בכתב האישום טענה המדינה כי התאונה אירעה במרס 2014 כשרכב מאזדה נסע סמוך לתחנת הרכבת "ההגנה" בדרום תל-אביב, סטה ימינה ופגע בהולך רגל שעמד על המדרכה ובשתי תחנות אוטובוס, ונמלט ממקום התאונה. הולך הרגל נפגע ברגלו.
המדינה טענה כי נגבו עדויותיהם של הנפגע ואישה נוספת שבדיוק חצתה את הכביש וראתה את האירוע. שני העדים תיארו אדם שחזותו דומה לזו של הנאשם – רזה, כהה וגבוה. שניהם ציינו כי לצד הנאשם ישבה נוסעת בלונדינית.
המשטרה הגיעה למקום כשעה ורבע לאחר האירוע. כשהתברר כי מי שהחזיק באותה שעה ברכב היה הנאשם, הוא הובא לחקירה. בחקירתו טען הנאשם כי אינו יודע איפה הרכב והחוקר העיר אותו משינה.
הנאשם, בעלים של חברת כוח אדם, טען כי הוא נוהג להסיע את עובדיו ברכב ששייך למשפחה של השותף שלו. לטענתו, במועד האירוע הוא ישן בביתו כשהמפתחות של הרכב היו בארון והפעם האחרונה שנהג בו הייתה ב-02:00 בלילה.
הוא טען כי יש לו 10 עובדים ושאחד מהם הודה בפניו כי הוא שנהג ברכב והוא מתכוון לברוח. למרות זאת, המשטרה לא חקרה את העובדים והחליטה להאשים אותו כיוון שהוא החזיק ברכב במועד התאונה.
איפה כל העדים?
השופטת שרית קריספין-אברהם קבעה כי לאחר בחינת חומר הראיות היא מצאה ש"החקירה המשטרתית בתיק זה, התנהלה באופן חלקי ולא ממצה, עד כדי מחדל של ממש ופגיעה בהגנתו של הנאשם, במידה שיש בה להוביל לזיכויו מהמיוחס לו בכתב האישום".
השופטת הורתה על זיכוי מחמת הספק אף שהנאשם לא עמד בחובתו להוכיח בצורה פוזיטיבית מי נהג ברכב, תוך הפניית אצבע מאשימה אל המשטרה. לו החקירה הייתה מתנהלת כראוי, קבעה, הנאשם היה מצליח לעמוד בנטל ההוכחה.
השופטת התייחסה בין היתר לכך שמלבד טביעות האצבע של הנאשם, נמצאו ברכב טביעות אצבע של עוד שני אנשים שהמשטרה לא טרחה לחקור. גם לאחר שהתברר על שם מי רשום הרכב, ונמצא כי מדובר בבחורה, המשטרה זימנה אותה לחקירה על מנת לוודא שמא מדובר באותה בחורה בלונדינית שתיארו עדי הראייה. המשטרה גם לא ניסתה להתחקות אחר עובדיו של הנאשם, אף שפרטיהם נמסרו לה.
"פעולות החקירה הנוספות, אותן יכלה המאשימה לבצע, הנן פעולות חקירה פשוטות יחסית, אך משקלן הפוטנציאלי, להגנת הנאשם, הוא רב ולטעמי, ככל שהפער בין הקלות בה יכלה המאשימה להביא בפני בית המשפט את מכלול הראיות הרלוונטיות לתיק, למשקלן של אותן ראיות גדול יותר, כך גדלה עוצמת הפגיעה בהגנתו של הנאשם".
מלבד כל הדברים האמורים השופטת ציינה כי עדי הראייה לא זיהו את הנאשם בוודאות כמי שנהג ברכב.
לסיכום השופטת כתבה ש"יש לזקוף לזכות הנאשם אותן "ראיות פוטנציאליות" שהמשטרה לא הביאה, ולכן מבחינתה הוא הצליח להוכיח כי לא הוא נהג ברכב בזמן התאונה.
ב"כ המדינה: עו"ד עדי קליין
ב"כ הנאשם: עו"ד מוחסיין
פסקי דין קשורים מדינת ישראל נ' אחמד חמידאן
עו"ד שי גלעד עוסק/ת ב- תעבורה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.