סב הוריש לנכדו רבע מהזכויות בדירה בשווי 1.7 מיליון שקל ברמת גן, בה התגורר עם זוגתו. בשבוע שעבר בית משפט השלום בתל-אביב קיבל את תביעת הנכד לפירוק השותפות עם בת הזוג לאחר שנקבע כי אין למנוע ממנו לממש את זכויותיו.
הסב המנוח, שנפטר במאי 2012, הוריש את זכויותיו בדירה המשותפת לו ולזוגתו בצוואה שאושרה בבית משפט. כך נוצרה שותפות בנכס בין הנכד לבין בת הזוג, שלה 75% מהזכויות בדירה.
בחלוף כשנתיים, ביקש ממנה הנכד לפרק את השותפות. תחילה, הוא הציע למכור לה את חלקו, ומשלא הסכימה ביקש לרכוש את חלקה אך גם לכך היא סירבה.
ב-2014 הגיע העניין לבית משפט. במענה לתביעה, השיבה בת הזוג הנתבעת כי מדובר בדרישה חסרת תום לב, שאינה מתחשבת בזכויותיה ובהבטחתו להעביר לה את זכויותיו לפני מותו.
בין היתר, הנתבעת הפנתה להסכם ממון שלטעמה מקנה לה את הזכות להישאר בדירה עד סוף ימיה.
טענה נוספת שהעלתה עסקה בהוראת חוק הירושה שקובעת כי בני משפחה שגרו עם המנוח ערב מותו רשאים להמשיך לגור בדירתו כשוכרים. הנתבעת טענה כי בנסיבות המקרה הנוכחי, על בית המשפט לאפשר לה להמשיך לגור בדירה לכל חייה מבלי לשלם דמי שכירות כלל.
התובע, מנגד, טען כי מרגע שהנתבעת לא התנגדה לצוואה והצוואה אושרה, אין לה אפשרות להעלות טענות בנוגע להבטחותיו של המנוח או להסכמים עמו. עוד לטעמו, חוק הירושה לא התכוון להעניק לבני משפחת המנוח לגור בדירתו לנצח מבלי לשלם שכירות. הוא הבהיר כי העניק לנתבעת מספיק זמן לגור בדירה והגיעה השעה להפריד כוחות.
בנוגע לצוואה, הנתבעת הסבירה כי החליטה שלא להתנגד לה כדי לכבד את רצון בן זוגה, אף שהפר את התחייבותו כלפיה, אך בכל מקרה, מהצוואה ברור שזכויותיו של התובע כפופות לזכותה להמשיך לגור בדירה.
זכות הפירוק – עקרון על
ואולם השופט הבכיר מיכאל תמיר שהצדק עם התובע. השופט לא מצא שהסכם הממון, אשר נחתם כ-5 שנים לפני שהדירה המדוברת נרכשה, מעיד על כך שהמנוח התחייב לאפשר לנתבעת לגור בדירה לצמיתות וגם לא נמצא מסמך אחר או ראייה המאששים טענה זו.
השופט התייחס לכך שהזכות לפרק שותפות בנכס היא "עקרון על", ובהיעדר הסכם המונע זאת או הוכחה לחוסר תום לב מצד המבקש – לא ניתן למנוע זאת ממנו.
בהקשר זה השופט ציין שהתרשם כי התובע נהג כלפי הנתבעת "בהגינות ובהתחשבות" והמתין עם דרישותיו כמעט שנתיים לאחר פטירת סבו, כך שלא נהג בחוסר תום לב.
השופט אף הסכים עם עמדת התובע, שלפיה מטרת ההוראה הרלוונטית בחוק הירושה הייתה לאפשר לבני המשפחה שהתגוררו עם המנוח זמן התארגנות והיא לא נועדה לאפשר לנתבעת להתגורר בדירה בלי הגבלה, תוך פגיעה בזכויות התובע.
עם זאת, השופט נענה לבקשת הנתבעת למכור את הדירה לפי שוויה כתפוסה (במקום כדירה ריקה) ואף העניק לה זכות ראשונים לרכוש את חלקו של התובע. אם לא תממש את זכותה בתוך 30 יום, הדירה תימכר למרבה במחיר.
הנתבעת חויבה ב-2,500 שקל הוצאות משפט וב-15,000 שקל שכר טרחה עו"ד.
ב"כ הנתבעת: עו"ד רמי נוסל
עו"ד יואל קוטלר עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.