בני הזוג נישאו ב-1985 ונולדו להם שלוש בנות. לאחר החתונה האישה, קנדית במקור, צירפה את בעלה לחשבון הפרטי שלה בקנדה לצורך הפקדת כספי המתנות.
בשלב מסוים הסכימו הצדדים שהבעל ילמד דוקטורט בניו יורק. האיש יצא מהארץ באוגוסט 2012 ולאחר סמסטר אחד הודיע לאישה שברצונו להיפרד.
באוקטובר 2013 עתר האיש בתביעה לפירוק שיתוף בבית ובחיוב הנתבעת בדמי שימוש ראויים. במקביל הגישה האישה תביעה רכושית בה דרשה, בין היתר, שישיב לה כ-5,000 דולר קנדי שהוציא מהחשבון המשותף בקנדה במהלך שהותו בארצות הברית.
הבעל טען בתגובה שיש לכלול באיזון המשאבים סך של 92,500 דולר קנדי שהתובעת משכה מהחשבון המשותף.
האישה השיבה שאין לכלול באיזון את הכספים הללו שכן בירושה בה זכתה מעיזבון אמה המנוחה בשנת 2000. היא הסבירה שלאחר קבלת הירושה השקיעה את הכסף באגרות חוב בקנדה שנרשמו על שמה בלבד. בתום תקופת ההשקעה (בשנת 2012) שוחררו הכספים והופקדו לחשבון המשותף. לדבריה, בעלה הונה אותה והביא אותה להפקיד את הכספים בחשבון המשותף ״תוך תכנון מחושב״ ולאחר שכבר גמלה בלבו ההחלטה להיפרד ממנה.
הבעל השיב שלאורך השנים הצדדים ראו בירושה משאב משותף ושההחלטה להפקיד את הכספים שנפדו מאגרות החוב בחשבון התקבלה בהסכמה ושיתוף לאחר התייעצות ולאחר שבחנו אפיק השקעה אחר שהוצע על ידי אחותה של האישה.
לא תכנן מראש
השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים הבהירה שאמנם כעיקרון על פי חוק יחסי ממון כספים שהתקבלו בירושה שייכים לבן הזוג היורש ואולם קיימת הנחה שלפיה כספים שנמצאים בחשבון משותף נתפסים כשייכים לשני בעלי החשבון בחלקים שווים. לדבריה, האישה לא הצליחה לסתור את ההנחה שכספי הירושה שהוטמעו בו שייכים לשני בני הזוג.
השופטת ציינה שמחומר הראיות עלה שבמהלך חיי הנישואים הצדדים השתמשו בחשבון הקנדי לצרכים השוטפים של המשפחה והופקדו בו גם הכנסות של הבעל מעבודתו. זאת ועוד, האישה לא הוכיחה שההחלטה להפקיד את הכספים שנפדו מאגרות החוב נעשתה ב״לחץ״ מצד הבעל והיא גם לא הביאה ראיות לכך שהוא ״תכנן מראש את הגירושין״. לדברי השופטת, ניכר כי לא חל שינוי באופן בו חיו הצדדים את חייהם שיכול היה ללמד על כך שהבעל התכוון כבר בסוף 2012 (המועד בו הופקדו הכספים) לסיים את החיים המשותפים.
כמו כן, ניכר כי במשך השנים נהגו הצדדים בשיתוף בכלל נכסיהם ומשאביהם וראו בכספי הירושה נכס משותף עוד טרם הפקדתם לחשבון. ״משהטמיעה הנתבעת את הכספים בחשבון הבנק המשותף בו נמצאו אף כספים משותפים אחרים לבני הזוג ושמקורם בהכנסות של התובע לא נדרש התובע להוכיח את כוונת השיתוף״, כתבה השופטת.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהסכום שנמשך על ידי האישה ייכלל באיזון המשאבים. משנדחתה טענת המרמה של האישה נדחתה גם בקשתה להורות לבעל להשיב את הסכום שמשך בניו יורק. השופטת הסבירה בהקשר זה ששותף בחשבון זכאי למשוך כספים מהחשבון הדרושים לו למחייתו.
לא ניתן צו להוצאות.
ב״כ התובע: עו"ד משפחה יעקב קצין
ב״כ הנתבעת: עו"ד שירה דרורי-סאלם
עו"ד גיא אופיר עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.