בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הורה באחרונה לביטוח לאומי להכיר באחות שעבדה במשך כ-38 שנה בבתי חולים שונים בעיר כנפגעת עבודה. השופטת יפית מזרחי-לוי קבעה כי מחלת הוורידים ברגליה של האחות (דליות) הוחמרה בשל השעות הרבות שנאלצה לעמוד על רגליה במסגרת העבודה, ומשכך היא זכאית לגמלה.
עובדים שחוו תאונות עבודה או חלו בעקבות תנאי העבודה זכאים לגמלת נפגעי עבודה מביטוח לאומי.
בחלוף השנים, בתי הדין לעבודה הכירו גם במקרים של החמרת מחלה קיימת כפגיעה בעבודה, אם העובד מוכיח שההחמרה אירעה כתוצאה מתנאי העבודה.
אלא שבניגוד לפסיקות בתי הדין, הביטוח הלאומי נוטה להקשות על עובדים שמחלתם הוחמרה בשל תנאי עבודתם.
כך גם קרה במקרה הנוכחי: באוקטובר 2015 המוסד סרב להכיר בהחמרת מחלת הדליות ברגליה של אחות שעבדה במשך כ-38 שנים בבית החולים "רמב"ם" ובמרכז השיקומי "פלימן" בחיפה, בטענה שמחלתה לא נגרמה כתוצאה מתנאי העבודה.
האחות לא ויתרה ובנובמבר 2016 פנתה לבית הדין לעבודה. היא טענה, כי המחלה אמנם לא נגרמה כתוצאה מעבודתה אולם היא החמירה משום שנדרשה לעמוד ולהלך בין חדרי החולים ברוב שעות העבודה.
מנגד, ביטוח לאומי התבצר בעמדתו וטען שאין קשר בין תנאי העבודה של התובעת כאחות לבין החמרת הדליות ברגליה.
לא נתון לפרשנות
לצורך ההכרעה בתיק, השופטת מזרחי-לוי מינתה מומחה שיעריך את מידת ההשפעה של עבודת התובעת על מחלתה. המומחה ציין בחוות דעתו שהמחלה פרצה על רקע גנטי אך ישנה סבירות של כ-20% לפחות שהיא החמירה כתוצאה מעמידה מרובה בשעות העבודה.
אולם בניגוד לעמדתו, השופטת התרשמה שקביעות המומחה הן "ברורות, וודאיות וחד משמעיות ולא עולה כל היסוס או ספק אשר נתון לפרשנות באשר לקיומו של קשר סיבתי להחמרה". לטעמה, המומחה לא הבחין בין המושגים המשפטיים שציין בחוות דעתו וקבעה כי המונח "סבירות" לא מבטל את קביעותיו בעניין הרפואי-מקצועי.
משקביעות המומחה התקבלו, השופטת מזרחי-לוי קיבלה את התביעה, והורתה לביטוח לאומי להכיר בהחמרת המחלה של התובעת כפגיעה בעבודה ולשלם לה הוצאות משפט בסך 4,000 שקלים.
ב"כ התובעת: עורך דין ביטוח לאומי מיכאל לנג
ב"כ הנתבע: עו"ד ג'ומאנה בחוס
עו"ד אליהו קייקוב עוסק/ת ב- דיני ביטוח
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.