בנובמבר 2012 נסע רוכב אופניים כהרגלו בשולי כביש בסמוך לרמת השרון כשלפתע פגע בו מאחור מערבל בטון. הוא נפצע קשה ונגרמו לו שברים בחלקי גוף שונים, חור בריאה ונזק נוירולוגי.
לאחר התאונה נהג המערבל המשיך לדרכו ולא עצר לסייע לרוכב. בהליך פלילי שהתנהל נגדו הוא הורשע רק בהפקרה וכלל לא הועמד לדין עקב נהיגה רשלנית. למרות זאת, פסק הדין הנזיקי שניתן בעניינו לאחר מכן, כפי שיפורט בהמשך, קבע במפורש כי הנהג חטא ברשלנות.
בגין הפגיעות הגופניות הקשות הגיש התובע נגד נהג המשאית והמבטחת שלו, הפניקס, תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד נעם יהל ממשרד יהל-ורמן והיא עדיין מתבררת.
בתביעה נפרדת, שהוגשה גם היא על ידי עו"ד נעם יהל ממשרד יהל-ורמן, דרש הרוכב מנהג המערבל והמבטחת פיצוי על הנזק שנגרם לאופניים ולציוד הרכיבה שלו (הקסדה, הבגדים, שעון הרכיבה והנעליים) שנהרסו כליל בתאונה.
עדה מטעם התובע סיפרה בבית המשפט שבאותו יום נסעה בכביש והבחינה במערבל הבטון חותך מסלולים ונוסע בפראות. לדבריה, היא החלה לעקוב אחרי המערבל ופתאום ראתה אותו מבצע פניה חדה למסלול השמאלי וחוזר למסלול הימני. באתה שניה ראתה בצד ימין על השוליים חפץ שנופל וכשהגיעה לנקודה ראתה שמדובר ברוכב האופניים.
נהג המערבל וחברת הפניקס, שיוצגו על ידי עו"ד אברהם פיינגולד, טענו להגנתם שהנהג אינו אשם בתאונה והאחריות המלאה היא על התובע שכן הוא נכנס בפתאומיות מהשוליים לנתיב נסיעת המערבל באופן שלא אפשר לנהג להתחמק מהפגיעה. הנהג הוסיף שהבחין בתובע ממרחק של 150 מטר בלבד ולאחר הפגיעה סנוור על ידי השמש ולכן לא עצר והמשיך בנסיעתו.
נהיגה רשלנית
אך השופט אליהו קידר מבית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה במלואה. הוא קבע שמחומר הראיות ומעדות נהג המערבל במשטרה עלה שהנהג לא הבחין ברוכב מאחר שנסע כשהוא מסונוור מאור השמש. השופט הבהיר באופן חד משמעי שנסיעה בזמן שהנהג מסונוור היא נהיגה רשלנית.
בנסיבות אלה קבע השופט שהאשם היחיד בתאונה הוא נהג המערבל ואין להטיל אחריות כלשהי על רוכב האופניים.
השופט קיבל את הערכת התובע ביחס לשווי האופניים והציוד הנלווה וחייב את הנתבעים לשלם לו את מלוא הסכום שתבע, 29,700 שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 17.5%.
ב"כ התובע: עו"ד נעם יהל ממשרד יהל-ורמן
ב"כ הנתבעים: עו"ד אברהם פיינגולד