בני זוג שביקשו לבנות בית בהרחבה בקיבוץ אור הנר שבדרום חתמו ב-2009 על הסכם מול שתי חברות בנייה: "י.צ. תורג'מן" ו-"י. עצמון".
ב-2012, מספר חודשים לאחר מסירת הדירה, הגישו בני הזוג תביעה נגד החברות בה דרשו פיצוי של 200,000 שקל. הם טענו שמערכת החשמל בדירה מסוכנת ושיש בה ליקויי בנייה רבים.
לדבריהם התביעה הוגשה לאחר אין ספור פניות לנתבעים שנענו בזלזול או זכו להתעלמות מוחלטת.
הנתבעים טענו מצדם שהתביעה "הקדימה את זמנה" שכן טרם הסתיימה תקופת הבדק. הם הכחישו את הליקויים והגישו חוות דעת מטעמם שלפיה "הדירה נבנתה בסטנדרטים נאותים ואף גבוהים מהמקובל". הם הוסיפו שאם יימצאו בדירה ליקויים יש לאפשר להם לתקן אותם כך שבכל מקרה התובעים לא זכאים לפיצוי כספי.
בנוסף, הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך 300,000 שקל על הוצאת לשון הרע. לטענתם, התובע שלח מכתבים הכוללים האשמות שווא, השמצות וטענות שקריות נגדם ופעל להסית את יתר לקוחותיהם לבטל הסכמים.
התובע השיב שדבריו היו אמת והתקיים "עניין ציבורי מובהק" לפרסמם ובכל מקרה, המכתבים נשלחו בתום לב והפרסום לא חרג מתחום הסביר.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו שבדק את הדירה ומצא בה ליקויים. המומחה קבע שעלות התיקונים היא כ-50,000 שקל ושניתן לבצע אותם בתוך 7 ימים, בהם לא ניתן לגור בדירה.
"בעבור בצע כסף"
השופטת עידית ברקוביץ מבית משפט השלום בתל אביב אימצה את חוות דעת מומחה בית המשפט, לאחר שמצאה אותה מקיפה ויסודית. השופטת דחתה את בקשת הנתבעים לתת להם הזדמנות לתקן בעצמם את הליקויים מאחר שלדבריה כבר ניתנה להם "הזדמנות נאותה" לבצע את התיקון לפני הגשת התביעה.
אך גם התביעה שכנגד התקבלה בחלקה. השופטת קבעה שמכתב אחד שמיען התובע למנהל חברת עצמון ונשלח בתפוצה רחבה חרג מגבול הביקורת הלגיטימית והיווה הכפשה לשמה.
את המכתב פתח התובע במילים: "אתה בן קיבוץ גן שמואל ומכיר היטב את מורשתו של בן קיבוצך אורי אילן אשר נשבה והתאבד בשבי הסורי. כשהגיעה גופתו חזרה הביתה, נמצא מחובר לרגלו פתק בו חרוט על ידי חורים שנעשו בכלי חד המשפט 'לא בגדתי, התאבדתי'" וסיים ב- "לצערי, יובל אתה בגדת בנו בעבור בצע כסף".
לדברי השופטת, התובע לא הסתפק באמירה המשפילה שהמנהל בגד והעצים אותה דרך ההשוואה למעשהו של החייל אורי אילן ז"ל שנפל בשבי. "לא מצאתי כי יש באמירה זו כדי לתרום או להועיל לציבור. להיפך. מדובר באמירה קשה ובוטה, אשר נועדה לפגוע במר עצמון ותו לא", סיכמה השופטת.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת לטובת התובעים 60,934 שקל עבור תיקון הליקויים בתוספת 7,000 שקל עבור דיור חלופי בתקופת השיפוצים ו-5,000 שקל על עוגמת נפש. מנגד, התובע חויב לפצות את מנהל חברת עצמון ב-30,000 שקל על הוצאת לשון הרע.
לנוכח התוצאה והתנהלות הצדדים בתיק ש"הקשתה על בירור ענייני ומהיר" לא פסקה השופטת הוצאות, למעט חיוב התובעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד של מנהל חברת עצמון בסך כולל של 13,700 שקל.
ב"כ התובעים: עו"ד טל רבינוביץ
ב"כ הנתבעים: עו"ד אסף עזרתי
עו"ד שגית אברג'יל עוסק/ת בדיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.