בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לאחרונה תביעה לצו שיצהיר כי חוזה מכר שנחתם ב-1995 לגבי דירה ברחובות שריר וקיים, אף שהזכויות עדיין לא הועברו על שם הרוכש בטאבו. בתוך כך נדחתה התביעה הנגדית שהגישו יורשי המוכרים בטענה שהסכם המכר נעשה "למראית עין", כדי שהוריהם המנוחים – שנקלעו למצב כלכלי קשה – לא יפסידו את הדירה.

הדירה הייתה שייכת לזוג ניצולי שואה. במרס 1995 הם חתמו על הסכם למכירתה תמורת 360 אלף שקל. זמן קצר לאחר מכן נרשמה לטובת הרוכש הערת אזהרה בטאבו אך הדירה לא נמסרה לו ולא נרשמה על שמו.

ב-2011 הרוכש נפטר, ו-5 שנים לאחר מכן הגישו ילדיו תביעה נגד ילדי המוכרים שגם הם כבר הלכו לעולמם – ובה ביקשו בין היתר להצהיר שהחוזה תקף והדירה שייכת לאביהם המנוח.

התובעים טענו כי בני הזוג נקלעו בשנות ה-90 לחובות כבדים ועמדו לאבד את הדירה. מכר משותף שכנע את אביהם שרכישתה תהיה הזדמנות עסקית טובה, וכך הוא עשה תוך שאפשר לבני הזוג להמשיך לגור בה בשכירות.

כמה שנים אחרי המכירה פנה אביהם לעו"ד כדי שיסדיר את העברת הזכויות בנכס ואז הסתבר כי בני הזוג צברו חוב של יותר מ-80 אלף שקל לעירייה – ולכן היא מסרבת להנפיק אישור לטאבו.

אלא שגרסת ילדי המוכרים הייתה שונה לחלוטין. לטענתם, החוזה נערך "למראית עין" ומעולם לא קוים – אבי התובעים לא שילם להוריהם את התמורה והם מעולם לא מסרו לו את הדירה.

הבן טען כי הוא ארגן "דיל" מול אבי התובעים כדי להציל את הוריו מציפורני הנושים. סוכם עמו כי יחתום על ההסכם וייקח משכנתא – שתועבר להוריו לצורך כיסוי חובותיהם.

אין היגיון פנימי

השופטת הדס עובדיה ציינה לפני הכל כי מאחר שחלפו יותר מ-20 שנה והצדדים המקוריים לעסקה נפטרו היא האזינה בעיקר לעדויות שמיעה, ולכן היא העדיפה את מה שנכתב במסמכים בזמן אמת.

בהתאם לכך השופטת דחתה את התיאוריה על "העסקה האמיתית". כדי להוכיח כריתת חוזה "למראית עין", היא הבהירה, יש לעמוד בדרישות מחמירות של ראיות שהנתבע לא עמד בהן.

כך, השופטת לא הצליחה להבין מהו ההיגיון מאחורי העסקה, ולמה שאבי התובעים יסכים לקחת משכנתא בשביל אנשים זרים ולא לקבל בסוף דירה.

השופטת הוסיפה כי אל מול הגרסה של הנתבע – שכאמור לא נתמכה בראיות או בהיגיון פנימי – ישנם מסמכים כתובים שלא נסתרו. הסכם המכר, הדיווח על העסקה לרשויות המס ורישום הערת האזהרה.

עוד פרט חשוב הוא כי שנתיים אחרי החתימה על ההסכם בני הזוג חתמו על ייפוי כוח שהסמיךעורך דין לפעול להעברת הזכויות על שמו של הרוכש. באותו מסמך הם אישרו כי קיבלו עבור הדירה את התמורה המלאה.

"מדובר במסמך בכתב, בחתימות המוכרים שאומתו על ידי נוטריון... אשר לא עלה בידי הנתבעים לסתור את האמור בו", נכתב בפסק הדין.

משכך, השופטת הכריעה לטובת התובעים וקבעה כי חוזה המכר תקף והם זכאים לרשום את הזכויות בדירה על שם אביהם המנוח, בכפוף לטיפול בחובות הארנונה.

הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 20 אלף שקל.

ב"כ התובעים: עו"ד חגי אראל

ב"כ הנתבעים: אריה צ'צ'יק, עורך דין חוזים

עו"ד פאני יהלום עוסק/ת ב- דיני חוזים 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל