כתב האישום תיאר את המקרה שאירע בשנת 2013, כאשר הנאשם נהג בקטנוע בגבעת אולגה כשהוא מרכיב אדם נוסף, וזאת יום לאחר שקצין משטרה פסל את רישיונו (פסילה מנהלית) לשלושים יום בגין נהיגה בשכירות.
הנאשם כפר באישומים וטען שכלל לא נהג בקטנוע. בחקירת המשטרה הוא טען כי "כשבאה המשטרה האופנוע עמד לצידי ואני עמדתי בצד איתו ועם החברים. לא אמרו לי לעצור, לא נהגתי. האופנוע חנה בצד".
כך נוצר מצב שבו יש להכריע בין גרסת שני השוטרים המעורבים באירוע לבין גרסת הנאשם, כאשר השאלה המרכזית נגעה לזיהויו.
השופטת רונה פרסון תיארה את דוחות הפעולה שמילאו השוטרים המעורבים. לאחר מכן, השופטת ציינה כי בחקירתם הנגדית של השוטרים התגלו סתירות מהותיות.
כך למשל, מחקירתו של אחד מהם התברר כי בניגוד מוחלט לדברים שציין בדוח הפעולה, הרי שלא היה לו קשר עין רצוף עם שני הרוכבים מרגע שזיהה תנועה ועד לעיכוב הנאשם – פרק זמן שנמשך שבע דקות. בבית המשפט, אותו שוטר אישר שיכול להיות שרוכבי הקטנוע "נכנסו לגינה" של הבית שלידו עמדו, כך שקשר העין נקטע.
כמו כן, מעדותו של השוטר השני התברר כי "הגיע רק אחרי 7 דקות" מאז שחברו זיהה את תנועת הקטנוע ורוכביו. השופטת הבהירה כי עובדה זו סותרת את עדותו וטענתו בדו"ח הפעולה שלפיהם נסע אחרי הקטנוע והבחין בנהג לאחר שהוריד את הקסדה מראשו.
ב"כ הנאשם חקר את שני השוטרים על נסיבות מעצרו של הנאשם בהקשר של מבצע משטרתי שהתרחש במסגרת חקירת ארוע של סמים, וכאשר יחד עם הנאשם עוכבו עוד שניים מהנוכחים במקום. אלא שהשופטת ציינה כי "אף אחד מהשניים לא נחקר בתיק זה אודות המיוחס לנאשם לעניין הנהיגה ואי הבאתם של עדים אלה או מי מהם לעדות פוגעת אף היא בגירסת המאשימה".
"מכלול של תהיות"
פרט נוסף שבעיני השופטת פרסון החליש את גרסת המשטרה נגע לשאלת זיהוי הקטנוע. אלא שבמהלך חקירת הנאשם במשטרה התברר כי מספר הרישוי של הקטנוע כפי שרשמו השוטרים, אינו קשור לנאשם אלא שייך לאדם אחר, שלא נחקר ולא הובא לעדות.
לעומת זאת, מטעם הנאשם הוגש מסמך שלפיו הוא הבעלים של קטנוע אחר, שמספר הרישוי שלו דומה – למעט ספרה אחת – למספר שרשמו השוטרים.
השופטת ציינה כי "הקטנוע לא נתפס אף שמפתחותיו נתפסו, ולא הונחה בפניי תמונה ברורה דיה לעניין ההבדלים בין מספרי הרישוי, מלבד טענה בעלמא כי מדובר 'בטעות סופר'. עם כל הכבוד, אין בטענה אודות 'טעות סופר' שנפלה במסמכים שערכו שני עדי התביעה... כדי לסייע למאשימה, אלא להיפך, טעות זו יש בה כדי להצטרף למכלול התהיות עליהן הצבעתי ולסתירות בעדויותיהם באופן שמביא אותי למסקנה כי לא ניתן לבסס על עדויות אלה הרשעה של הנאשם מעל לכל ספק סביר וכנדרש בהליך שכזה".
לפיכך, בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי עובדות כתב האישום לא הוכחו מעל לכל ספק סביר, והחליטה לזכות את הנאשם.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהכרעת הדין
עו"ד שמואל גייזלר עוסק/ת ב- תעבורה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.