בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב באחרונה את ההתאחדות לכדורגל לשלם לשופט בליגה א' פיצויים של כ-121 אלף שקל(כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד) בעקבות תשלום חסר של זכויות סוציאליות וקיזוזים לא חוקיים משכרו. עם זאת, תביעתו לפיצויי פיטורים נדחתה משום שנקבע כי הוא בחר להתפטר מיוזמתו מבלי לתת להתאחדות הזדמנות לתקן את דרכיה.

בתביעה שהגיש השופט נגד ההתאחדות לפני כ-3 שנים הוא טען כי שימש כשופט כדורגל החל משנת 2002. באפריל 2014 הוא הושעה לטענתו ל-30 ימים ומאז הפסיקו לשבץ אותו למשחקים – ויש לראות בכך כאילו פיטרו אותו.

לחילופין הוא טען כי גם אם ייקבע שהתפטר מיוזמתו הוא עדיין זכאי לפיצויי פיטורים משום שהוא נאלץ לעזוב בשל הרעת תנאים עקב הפסקת השיבוץ ואי-תשלום זכויות סוציאליות.

בתוך כך הוא תבע תשלומים עבור זכויות כמו דמי הבראה, דמי חגים, ימי חופשה וקיזוז לא חוקי של פנסיה ממשכורתו.

ההתאחדות בתגובה הכחישה שהתובע הושעה וטענה כי הוא לא שובץ במשחקים מאחר שיצא לחופשה. לטענתה, לאחר שהתובע חזר הוא החליט לעזוב מיוזמתו, וכהוכחה הציגה מכתב ששלח לה ביולי 2014 במסגרתו הודיע לה כי אין בכוונתו לחדש את הסכם העבודה.

באשר לתשלום הזכויות, היא טענה כי עד 2008 התובע לא היה זכאי לקבל בגינן תשלום מאחר שעבד בהתנדבות. לאחר מכן, כשהוסדרו ביניהם יחסי עבודה, הוא קיבל את מלוא הזכויות.

לא שילמה לפי החוק

בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ קבעה כי גם אם התובע הושעה (על אף שהיא לא שוכנעה בכך) הוא זה שהיה צריך ליזום את חידוש הסכם העבודה כדי שימשיכו לשבץ אותו למשחקים.

עו"ד עפר דקל (יח``צ: משרד קנצל דיאמנט, יחסי ציבור)
עו"ד עפר דקל | יח``צ: משרד קנצל דיאמנט, יחסי ציבור
מסקנת השופטת נשענה על המדיניות של ההתאחדות שקובעת כי העובד צריך להודיע על חידוש ההסכם עד לחודש ספטמבר שלפני עונת המשחקים הבאה – דבר שהתובע לא עשה.

כמו כן, השופטת לא סברה כי מגיעים לו פיצויי פיטורים עקב התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי ההעסקה. השופטת קבעה כי אמנם הוא הצהיר על כך במכתבו, אולם הוא לא נתן להתאחדות הזדמנות לתקן את דרכיה.  

השופטת הסבירה בהקשר זה כי החוק רואה בעובד שהתפטר מחמת הרעה מוחשית כמי שפוטר רק במקרה שעשה זאת בלית ברירה, לאחר שהעיר למעסיקה על מעשיה ולמרות זאת היא לא שיפרה את התנהלותה.

עם זאת, השופטת דחתה את טענות ההתאחדות לגבי הזכויות הסוציאליות ותקופת העבודה. השופטת ציינה כי עיון בתלושי השכר של התובע ובהסכמי העבודה עמו מעלה כי התובע הועסק כעובד מן המניין לאורך כל הדרך, ולכן היה זכאי לקבל תשלום עבור מלוא זכויותיו מתחילת התקופה (דצמבר 2002).

השופטת קבעה עוד כי גם בתקופה שההתאחדות שילמה לו זכויות – הן שולמו בחסר תוך קיזוז לא חוקי של חלקה בהפרשות הפנסיה.

לפיכך, התביעה התקבלה ברכיב הזכויות הסוציאליות בלבד, וההתאחדות חויבה לשלם לתובע 108,103 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 13,500 שקלים.

ב"כ התובע: עו"ד דיני עבודה שי אליאס

ב"כ הנתבעת: עו"ד יוחאי הורוביץ ועו"ד גלעד גלובינסקי

לכתבה המקורית

עו"ד עפר דקל עוסק/ת ב- דיני עבודה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.