בשנה שעברה הוכרז איש עסקים כפושט רגל. ביוני 2016 בוצע חיפוש בביתו בקיסריה ונתפסו מספר מסמכים שבעקבותיהם ביקש הנאמן מבית המשפט להצהיר שבבעלות האיש חצי ממניות חברה בשם ״א.א. עציון״ שרשומה במלואה על שם אדם אחר.
בין המסמכים שנתפסו נמצאו טיוטת הסכם מלפני כשנתיים בה מופיעים בעל החברה והחייב יחד כמוכרי החברה לצד שלישי בסכום של 3.5 מיליון שקל. במסמך נוסף נכתב שבעל החברה מחזיק ב-50% ממניותיה בנאמנות עבור אדם אחר, ששמו לא פורט.
לנוכח המסמכים טען הנאמן שהחייב שותף בחברה ורישום כל המניות על שם הבעלים הרשום נועד להבריח את נכסי החברה מהנושים. בהתאם, הוא ביקש לקבוע שמחצית מנכסי החברה יכולים לשמש לפירעון חובות החייב.
החברה ובעליה התנגדו לבקשה. לשיטתם, החייב שימש כמתווך לעסקת מכירת מניות החברה לצד שלישי. במסגרת זו הוא ככל הנראה ביקש להשיג יתרון על יריביו למשא ומתן ולכן הציג עצמו כשותף בחברה. עוד לדבריהם, מאחר שעסקת המכר בוצעה בתשלומים, הוסכם שמחצית מהמניות יישארו אצל הבעלים הרשום של החברה בנאמנות עד להשלמת מלוא התמורה, ואז יועברו לקונה.
הם הסבירו שההסכמה של בעל החברה להתחלק ברווחי המכירה עם החייב כפי שמופיעה במסמכים לא ניתנה מכוח שותפותו בחברה אלא כדמי תיווך לעסקה.
הנאמן השיב שהסברי המשיבים תמוהים ולא ברור מדוע צוין שמו של החייב במסמכים כמוכר החברה. הוא הוסיף שבמסמכים דובר על הסכם נאמנות קיים ולא כזה הקשור בעסקה עתידית כלשהי.
אותות מרמה
ואכן, השופט חננאל שרעבי מבית המשפט המחוזי בחיפה דחה את עמדת המשיבים. הוא ציין שהחברה הוקמה ב-2008 כשהחייב כבר היה בפתחו של הליך פשיטת רגל שבמסגרתו הוגשו נגדו תביעות חוב בסך של כ-40 מיליון שקל.
השופט כתב שבעל החברה לא טרח להביא לעדות אנשים שעדותם מתבקשת כמו החייב עצמו שיכול היה לספק הסברים למסמכים שנמצאו בביתו או את רואה החשבון של החברה.
לדברי השופט, שניים מהמסמכים שנתפסו הם ״הסכמי הבנות״ בין החייב לבין בעל החברה על מכירתה לצד שלישי. המסמכים חתומים על ידי הצדדים וכוללים את התמורה שיקבל כל אחד מהם.
לדבריו, המסמכים מעלים תמיהות לא מעטות ולא ברור למשל מדוע החייב חתם על הסכמי ההבנות אם אין לו שום קשר לחברה. כמו כן, אין הסבר מדוע נכתב בהסכם שבעל החברה מחזיק ב-50% מהמניות בנאמנות עבור צד שלישי, לא ברור מדוע צוין החייב כ״מוכר״ ומדוע הוא התחייב לשאת בהוצאות החברה ולהתחלק בתמורת המכירה עם הבעלים. כל אלה לדבריו, מצביעים על ״אותות מרמה״ וכוונה להבריח את נכסי החברה ו״להצילם״ מהנושים.
השופט קבע שהסברי הבעלים והחייב לתמיהות הללו לא היו משכנעים ואינם משתקפים מלשונם הפשוטה של המסמכים.
בנסיבות אלה קיבל השופט את הבקשה וקבע ש-50% ממניות החברה מוחזקים בנאמנות על ידי הבעלים הרשום לטובת החייב.
המשיבים חויבו בהוצאות של 10,000 שקל.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
עו"ד דינה סרי ממשרד בן-עטיה, סרי, פלד מייצגת בתיקי פשיטת רגל
הכותבת לא ייצגה בתיק