בית משפט השלום דחה בשנה שעברה תביעה של יותר ממיליון שקל שהוגשה נגד הזמרת יעל נעים על-ידי צעירה שטענה כי נעים חייבת לה אחוזים מרווחיה. בית המשפט המחוזי דחה לאחרונה את הערעור על פסק הדין וחייב את הצעירה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 50,000 שקל. שופטי ההרכב קבעו כי יחסי השתיים היו במישור החברי ולא המשפטי, וממילא למערערת אין קרדיט על הצלחתה הבינלאומית של נעים.
נעים והמערערת הכירו ב-2003, כשכבר עמד מאחורי הזמרת רקורד מרשים בתעשיית המוזיקה כולל הוצאת דיסק, הופעות במחזמר ועוד. כשנה לאחר היכרותן, נעים הכירה למערערת מנהל אמנים ידוע.
המערערת, שהייתה אז סטודנטית למשפטים בת 23, חברה לאותו מנהל, וביחד הם ניסו לקדם את הזמרת, ואף הצליחו לארגן לה הופעות וכתבות בתקשורת הישראלית בין השנים 2004-2006.
בתביעה שהגישה המערערת נגד נעים ב-2011 היא טענה כי פריצתה הגדולה כזמרת נעשתה ב-2008 בזכות החיבור שיזמה עם חברת התקליטים הצרפתית "לייבל בלאו", שהחתימה את הזמרת ב-2007.
המערערת טענה כי נעים לא שילמה לה עבור הקידום והנחת התשתית להתקשרות עם הלייבל הצרפתי, תוך הפרת ההסכמים עמה שלפיהם, הייתה אמורה להעביר לה 20% מכל הכנסותיה.
אלא שמנגד נעים טענה כי מעולם לא הסכימה שהמערערת תנהל את המשא ומתן עם החברה הצרפתית ואף סירבה להצעותיה לקבל אחוזים על קידומה בישראל. כמו כן, נעים הציגה קבלות על תשלומים שהמערערת קיבלה עבור כל הופעה וכתבה שארגנה לה בארץ.
לאחר שבית משפט השלום דחה את תביעתה הגישה המערערת את הערעור הנוכחי בו טענה כי בית המשפט טעה כשקבע כי מדובר בחברות טובות שניסו "למשפט" את מערכת היחסים ביניהן ללא הצלחה.
המערערת טענה כי בניגוד לקביעה זו, היחסים בינה לבין נעים היו עסקיים והזמרת ניצלה את חברותן בחוסר תום לב כדי לחמוק מתשלום.
בזכות עצמה בלבד
על מנת לבחון את טענות המערערת, השופטת עינת רביד ערכה סקירה נרחבת על ההיסטוריה המוזיקלית של נעים והתחקתה אחר מיילים נבחרים שהוחלפו בין שתי הבנות, חברת התקליטים הצרפתית ועוד.
מכל אלה, קבעה, עולה תמונה ברורה לפיה המערערת לא זכאית לקבל מנעים דבר משום שלא היה לה שום קשר להצלחה הגדולה בצרפת. מהמיילים עלה כי נעים התקבלה ללייבל הצרפתי אחרי שארגנה לעצמה הופעה בפריז בה נכחו נציגי החברה, וכי נעים היא שפעלה באופן בלתי נלאה כדי להצליח שם.
השופטת אף ציינה כי המערערת אמנם קידמה את נעים בישראל אך הוכח שהיא קיבלה על עבודת הקידום את מלוא השכר שהגיע לה. מלבד זאת, השוק הישראלי לא היה המקור להצלחה הבינלאומית של נעים. כמו כן היא הפנתה למייל שהראה כי ב-2006 סוכם בין המערערת לבין נעים כי כל סיוע מצדה נעשה ברמה החברית ולא העסקית.
שני שופטי ההרכב הנוספים, אב בית הדין ישעיהו שנלר וסגן הנשיא קובי ורדי, הצטרפו לעמדתה של השופטת רביד, ומשכך הערעור נדחה פה אחד. המערערת חויבה כאמור בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50 אלף שקל.
ב"כ המערערת: עורך דין חוזים, ניר הראל
ב"כ המשיבה: עו"ד פיליפ קוסקס
עו"ד יעקב לנגה עוסק/ת ב- דיני חוזים
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין