בימ"ש השלום בנצרת קיבל את תביעתה של נפגעת תאונת דרכים נגד קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים – שנסעה ברכב ללא ביטוח חובה בתוקף.
התאונה התרחשה ב-2013 כאשר התובעת נסעה ברכב שבו נהג בעלה, ואשר רשום על שם חמותה. בעקבות התאונה היא אושפזה במשך כשבועיים בבתי חולים שונים בצפון הארץ ועברה ניתוח מורכב, לאחר שאובחנו אצלה שברים בחוליות עמוד השדרה.
בתביעתה היא טענה שרק כשלושה חודשים אחרי התאונה היא גילתה שלרכב לא היה ביטוח תקף. עד אז לא ידעה שבעלה לא ביטח את הרכב, שכן מעולם לא התעניינה בכך.
קרנית טענה כי התובעת הייתה המחזיקה ברכב במשותף עם בעלה, ולכן ידעה – ולחילופין היה עליה לדעת – שלרכב אין ביטוח חובה בתוקף. לפיכך, לשיטתה, לתובעת אין זכות תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
קרנית אף הגישה הודעת צד שלישי נגד בעלה של התובעת וכן נגד אמו הרשומה כבעלת הרכב, ואחיו, שהחזיק רבות ברכב – בה טענה שיש לחייב אותם לשפות אותה בגין כל סכום שיפסק כנגדה. בהקשר זה נטען כי הבעל נהג אף שידע שאין לרכב ביטוח חובה תקף, בעוד שחמותו ואחיו התירו לו להשתמש ברכב, אף שידעו שאין ביטוח.
"אישה פשוטה ותמימה"
לפני שניגשה למקרה הספציפי, השופטת הבכירה רים נדאף הסבירה שביהמ"ש העליון קבע שיש לפרש את חוק הפיצויים באופן מצמצם, כך שלגבי מי שלא נהג ברכב, רק אם ידע או צריך היה לדעת שאין כיסוי ביטוחי הוא אינו זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים.
לגופו של עניין, השופטת קבעה שלתובעת קיימת עילת תביעה נגד קרנית.
בניגוד לעמדתה של קרנית, השופטת קבעה כי התובעת לא הייתה "מחזיקה" ברכב אלא רק אשתו של המחזיק, כך שאפילו לא הייתה צריכה לדעת שלרכב אין ביטוח.
השופטת ציינה כי לתובעת אין רישיון נהיגה, הרכב אינו רשום על שמה, והיא אף לא השתתפה במימון רכישתו. בהקשר זה השופטת הבהירה כי "לא כל שימוש ברכב מלמד על זכויות בו, ויש להוכיח נתונים נוספים המלמדים על חזקה או בעלות, שלא הוכחו במקרה דנן".
מעבר לכך, השופטת התרשמה כי התובעת לא ידעה שאין ביטוח. "התובעת הינה אישה פשוטה ותמימה, אינה עובדת, יש לה חשבון בנק בבנק הדואר אשר משמש אותה אך ורק לקבלת קצבת הילדים, היא אינה יודעת על ענייני רכבים, אין לה רישיון נהיגה, ואינה מתערבת בענייני המשפחה של בעלה", כתבה.
עם זאת, השופטת קבעה כי הבעל ומשפחתו – צדדי ג' בהליך – ידעו כולם שהרכב לא מבוטח. קביעה זו נבעה מעדויות הצדדים, שלא הכחישו את עובדה זו אלא העלות טענות שונות, ובהן הטענה כי "לא היה כסף".
לאחר שניתחה את הנזקים שנגרמו לתובעת, מהם ניכתה קצבה שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, השופטת חייבה את קרנית לשלם לה פיצויים בסך כ-90,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 2,500 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור 13%.
בפועל, התוצאה תהיה שהבעל והוריו הם שישלמו את סכום הפיצוי – מה שנקרא "שיפוי" בלשון המשפטית – לאחר שהתקבלה הודעת צד שלישי נגדם. בני המשפחה אף חויבו לשלם לקרנית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 שקל.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד קמי ברץ עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.