באוגוסט 2014 פרסמה האגודה השיתופית של מושב סגולה שבמועצה האזורית יואב הזמנה להציע הצעות להשכרת שטחים חקלאיים לצורך עיבודי "בעל". מספר חברי מושב הגישו הצעות והחבר שהגיש את ההצעה הגבוהה ביותר זכה.
עוד ביום הזכייה הודיע אחד מחברי ועד האגודה לזוכה כי קיבל תשובה חיובית.
הזוכה, שמח וטוב לבב, קיבל לידיו ביום שלמחרת גם את פרוטוקול הישיבה שבה הוכרז כזוכה ואף וידא את הדברים בשיחת טלפון עם יו"ר הוועד. ואולם, שמחתו לא האריכה ימים שכן יומיים לאחר מכן חזר בו הוועד מהחלטתו והחליט לערוך התמחרות חדשה.
בסיבוב השני הזוכה הפסיד לחבר אחר ולכן תבע את הוועד וחבריו ל"פיצויי קיום" של כ-345 אלף שקל על הרווח שנמנע ממנו עקב הפרת החוזה עמו, שכן לטענתו הודעת הזכייה גיבשה בינו לבין הוועד חוזה מחייב.
מנגד חברי הוועד טענו שיש לדחות את התביעה. לשיטתם, זכיית התובע לא השתכללה כדי חוזה מחייב מאחר שלא הודיעו לו עליה "באופן רשמי" ולא שלחו לו חוזה חתום. בנוסף הם ציינו שזכות הוועד לבטל את ההתמחרות צוינה בהודעתו בפירוש.
לסיום הנתבעים הסבירו שהחלטתם לבטל את הסיבוב הראשון נבעה מפגמים שנפלו בהליך, בהם נוכחותו של אחד המציעים בדיון על הזכייה.
מקרה חריג ומיוחד
הסוגיה הראשונה לה נדרשה השופטת עירית קויפמן היא האם השתכלל בין הצדדים חוזה. לאחר שחקרה כיצד נהוג להודיע במשרדי האגודה על זכייה בהתמחרות ומצאה כי בדרך כלל נותנים לזוכה הודעה בעל-פה באמצעות אחד מחברי הוועד, השופטת קבעה כי הודעת הזכייה ניתנה לתובע כדין – ולכן השתכלל כאן חוזה מחייב.
לגבי הזכות לבטל את הזכייה, השופטת קבעה כי היא שמורה לוועד עד למועד בו הזוכה מקבל את הודעת הזכייה ולא לאחר מכן, ולפיכך היא לא הייתה רשאית להודיע על ביטול.
השופטת הוסיפה כי לא התרשמה שהליך ההתמחרות היה נגוע בפגמים. כך, לשיטתה העובדה שאחד המציעים נכח בדיון על הזכייה אינה מעידה על פגם שכן לא היה כאן ניגוד עניינים לנוכח העובדה שהוא הפסיד.
באשר לפיצויי הקיום, השופטת מצאה כי המקרה עונה על התנאים שנקבעו בהלכת בית המשפט העליון לגבי הסעד המיוחד, שנפסק רק במקרים חריגים ומיוחדים וכאשר מוכחת פגיעה ממשית בצד למשא ומתן עקב התנהלות חסרת תום לב. זאת, משום שהוכח כי מה שהביא להפסד בהתמחרות הייתה התנהלותו הפגומה של הוועד שגרמה לתובע להפסד כלכלי.
מכאן עברה השופטת לפסיקת סכום הפיצוי, תוך שקיבלה עקרונית את חוות הדעת השמאית שהגיש התובע. עם זאת היא הסכימה עם עמדת הנתבעים כי השומה מתייחסת לשלוש שנים ואילו המכרז פורסם לשנה עם אופציה לשנה נוספת.
לכן, היא החליטה להפחית שנת רווח אחת מסכום השמאות ועוד 20% שכן
לדבריה "לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בהערכה בלבד, תוך שנמנעו מהתובע הוצאות וסיכונים בלתי צפויים נוספים, בפרט כאשר מדובר בגידולים חקלאיים".
לסיכום השופטת פסקה לתובע פיצויי קיום של 191,360 שקל, הוצאות משפט בגובה 7,500 שקל ועוד 20 אלף שקל עבור שכ"ט עו"ד.
ב"כ התובע: עו"ד נטע קפיטנוב, עו"ד גדי אלפסי
ב"כ הנתבעים: עו"ד עירו מוניץ, עו"ד אייל סודאי
עו"ד נטלי חניצקי עוסק/ת ב- חוזים ומסחר
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.