בג"ץ דחה לאחרונה עתירה שהגישה אישה נגד פסק דין רבני שקבע כי הסכם ממון שנחתם לפני הנישואים אך לא אושר בבית המשפט מחייב את בני הזוג. תוצאת פסקי הדין הייתה שהמגרש שעליו בנוי בית המגורים של הצדדים הוא בבעלות האיש בלבד, ורק שווי הבית יאוזן ביניהם. שופטי העליון לא מצאו בסיס להתערב בפסקי הדין.
בני הזוג נישאו ב-2004 ולהם שני ילדים משותפים. לפני הנישואים הם חתמו על הסכם ממון שלפיו הנכסים והזכויות שהיו לכל אחד מהם יישארו בבעלותו הבלעדית. בתוך כך הוסכם שהדירות שהיו להם טרם הנישואים (לכל אחד מהם הייתה דירה) או התמורה שתתקבל מהן אם יימכרו - לא יהיו משותפות. בנוגע לרכוש שיירכש במהלך הנישואים נקבע כי הוא יהיה שייך לשניהם באופן שווה והוסכם שבני הזוג יפנו לבית המשפט למשפחה כדי לאשר את הסכם הממון.
לאחר הנישואים, ב-2005 נרכש מגרש בנווה אילן וב-2008 הם החלו לבנות עליו את ביתם. השניים גרו בנכס משנת 2010 עד שהתגרשו, והאישה גרה בו עד היום עם הילדים.
במאי 2020 הם התגרשו והאיש הגיש לבית הדין הרבני תביעה לפירוק השיתוף בבית ולפינוי האישה.
הוא טען כי רכש את המגרש, הרשום על שמו, מכספי מכירת הדירה שהייתה בבעלותו לפני הנישואים ומכספים שקיבל במתנה ממשפחתו. לדבריו, בניית הבית מומנה ממשכנתה שלקח על שמו ומכספי ירושה שקיבל מהוריו.
האישה טענה שרכישת המגרש התבצעה מכספים משותפים ושלהסכם הממון אין תוקף שכן לא הוא אושר בבית המשפט.
בית הדין הרבני האזורי קבע כי אף שההסכם לא אושר, לפי הפסיקה יש לו תוקף מכיוון שהצדדים פעלו על פיו משך שנים רבות והאישה העלתה טענות בנוגע לתוקפו רק עם פרוץ המשבר.
עוד נקבע כי האיש רכש את המגרש מכספו כך שאין לאישה זכויות בו. בנוגע לבית נקבע כי האישה הוכיחה שהוא נבנה מכספים משותפים ולכן יש לחלק את שוויו בין בני הזוג.
האישה ערערה לבית הדין הרבני הגדול שדחה את הערעור.
בעתירתה לבג"ץ היא טענה שבתי הדין הרבניים הכריעו בסתירה מוחלטת לפסיקת בית המשפט שעה שנתנו תוקף להסכם ממון טרם הנישואים שלא אושר. לטענתה, היא נושלה מבית מגוריה אף שהמגרש והבית נרכשו ונבנו במהלך תקופת הנישואים תוך השקעת משאבים משמעותיים משותפים.
האישה עדכנה כי לפי שומה שנערכה למגרש, השווי הכולל של בית המגורים הוא 7,050,000 שקל, ומתוכו שווי המגרש לבדו עומד על סך של 4,500,000 שקל. עוד לדבריה, ביוני 2023 ניתן פסק דין סופי של בית הדין האזורי לפיו האיש ירכוש ממנה את מחצית משווי הבית ללא המגרש והיא תיאלץ להתפנות.
לא ערכאת ערעור
השופט יצחק עמית דחה את העתירה על הסף. הוא הבהיר שבג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעות בתי הדין הרבניים והתערבות כזו תיעשה רק במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי.
הוא הוסיף כי טענות העותרת נושאות אופי ערעורי מובהק ומכוונות לאופן שבו בתי הדין הרבניים קבעו את הממצאים העובדתיים, יישמו את הדין ושקלו את טיעוני הצדדים.
בהערת אגב ציין השופט כי יהיו מקרים בהם טענות בעניין כוונת שיתוף ספציפי יגברו על הסכם ממון שלא אושר, אך לא במקרה זה.
לא ניתן צו להוצאות.
השופטים דפנה ברק ארז ויוסף אלרון הצטרפו לפסק הדין.
ב"כ העותרת: עו"ד מתן גוטמן
ב"כ בתי הדין הרבניים: עו"ד אלרן שפירא בר-אור
ב"כ הבעל: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל
עו"ד סימה אלטמן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.