במהלך השנים 2012-2013 התרחשה פרשת עוקץ רחבת היקף שבמסגרתה שוכנעו מאות אזרחים להשקיע ברכישת נכסי נדל"ן המוצעים לנכי צה"ל במחירים מוזלים. הדירות, כפי שהתברר בדיעבד, כלל לא היו מיועדות למכירה.
במסגרת הפרשה נפתחה חקירה פלילית וננקטו הליכי פשיטת רגל נגד יזם הנדל״ן יצחק בריל, שעל פי החשד עמד בראש רשת ההונאה.
בתביעה שהוגשה לפני כשנתיים סיפרו התובעות שהן הוכנסו לעסקאות ורכשו דירות באמצעות הנתבע – מתווך שקישר בינן לבין אותו בריל.
לדבריהן, העסקאות הוצגו בפניהן כ״כשרות למהדרין״ והן הבינו שאין בעיה חוקית עמן ושמדובר אך ורק בניצול לגיטימי של פרצה בחוקי המס. בנסיבות אלה, הן שילמו לנתבע מקדמות בסך מאות אלפי שקלים שאמורות היו לעבור בסופו של דבר לבעלי הנכס.
הן הוסיפו שהנתבע התחייב מפורשות שאם העסקאות לא תצאנה אל הפועל, הוא ישיב להן את המקדמות. ואולם, כשהתברר שמדובר בהונאה ושהעסקאות לא תתממשנה, סירב הנתבע להשיב להן את הכספים.
בנסיבות אלה דרשו התובעות את החזר המקדמות ופיצוי על עגמת הנפש שנגרמה להן.
הנתבע טען מצדו שהוא עצמו קורבן של אותה פרשת עוקץ ופעל רק כגורם מקשר בין התובעות לבין בריל ובעלי הנכס. לטענתו, המקדמות לא נותרו בידיו אלא הועברו לבריל.
הוא הוסיף שהתובעות ידעו שהן נכנסות לעסקאות מפוקפקות במיוחד וחשפו את כספן לסיכונים ניכרים מתוך תאוות בצע. עוד לדבריו, כשהתברר לו שהעסקאות אינן עומדות לצאת לפועל הוא האיץ בתובעות לפנות לבריל ולקבל את כספן בחזרה, בדיוק כפי שעשה עם 15 לקוחות נוספים שקיבלו בחזרה את המקדמות, אך הן לא שמעו בקולו.
עוד לדבריו, ההתחייבות להשבת הכספים פקעה לאחר ארבעה חודשים ממועד ההתקשרות בין הצדדים – פרק הזמן בו הייתה אמורה עסקת הנדל״ן להתבצע.
הסכם פסול
השופט אמיר לוקשינסקי-גל מבית משפט השלום בפתח תקווה ציין שטענת הנתבע שהוא עצמו נפל קורבן לעוקץ לא נסתרה. עם זאת הוא קבע שעל הנתבע להשיב לתובעות את המקדמות מאחר שהתחייב כלפיהן לעשות כן במקרה שהעסקאות לא תצאנה אל הפועל.
השופט דחה מחוסר הוכחה את טענות הנתבע שתוקף ההתחייבות היה לארבעה חודשים בלבד או שהתובעות יכלו לקבל את כספן מבריל.
עוד ציין השופט שההסכם בין הצדדים היה הסכם פסול ובלתי חוקי שכן מטרתו הייתה להעביר חלק מהטבה כלכלית הניתנת מהמדינה לנכי צה״ל לידי מי שאינם נכים. יחד עם זאת השופט הגיע למסקנה שעל הנתבעים להשיב לתובעות את המקדמות מאחר שהתשלום לא נועד לבצע את ההיבט הלא חוקי של ההסכם אלא להיפך, לתת תוקף לביטול ההסכם ולהשיב את המצב לקדמותו. בשל אי חוקיות ההסכם נדחתה דרישת התובעות לפיצוי על עגמת נפש.
בסופו של דבר חויב הנתבע לשלם לתובעת הראשונה 178,000 שקל ולתובעת השנייה 117,500 שקל בתוספת הוצאות של 1,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 35,000 שקל.
ב״כ התובעות: עו"ד חוזים אהוד גרי
ב״כ הנתבעים: עו"ד ברק מלכית
עו"ד רענן פרפרי עוסק/ת ב- חוזים ומסחר
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.