סעיף 86 לפקודת פשיטת הרגל מעניק לבית המשפט שיקול דעת בקביעת סידור דיור חלופי לחייבים שדירת מגוריהם נכללת בנכסים המשמשים להחזרת חובותיהם. לפי הסעיף, בית המשפט רשאי לקבוע שהסידור החלופי יהיה במציאת דירה  חלופית, בתשלום פיצויים או בדרך אחרת.

בהחלטה שניתנה לאחרונה, השופטת עדי חן-ברק נדרשה להכריע כמה כסף יקבלו חייבים מקריית מוצקין לצורך דיור חלופי, לאחר שפינו את דירתם – 155 מ"ר עם שני מפלסים – לצורך מכירתה שתאפשר להחזיר חלק מהחובות הגדולים שצברו.

השופטת הסבירה כי סעיף 86 שבפקודה מבקש לאזן בין האינטרסים השונים: "מחד מימוש נכסי חייב לצורך תשלום החובות ומאידך הבטחת קורת גג לחייב, ואולם הוא אינו קובע קריטריונים שעל בית המשפט לשקול כאשר עליו להחליט בדבר הסידור החלוף".

שני החייבים בשנות ה-50 לחייהם – היא עובדת ומרוויחה כ-7,000 שקל בחודש, והוא מובטל. במסגרת הליך פשיטת הרגל הוגשו נגדם תביעות חוב על ידי מספר נושים (כולל בנקים), בסכום כולל של מספר מיליוני שקלים.

לאחר הפינוי השניים שכרו דירת ארבעה חדרים בנהריה בסכום של 3,750 שקל לחודש.

הנאמן טען בין היתר כי על החייב ואשתו למצוא דירת שני חדרים, בהתחשב בכך שילדיהם בגרו ועזבו את הבית. הסכום הכולל שהוצע על ידי הנאמן לדיור חלופי עמד על 90,000 שקל, בהתאם לחישוב של 2,800 שקל (דמי שכירות חודשיים) למשך 36 חודשים.

החייבים טענו כי בהתאם להלכה הפסוקה יש להעמיד את הפיצוי בגין הדיור החלופי ככזה שיאפשר להם לשכור דירה עד סוף חייהם (לפי ממצוע תוחלת חיים), ומכאן שיש לחשב פיצוי בהתאם ל-30 שנות שכירות – 1,440,000 שקל לפי חישוב של 4,000 שקל למשך 360 חודשים.

איזון ראוי בין החייבים לנושים

השופטת חן-ברק הסבירה שכשמדובר בחייבים מבוגרים, נעשה חישוב בהתאם לתשלום דמי שכירות למשך תוחלת החיים. אלא שכאן, לאור גילם הצעיר יחסית, השופטת סברה שזה לא המקרה שבו יש לפסוק פיצוי בגין מלוא תוחלת החיים, אלא יש להבטיח להם פיצוי שיאפשר שכירות לתקופה מסוימת, תוך הבטחת איזון ראוי בין הדאגה לרווחתם לבין זכויות הנושים.

עו"ד איתן צנעני (צילום: צילום עצמי, צילום ביתי)
עו"ד איתן צנעני | צילום: צילום עצמי, צילום ביתי
כמו כן, השופטת סברה כי "במקרה דנן יש לקחת בחשבון את העובדה כי מדובר בבני זוג שאינם זקוקים לדירה גדולה שכן ילדיהם עזבו את הבית כך שדרישת דמי שכירות עבור דירה בת 4 חדרים אינה מאוזנת ויש לפסוק סכום נמוך יותר שאינו עולה על 3,000 ש'ל בחודש".

בנוסף, השופטת הסבירה שיש לקחת בחשבון את גובה השתכרות האישה, פוטנציאל ההשתכרות של החייב, גילם של החייבים, האפשרות להיעזר במקורות מימון חיצוניים (למשל ילדים בגירים), וכן את התנהלותם של השניים בהליך (העובדה שהחייב שיתף פעולה והעמיד כל נכסיו למכירה בהליך).

בסיכומו של דבר, לאחר ששקלה את הדברים, השופטת החליטה לפסוק לחייבים פיצוי בגין דיור חלופי בסך 125,000 שקל – סכום המגלם שכירות בסך 3,000 שקל למשך כשלוש שנים וחצי.

שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה

לכתבה המקורית

עו"ד איתן צנעני עוסק/ת ב- הוצאה לפועל 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.