בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את תביעתו של פלסטיני תושב יריחו, שהועסק במשק חקלאי במושב משואה שבבקעת הירדן. התובע הגיש את תביעתו ביולי 2015 תביעה נגד מעסיקו, במסגרתה טען כי הועסק החל משנת 2000 ועד לפיטוריו ב-2010 באופן רצוף במשך ששה ימים בשבוע ושכרו היומי עמד על סך 65 שקלים בלבד – הרבה פחות משכר המינימום המותר. בנסיבות אלו דרש הפרשי שכר מינימום.
התובע אף טען כי הנתבע סילק אותו מהעבודה וביקש ממנו שלא לחזור וזאת ללא כל התראה ומבלי שקיבל הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. כמו כן לטענתו, המעסיק לא הנפיק לו תלושי שכר במרבית תקופת עבודתו ולא הפריש לו כספי פנסיה.
עוד ציין התובע כי לא שולמו לו כלל הזכויות הסוציאליות שלהן היה זכאי מכוח היותו עובד ובהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות, ובהן דמי הבראה ודמי חגים.
הנתבע מצדו טען כי התובע עזב את מקום עבודתו לתקופה של למעלה לשנה בשנים 2008-2009, ובכך הביא לנתק ביחסי העבודה. לדברי הנתבע, רק באפריל 2010 התובע חזר לעבוד בשירותו והתפטר מרצונו מספר חודשים לאחר מכן.
עוד טען הנתבע כי התובע לא הועסק במשרה מלאה וקבועה אלא על בסיס יומי עבור שש שעות עבודה ביום, בהתאם לצרכי המשק, תוך שלתובע שולם בהתאם לשכר המינימום הנהוג באותה עת, מה גם שמדי חודש התובע קיבל תלושי שכר ששיקפו את תקופת עבודתו, שעות עבודתו ושכרו.
65 שקל ליום
לאחר ששקל סגן הנשיא שמואל טננבוים את טענות הצדדים, מצא כי יש לקבל את גרסת התובע באשר לתקופת העסקתו בשירות הנתבע שקיבלה ביטוי בתלושי השכר, אלא שהשופט קיבל את טענת הנתבע שלפיה לאור מגבלת ההתיישנות בכל מקרה תקופת העבודה הרלוונטית להכרעה היא מחודש יוני 2008 ועד דצמבר 2010.
מכאן פנה השופט לבחינת שאלת היקף עבודתו של התובע לצורך קביעת זכויותיו. בהקשר זה השופט הסביר כי על פי הוראות חוק שכר מינימום, חוק הגנת השכר והפסיקה, על המעסיק מוטל הנטל להוכיח את היקף עבודת העובד.
אלא שהנתבע לא הציג פנקס עבודה או יומני עבודה ואף לא תלושי שכר למרבית תקופת עבודת התובע. יתרה מכך, לפי השופט, גם התלושים שהוצגו אינם מתיישבים עם הגרסה לפיה שילם בהתאם לשכר המינימום הנהוג. "בנסיבות המתוארות אנו מקבלים את גרסת התובע לפיה עבד משרה מלאה והשתכר סך של 65 ₪ ליום" קבע השופט, והורה על תשלום הפרשי השכר, וכן פיצוי בגין אי הפרשת 6% משכרו לקרן פנסיה.
עם זאת, השופט דחה את התביעה לפיצויי הפיטורים מאחר שהתובע לא הביא כל ראיה להוכחת גרסתו כי פוטר.
אם כך, בסיכומו של דבר, השופט קיבל את התביעה בחלקה תוך שהעמיד את הפיצוי על סך כולל של 86,706 שקל, בין היתר בגין הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה כאמור ואי מסירת תלושי שכר. בנוסף לכך הנתבע חויב בהוצאות משפט בסך 7,500 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד ג'אברה אמיר
ב"כ הנתבע: עו"ד האשם מסארווה
עו"ד אילן בן חמו עוסק/ת ב- דיני עבודה