בית המשפט למשפחה בקריות הורה לאחרונה על קיום צוואת 'שכיב מרע' המנשלת עורך דין שחייב ללקוחו 2.6 מיליון שקל. הלקוח התנגד לצוואה בטענה שלא מתקיימים התנאים להכרה בה כתקפה; כך למשל, היא לא הועלתה על הכתב בהזדמנות הראשונה. אלא שסגנית הנשיאה שירי היימן קבעה שהתנאים דווקא מתקיימים, ושהמנוח רשאי היה לבחור להוריש כפי שציווה אף שהדבר יקשה על המתנגד להיפרע מבעל החוב.

המנוח, אב ל-8, היה בערוב ימיו במצב רפואי קשה. הוא סבל מאי-ספיקת לב ואי-ספיקת כליות על רקע סכרת. במאי 2020, על רקע הידרדרות במצבו, הוא הזמין לביתו את אחיו, אחיינו ובן-דודתו כדי לספר להם שברצונו להוריש את מלוא נכסיו לאשתו בלבד. שבועיים בלבד לאחר מכן הוא הלך לעולמו בגיל 79.

הצוואה הועלתה על הכתב אחרי פטירת האיש, במהלך אוגוסט 2020, וחודש לאחר מכן אלמנתו הגישה אותה לקיום אצל רשם הירושות. בתגובה לכך הגיש נושה של אחד מילדי המנוח התנגדות, וזירת ההתגוששות עברה לבית המשפט.

הנושה סיפר כי שכר בעבר את שירותיו של הבן, עורך דין במקצועו, על מנת שיטפל עבורו בחכירת מגרש ממנהל מקרקעי ישראל. לדבריו הוא שילם לו שכר טרחה של מיליון וחצי שקל אך הלה לא עשה עבורו דבר. לטענת הנושה, נכון להיום החוב כלפיו עומד על 2.6 מיליון שקל ואם הצוואה תקוים, תסוכל האפשרות שהבן יפרע את החוב.

מלבד זאת טען הנושה כי לא מתקיימים התנאים להכרה בצוואה כצוואת שכיב מרע, שכן בשעת עשייתה המנוח לא ראה עצמו מול פני המוות ובנוסף היא הועלתה על הכתב רק בחלוף זמן ניכר.

מנגד טענה האלמנה שצוואת בעלה תקפה ויש לקיימה.

כך נהוג במגזר

השופטת היימן קבעה שכל ששת התנאים להכרה בצוואה כצוואת 'שכיב מרע' מתקיימים במקרה הזה.

כך, לפי מומחה בית המשפט שאת מסקנתו אימצה השופטת, המנוח אכן ראה בשעת הצוואה את פני המוות. בנוסף, הוא אמר את צוואתו בעל-פה בפני שני עדים לפחות המבינים את שפתו. גם התנאים השלישי והרביעי – רישום בזיכרון דברים את דברי המנוח והפקדת המסמך אצל רשם הירושות – מתקיימים.

עיקר הקושי נעוץ היה בתנאי החמישי שקובע כי על הרישום, החתימה וההפקדה להתבצע "ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם"; והרי במקרה זה חלפו כשלושה חודשים מאמירת הצוואה ועד לרישומה בכתב. אלא שהשופטת האמינה להסברי האלמנה והעדים לצוואה, כי לפי המנהג במגזר הערבי צוואה נשמרת בסוד למשך 40 ימים מהפטירה ורק לאחר מכן מוצאת אל הפועל.

"מכאן", כתבה השופטת, "שעה שהעדים נהגו בהתאם למנהג, שמרו את דבר הצוואה לעצמם ו-40 יום לאחר פטירת המנוח מסרו למשפחת המנוח את פרטי הצוואה ונסעו לעורך הדין על מנת להעלות את הדברים על הכתב – יש מקום לריפוי הפגם, במיוחד לאחר שהשתכנעתי כי המנוח אכן ביקש לצוות את כל רכושו למבקשת, אשתו".

אשר לתנאי האחרון, גמירות דעת של המצווה, השופטת שוכנעה כי המנוח סמך על אשתו אחרי 50 שנות נישואים ולכן בחר להוריש הכול לה.

השופטת קיבלה אמנם את טענת הנושה כי מטרת הצוואה הייתה להבריח ממנו נכסים, ואולם לדבריה אין בכך כדי להביא לפסילתה. "המנוח רשאי היה לצוות את רכושו כרצונו, גם אם יש בכך בכדי לפגוע בנושי בנו", הדגישה.

לפיכך השופטת נתנה צו לקיום הצוואה וחייבה את המתנגד לשלם לאלמנה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.

  • ב"כ המבקשת: עו"ד אילן יחזקאלי
  • ב"כ המתנגד: עו"ד ח'לאילה מחמוד

עו"ד עדי חן עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.