ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת מחק על הסף תביעה של אישה נגד בעלה לשעבר, היות שהשתכנע כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לביה"ד השרעי.

השניים – גבר מוסלמי ואישה יהודיה שהתאסלמה – התחתנו בשנת 2009 בנישואים שרעיים, והתגרשו כעבור חמש שנים.

לפני כמה שבועות האישה הגישה תביעה בביהמ"ש למשפחה. אלא שכמה ימים לפני כן האב הגיש תביעה בביה"ד השרעי.

כך נוצר ויכוח סביב השאלה מי ידון ויכריע בסכסוך המשמורת על שני ילדיהם. פרט שסיבך את העניינים היה העובדה שלפני הגשת התביעה האישה נקטה בהליך של "יישוב סכסוך" – שבמסגרתו נעשה נסיון לפתור את הסכסוך בהסכמה על ידי גישור ביחידת סיוע – אולם הדבר לא צלח, והסתיים בפסק דין שהורה על סגירת התיק ומתן היתר להגשת תביעות.

בביהמ"ש האישה ביקשה להעביר את הילדים למשמורתה, בטענה שהם נותקו ממנה בעקבות הסכם מקפח שעליו חתמה משום שפחדה מבעלה, כשלטענתה, אף ערכאה לא הייתה מאשרת אותו.

היא אף סיפרה שכיום נישאה בשנית וחזרה לגור בסביבה יהודית, השתלבה בעבודה מסודרת וילדה תינוקת חדשה.

התובעת טענה כי המשיב פתח הליך בביה"ד השרעי בנצרת, תוך כדי הליך יישוב הסכסוך, בדרך של מחטף, במטרה לשלול את סמכות ביהמ"ש למשפחה.

כאן יש להסביר: החוק להסדרי התדיינויות אוסר על הגשת תביעות בתוך תקופת "עיכוב ההליכים", אלא שהחוק חל רק על בתי דין דתיים שהוקמו לידם יחידות סיוע, וטרם נחתם צו בנושא.

הנתבע טען כי מאחר שבבית הדין בנצרת אין יחידת סיוע החוק אינו חל. בנסיבות אלה, הוא הקדים בזמן את המבקשת, ומשכך הסמכות נתונה לביה"ד השרעי ולא לביהמ"ש לענייני משפחה.

לפני מספר ימים, סגן הנשיא, השופט אסף זגורי נתן החלטה שעסקה בשאלת "מירוץ הסמכויות" שבין ביהמ"ש למשפחה לבין ביה"ד השרעי.

המבחן הרגיל – הזמן

במסגרת הדיון נדונה בין היתר השאלה האם הוראות החוק להסדר התדיינויות חלות גם על בתי הדין השרעיים בהחשב בכך שטרם הוצא צו בעניין. השופט ציין כי מדובר במצב של אנומליה ושל "תקלה" – שכן באופן הזה עלולות להיגרע מביהמ"ש למשפחה סמכויות שלא בצדק.

השופט הוסיף והבהיר כי גם אם יש החלטות שמספקות פתרונות לבעיה זו, מדובר בפתרונות חלקיים שכן עוד לא נמצא פתרון מספק לבעיית הסמכות במצב שבו הוגשו שתי תביעות במקביל.

שי גולדנברג (צילום: אלבום פרטי, פסקדין)
שי גולדנברג | צילום: אלבום פרטי, פסקדין
עובדתית, השופט קבע כי שני הצדדים לא נהגו בתם לב – או לפחות לא פעלו לפי הוראות החוק – שכן שניהם הגישו את תביעותיהם לפי שהסתיימה תקופת עיכוב ההליכים, כאשר החוק קובע במפורש: "לא יוכלו הצדדים להגיש תביעה". לפי השופט, במצב שבו שני הצדדים אינם מקיימים את הוראות החוק אין הצדקה להכריע לטובת אחד מהם במירוץ הסמכויות בהקשר של חוק הסדר התדיינויות.  

לפיכך השופט עבר למבחן הרגיל שהיה נהוג לפני שהחוק יצא והוא "מבחן הזמן" – כלומר, מועד הגשת התביעה. כך יצא שכיוון שהנתבע הגיש את תביעתו לביה"ד השרעי מספר ימים לפני תביעתה של התובעת בביהמ"ש למשפחה, הוא זה שניצח.

כלומר בחינה זו הובילה לכך שהשופט קבע כי הסמכות העניינית נתונה לביה"ד השרעי ולא לביהמ"ש למשפחה.

ב"כ המבקשת/תובעת: עו"ד אבישי גריידי

ב"כ המשיב/נתבע: עו"ד סרחאן זיאד

עו"ד שי גולדנברג עוסק/ת בדיני משפחה 

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.