשב על העניין לעומק, אבל נדמה שבחברה הסתכלו על השוק הישראלי, והסיקו שלא צריך להתאמץ בו. הרי מוצרים נחותים במחירים גבוהים הם הלחם והחמאה שלנו, מהירקות שאנחנו אוכלים ועד לבניינים מלאי הפגמים שאנחנו קונים מקבלנים. השלב הבא, אם בדיסני ילמדו משהו מאצולת העסקים המקומית, הוא ריאיון עם בכיר בדיסני שמתלונן על איכות הצרכנים בארץ ש"דורשים יותר מדי", ולפיכך מגיע לדיסני תמיכה ממשלתית.

יש מעט מאוד דוגמאות למחאות צרכניות שהצליחו בישראל. מחאת הקוטג' גרמה למרבית יצרני המזון להיבהל לתקופה מוגבלת, עד שהם מצאו דרכים יצירתיות יותר להעלות מחירים. מחאת הדיור, שהיא תמיד מוצדקת, הצליחה רק להכניס כמה נציגים לכנסת, אבל נעצרה שם. הצרכן הישראלי, שנמצא בתודעת מחסור תמידית, מתעלם מהמהלכים שנעשים על חשבונו, וממהר לשלם את המחיר. פיצוי נפשי על ההתרסקות הכלכלית של שנות השמונים, על ימי הצנע של שנות החמישים ומי יודע על מה עוד.

אבל אולי הפעם, מול תאגיד תקשורת עצום ממדים, צריך לרגע לעצור, ולא לשלם עד שנקבל תמורה אמיתית לכסף. בסופו של דבר, שום דבר לא יקרה אם לא תוכלו לצפות בערב בסרט של מארוול שכבר ראיתם מזמן, במיוחד אם באמצע הסרט הוא מתחיל פתאום מהתחלה בלי סיבה ברורה..

תעצרו את המשק, אנחנו רוצים לרדת

מעבר לטלטלה הפוליטית והתרחישים השונים , פיזור הכנסת ה-24 יוביל לעצירת תוכניות רבות ורפורמות שהיו אמורות להיטיב עם כולנו האזרחים. עלות מערכת הבחירות הנוכחית לכנסת ה-25 עומדת על פי הערכות משרד האוצר על יותר משלושה מיליארד שקלים, בהם נכלל תקציב ועדת הבחירות המרכזית ותשלום ימי החופשה לאזרחים.

בראש ובראשונה ייתקע תקציב המדינה, ואיתו גם לא מעט תוכניות ממשלתיות חשובות. בין הרפורמות שהיו על הפרק ויצטרכו להמתין או להיגנז: העלאת שכר המינימום, הפיצוי לעצמאים לתקופת האומיקרון, הסכם השכר עם השוטרים, הרפורמות בחקלאות ובכשרות ועוד.

ומה לגבי מחירי הנדל"ן? התוכניות שהציגו השבוע שרי הממשלה להתמודדות עם מחירי הדירות לא יעברו. גם השינוי בחוק המכר, שאמור היה לחסוך עשרות אלפי שקלים לזוגות צעירים, לא יעבור בכנסת הנוכחית. גם עתיד ההגרלות הבאות נתון בסימן שאלה.

אבל הבעיה העיקרית היא, שבמערכת בחירות נוהגים הפוליטיקאים לאמץ "כלכלת בחירות" (רק השבוע הודיע שר האוצר כי יוריד את המס על הדלק בשקל  נוסף), שבאה לרצות את הבוחרים ופחות לראות את טובת המדינה.

גם המורים, ואולי גם קבוצות הלחץ האחרות ששובתות בימים אלה, יקבלו כנראה את מה שהם מבקשים, כי מי רוצה לנהל מו"מ קשוח מול בוחרים פוטנציאליים? אם יתקבלו החלטות של כלכלת בחירות, כגון הורדת מיסים והטבות אחרות לאזרחים, וזאת בתקופה רגישה של כלכלה עולמית שחווה התמודדות קשה, הדבר יכול להסיג את המשק אחורנית.

מהי הדרך לשפר את החינוך? לפטר מורים

דווקא בימים האלה של קרע פוליטי , כמה נעים לגלות בכנסת מפגן של אחדות בין מפלגות יריבות: הליכוד יושב עם תקווה חדשה, יש עתיד עם הרשימה המשותפת ועמיחי שיקלי ועם ימינה.

המדובר  הוא ב"כנס בנושא העסקת מורים" שנערך השבוע בכנסת, ונפתח באופן מביך למדי בדקת דומיה לזכר החינוך. במוקדעמדה שביתת המורים שהלכה והחריפה במשך השבוע. לחברי הכנסת היה ברור מהי הבעיה האמיתית: אף אחד כבר לא יכול לטעון שמורים משתכריםדי. הייתה זו בעיה קשה לחברי הכנסת ואורחיהם, שנדמה שאת עיקר זמנם היו מעדיפים לבלות בפיטורי מורים.

מה עושים? מזכירים את "השכר העלוב" בחצי משפט, ואז מנסים להסביר שמי שאשמה במצב היא בכלל ההסתדרות המורים, ואובדן התחושה האהובה על כולנו: התחושה לפיה בכל רגע נתון מישהו עלול לזרוק אותך לרחוב ולהשאיר אותך ללא פרנסה. "תחרות", קוראים לזה חברי הכנסת הנכבדים. אם הייתם פשוט באים לעבוד ולבצע את המוטל עליכם, מקבלים תגמול הוגן וכבוד מעמיתיכם ומהאנשים שמולם אתם עובדים, מה היה נשאר מכם? לא הרבה.

אולי הגיע הזמן שכל המחוקקים אבירי רעיון ההעסקה הפרטית יואילו להקדיש יומיים בשבוע לחקיקה ושלושה ימים ללמד בבית הספר,כך שיוכלו לחזות מקרוב בחוויית הלימוד של 34 תלמידים בכיתות שלא ראויות לכך, יתרשמו ממגוון הצרכים, ההפרעות והרצונות שאיתן צריך כל מורה להתמודד מדי יום. אחר כך הם מוזמנים לחזור ולספר לכולם עד כמה נוח להיות מורה בישראל.

אם לומר בעדינות, אנחנו לא עוצרים את נשימתנו בציפייה למהלך כזה. במדינה שבה תקציב החינוך גדול מתקציב הביטחון, אבל בפועל, בחישוב פר תלמיד, מדובר בהשקעה של 23 שקלים בלבד לשעת לימוד (כפי שציינה ד"ר הגר צמרת), איש כבר לא מתעניין בחינוך של ממש,בוודאי שלא מי חושב שהוא ימדוד מורים על פי הישגים.

לתומנו חשבנו שמקצוע נדרש שאין בו מספיק עובדים, יהפוך לאחד המתגמלים במשק. אלא שעבור המורים, כמו גם עבור מקצועות אחרים במדינה, ההיגיון עובד אחרת. נראה שהעלאות שכר מגיעות לאנשים אחרים. לפי ההיגיון של כמה מחברי הכנסת, התפקיד של המורים הוא להיות מפוטרים.