החייב העביר את חלקו בדירה המשותפת לגרושתו במסגרת הסכם ממון שאושר על ידי ביהמ"ש במאי 2010. פחות משנתיים לאחר מכן נפתח בעניינו הליך פשיטת רגל ומונה נאמן על נכסיו.
ב-2012 עתר הנאמן לביהמ"ש המחוזי בת"א וביקש להורות על ביטול ההענקה בטענה כי הסכם הממון אינו אלא נסיון להבריח את נכסי החייב מנושיו. מסקנה זו, טען הנאמן, נלמדת מכך שההסכם שגובש אינו שיוויוני ומטיל על החייב בלבד את כל האחריות לחובות המשותפים.
הנאמן טען כי בכל מקרה מדובר ב"הענקה אסורה" כיוון שהחייב ביצע אותה בשנתיים שקדמו לחדלות הפירעון, ולפי החוק דינה של הענקה מהסוג הזה – להתבטל.
הגרושה טענה לעומתו, כי החובות שבעטיים הפך בעלה לשעבר לפושט רגל אינם חובות משותפים אלא חובות אישיים שלו שנוצרו משום שלאורך שנים מימן במאות אלפי שקלים מכספם המשותף את המאהבת שלו.
יתרה מכך הגרושה טענה כי את חלקו של החייב בדירה המשותפת היא קיבלה בתמורה לכך שפרעה יותר ממיליון שקל מהחובות חרף העובדה שאינם שלה, בין היתר באמצעות כספי ירושה וחסכונות, ובאמצעות ויתור על זכויותיה בנכסים של החייב כמו חברה שהקים וקופות הגמל שלו.
עוד טענה הגרושה כי שווי הדירה בעת עריכת הסכם הממון היה 2.2 מיליון שקל ולא 3 מיליון כפי שטוען הנאמן, ועל כן התמורה ששילמה בעדה נחשבת ל"תמורה בת ערך". עובדה זו כמו גם העובדה שהעברת הזכויות נעשתה בתום לב מכשירים את ההענקה, לטענתה.
חובות אישיים
בפסק דין שניתן באחרונה החליט השופט חגי ברנר לדחות את בקשת הנאמן.
השופט קיבל את הטענה כי החובות שבגינם נפתח הליך פשיטת הרגל אינם חובות משותפים אלא חובות אישיים של החייב, שנוצרו אגב מעילה באמונה של מי שהייתה אשתו. לדבריו, התנהלות כזו הוכרה כאחד החריגים להלכת השיתוף בחובות בין בני זוג.
עוד השופט קבע כי לא הייתה כאן "הענקה אסורה" כיוון שהאישה שילמה עבור חלקו של הבעל בדירה באמצעות ויתור על כספים וזכויות שמגיעים לה מכוח חזקת השיתוף ואף באמצעות כספים אישיים שלה, כך שלא התקיים כאן אחד התנאים להענקה אסורה והוא שתתבצע ללא תמורה. בהקשר זה השופט הבהיר כי אף שהגרושה לא שילמה בדיוק את מחצית שוויו של הנכס, אכן מדובר ב"תמורה בת ערך" שמספיקה בנסיבות העניין.
השופט אף האמין לגרסת הגרושה כי ההעברה נעשתה בתום לב וקבע כי הסכם הממון הוא אותנטי ומטרתו הייתה להביא "להפרדה רכושית מוחלטת בינה ובין החייב ולהבטיח לה קורת גג לכל ימי חייה", ולא לרמות את נושי הבעל.
בנוסף השופט ביקר את מוסריותו של הבעל שטען כי קופח בהסכם משום שלא היה מיוצג, אף שדווקא כן היה מיוצג בהליכי הגירושין והדבר ניכר בבירור מנוסח ההסכם והיתרונות הטמונים בו מבחינתו.
בקשת הנאמן נדחתה כאמור, ולא נפסקו הוצאות.
ב"כ הנאמן: עו"ד גלעד גלייטמן
ב"כ המשיבה: עו"ד לאה לי
עו"ד מיטל אשרי עוסק בפשיטת רגל
הכותבת לא ייצגה בתיק