בית משפט השלום בבאר שבע קיבל לאחרונהתביעת לשון הרע שהגיש ראש העיר כנגד המקומון "השבוע באשדוד" והעורך הראשי שלו, ופסק לו פיצויים של כ-324 אלף שקל. השופטת מיכל וולפסון הסבירה שעל העיתונות הלוחמת בשחיתות להיות מדויקת בטענותיה ולבדוק את העובדות לאשורן לפני הפרסום.

ד"ר יחיאל לסרי זכה בבחירות לראשות עיריית אשדוד בנובמבר 2008. בתביעה שהגיש 4 שנים לאחר מכן נגד המקומון, העורך הראשי ואחד הכתבים הוא טען כי מאז זכייתו הסיקור העיתונאי שזכה לו עבר מאוהד למבקר באופן "לא הוגן וממטרות זרות".

בפועל, פסק הדין התייחס לשני פרסומים בעייתיים: האחד, כתבה שפורסמה במקומון ב-2011 ונשאה את הכותרת - "לסרי עבר על הקוד האתי: קלט עובדי עירייה ועובדים של חברות עירוניות, שהיו פעילים במטה הבחירות שלו". מלבד הכותרת המפוצצת, בכתבה זו נכתב בין היתר כי לסרי תפר מכרזים וייתכן שאף ביצע עבירות חמורות יותר.

הפרסום השני היה בראיון שהעניק העורך הראשי עבור "רדיו דרום", שם הוא התבטא באופן קשה נגד ראש העיר, ובין היתר הוא אמר כי הלה "מימן סוללה של מאבטחים על חשבון הציבור", וכן כי הוא "סחטן", "עבריין ממדרגה ראשונה" ועוד.

ראש העיר טען כי בשני המקרים יוחסו לו עבירות חמורות מבלי לברר את האמת ואת העובדות לפני הפרסום, ונגרם נזק רב לשמו הטוב ולמוניטין שלו.

בחקירה הנגדית הוא אמנם הודה כי "רענן את השורות" באמצעות שכירת עובדים חדשים – חלקם פעילים שסייעו לבחירתו – אך הכחיש כי אי פעם תפר מכרזים או בזבז כספי ציבור לשווא.

במענה לתביעה, הנתבעים טענו לאמת בפרסומים. אלא שבפועל הם לא הצליחו להוכיח שלדבריהם יש בסיס עובדתי מוכח. ובכל זאת, הם ביקשו מבית המשפט לעמוד לצד חופש הביטוי של העיתונות ומלחמתה בשחיתות הציבורית.

חופש הביטוי חשוב, אבל גם האמת

השופטת וולפסון אמנם הסכימה כי חופש הביטוי הוא ערך חשוב ביותר שיש להגן עליו אבל לא במקרה הזה.

השופטת הבהירה כי הנתבעים שהיו מחויבים לבדוק את העובדות לאשורן לפני פרסום הכתבה או אמירת הדברים ברדיו – וניכר שהם לא עשו זאת.

כך למשל, הנתבעים אמנם בחנו מספר מינויים של עובדים בעירייה אך מדובר בעובדים בודדים ולא "מאות" כפי שנכתב בכתבה, מה גם שבאותה תקופה מינויים כאלה לא נחשבו להפרת קוד אתי – כפי שנטען כנגד ראש העיר בכתבה. כמו כן, השופטת קבעה כי שעה שראש העיר מעולם לא הורשע בפלילים אסור היה לכנותו "עבריין".

מכאן, השופטת קבעה כי לנתבעים אין שום הגנה מפני הפרסום – שלא הוכח כדברי אמת או כביקורת לגיטימית – ולכן הדברים המשמיצים שנכתבו ונאמרו על ראש העיר נחשבים ללשון הרע.   

לבסוף, התביעה נגד העיתונאי שכתב את הכתבה עוכבה לאחר שהוכרז כפושט רגל אך המקומון והעורך חויבו לשלם לראש העיר 137,460 שקלים על הכפשתו בכתבה, והעורך חויב לבדו באותו סכום, בגין הדברים שאמר ברדיו. סך הכל זכה ראש העיר בכ-324 אלף שקל, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ב"כ התובע: עו"ד נזיקין עמוס ון-אמדן

ב"כ הנתבעים: עו"ד שלומי הדר, עו"ד דורית דגן אולקיניצקי  

עו"ד חגי אורגד מייצג בתביעות לשון הרע

הכותב לא ייצג בתיק

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין