לפני 25 שנה נפגעה נערה בתאונת דרכים באורח קשה ביותר ונותרה משותקת בפלג גופה התחתון. לרוע המזל, שנתיים לאחר מכן היא גם חלתה בסרטן ונאלצה לעבור הקרנות וטיפולי כימותרפיה.
בשנת 2000 התקבלה תביעה שהגישה הצעירה נגד חברת הביטוח דולב ונגד קרנית (הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים). בשל פגיעתה הקשה וחוסר הוודאות לגבי תוחלת חייה פסק בית המשפט המחוזי שהיא תקבל פיצוי חד פעמי עבור 10 השנים הראשונות והחל משנת 2010 ועד לסוף חייה ישלמו לה הנתבעות פעם בשנה "תשלום עיתי" (פיצוי המשולם לאורך זמן) בסכום שאמור לכסות את הוצאות מחייתה וטיפוליה הרפואיים.
ב-2012 ביקשה האישה להגדיל את התשלום העיתי כדי לאפשר לה לממש את זכותה הבסיסית לאימהות. היא טענה שבשל מורכבות הפגיעות שספגה בתאונה לא היה ידוע במועד מתן פסק הדין האם היא תוכל להיכנס להיריון וסוגיה זו לא נדונה. מאוחר יותר גילתה שבעקבות התאונה והטיפולים שעברה בגין מחלתה היא אינה יכולה להיכנס להיריון או אף לשאת היריון ברחמה.
לדבריה, בנה הבכור נולד ב-2009 תוך שימוש בתרומת ביציות ופונדקאית וכעת היא רוצה להביא לעולם ילד נוסף בהליך דומה ומבקשת להגדיל את התשלום העיתי בסכום של 500,000 שקל.
הנתבעות טענו שאין הצדקה להגדלת התשלום העיתי שכן לא חלה החמרה במצבה של התובעת. לשיטתן, אין קשר בין היעדר הפוריות לבין עקרותה של התובעת והדבר נובע מהטיפולים שקיבלה עקב מחלת הסרטן, כשבית המשפט כבר קבע שאין קשר בין מחלתה לבין תאונת הדרכים.
בשל המחלוקת מינתה השופטת נחמה נצר מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין חוסר הפריון.
המומחה מצא שיש קשר בין הדברים וכתב כי הפגיעות הקשות בשלד מנעו מהרופאים שטיפלו במחלת הסרטן של התובעת את האפשרות להרחיק את השחלות מאזור ההקרנות מה שהוביל לפגיעה בלתי הפיכה בהן ולעקרות.
התממשות הסיכון
השופטת נחמה נצר הסבירה שחוק הפיצויים והתקנות על פיו מאפשרים לנפגע לבקש להגדיל את הפיצוי העיתי שנפסק לו אם חלה החמרה במצבו. לדבריה, הפסיקה קבעה שאת המושג "החמרה" ראוי וצריך לפרש באופן מרחיב וליברלי מבחינת הנפגע.
השופטת כתבה כי לנוכח חוות הדעת הרפואית אין ספק שהפגיעות בתאונה השפיעו על הטיפול שקיבלה התובעת בזמן מחלתה באופן שגרם לפגיעה אנושה בתפקוד השחלות. "בנסיבות אלה", כתבה, "צודק ונכון להכיר בזכותה של התובעת לפיצוי בדרך של הגדלת התשלום העיתי כאשר פיצוי מוגדל זה אמור לבטא את התממשות הסיכון, קרי אבדן היכולת לייצר ביציות".
באשר לסכום הפיצוי, השופטת ציינה כי לתובעת מגיעים החזרים שונים מקופת החולים בהליך הפונדקאות ולכן היא לא מוצאת לנכון לפסוק לה את מלוא הסכום שביקשה.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת כי בנוסף לתשלום העיתי שנקבע בפסק הדין המקורי הנתבעות ישלמו לתובעת סכום של 300,000 שקל כפיצוי נוסף המכוון לאפשר לתובעת להביא לעולם ילד אחד נוסף.
לא ניתן צו להוצאות.
ב"כ התובעת: עו"ד י. נחשון
ב"כ הנתבעות: עו"ד מ. עבאדי, עו"ד א. לויטה
עו"ד צבי אבנון עוסק/ת ב- דיני נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.