סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב ד"ר אריאלה גילצר-כץ קיבלה תביעה של יועץ אבטחת מידע שנפגע בתאונת דרכים במהלך יום העבודה. השופטת קבעה כי אין להעלות על הדעת כי עובד שמרב עבודתו אצל לקוחות, מחוץ למשרדי החברה, יאבד את זכויותיו הסוציאליות כי בחר לבלות את הפסקת הצהריים אצל סבתו.
התאונה אירעה באחד הימים של מאי 2014, בזמן שהתובע יצא מעבודה אצל לקוח במשרדי "מנורה" בתל-אביב והיה בדרכו לאכול צהריים בבית סבתו שבחולון. כתוצאה מהתאונה הוא נפגע במספר מקומות בגופו וכן נגרמו לו נזקים לשמיעה ולראייה.
כיוון שהמקרה אירע באמצע יום עבודה, האיש הגיש לביטוח לאומי הודעה על פגיעה בעבודה ותבע דמי פגיעה.
אלא שפקידת התביעות של המוסד דחתה את תביעתו בנימוק שהתאונה אירעה ללא שום קשר לעבודה.
בשנת 2015 התובע הגיש את תביעתו בבית הדין לעבודה באמצעות עוה"ד אורן גרימברג. בתביעה נטען כי היות שמהות עבודתו של התובע היא מתן שירותי ייעוץ ללקוחות חיצוניים, הרי שרוב העבודה נעשית מחוץ למשרדי המעסיקה, במשרדי הלקוחות.
לפיכך, לטענת התובע, תקנון החברה קובע כי העובדים בוחרים את מקום ההסעדה, ונהוג כי הפסקות הצהריים נעשות במקום אותו בוחר העובד, בידיעתה ובאישורה של המעסיקה.
בנוסף נטען כי התובע נהג לאכול אצל סבתו מספר פעמים בשבוע, הפסקת הצהריים שלו לא עלתה על שעה, והדבר היה בידיעת הממונים עליו.
מנגד, המוסד שיוצג על ידי עוה"ד ענבל קמיור, טען בין היתר כי הפסקת אוכל שמתקיימת בבית העובד או בבית סבתו מהווה סטייה של ממש מהדרך חזרה לעבודה, לצרכים אישיים, ולא למטרה הכרוכה בעבודה.
המעסיק הסכים מראש
"אין דעתנו כדעת הנתבע, מקום שהתובע הוכיח את הסכמת המעסיק המפורשת לכך שמקום הפסקת הצהריים נתון לבחירתו הבלעדית של העובד, כפי שהוכח בראיות בענייננו. הדבר עומד בדרישות החוק והפסיקה ומהווה הסכמה של המעביד בדבר המקום הפיסי בו שוהים עובדיו לצורך הפסקת הצהריים", כתבה סגנית הנשיאה.
השופטת הוסיפה כי הדבר "נכון כפליים" כשמדובר בעובד שעבודתו מתבצעת בעיקר אצל לקוחות חיצוניים. "היעלה על הדעת שעל אותו העובד לדווח יום ביומו למעסיק היכן יסעד את ארוחת הצהריים, ולקבל את אישורו לכך, למען לא יאבד את זכויותיו הסוציאליות היה וחלילה ייפגע במהלך ההפסקה? ברי שהתשובה על כך שלילית", כתבה.
יתרה מכך, השופטת הבהירה כי התובע הוכיח שהמעסיק ידע שהוא נוהג לסעוד בבית סבתו, כך שבנוסף להסכמה כללית בדבר בחירה חופשית של מקום הפסקת הצהריים, הייתה גם הסכמה ספציפית למקום ההפסקה שבחר התובע.
השופטת סברה שכשמדובר ביועץ שעובד, פיזית, במקומות משתנים, פרשנות המונח "סעודת עובדים במקום העבודה" איננה פשוטה כמשמעה. לפי השופטת, יש להכיר בהסכמת המעסיק והעובד לכך שהפסקת הצהריים תיעשה במקום שהעובד בוחר, וכל עוד מדובר במקום סביר הדבר לא ייחשב לפעילות שאינה קשורה בעבודה.
לפיכך התביעה התקבלה. נקבע כי התובע עבר תאונת דרכים המהווה תאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי חויב להכיר בתובע כנפגע עבודה ולשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד אורן גרימברג
ב"כ הנתבע: עו"ד ענבל קמיור