בית הדין הרבני האזורי בירושלים הכריע לאחרונה את בגורלה של דירת בני זוג שהתגרשו כעבור זמן קצר מאד. השניים התגרשו אחרי תשעה חודשים, בזמן שהאישה הייתה בהריון עם בתם המשותפת.
האישה הגישה תביעת גירושין, אך הסכימה לוותר על הכתובה. הגט סודר, ויתר ענייני הרכוש נדונו בפני אב בית הדין הרב אוריאל לביא, והרבנים שלמה תם ודוד מלכא.
עיקר המחלוקת נגעה לדירת מגורים הרשומה על שניהם בטאבו שווה בשווה, אותה הם רכשו ארבעה חודשים לפני החתונה, תמורת 1,850,000 שקל. הורי הכלה נתנו 950,000 שקל, סך נוסף של 700,000 נלקח על ידי הבעל והאישה כמשכנתא, ו-200,000 התקבלו כהלוואה מגמ"ח שלקח אבי החתן. בין הצדדים (או הוריהם) לא נחתם הסכם כלשהו בשום שלב.
בבית הדין האישה (התובעת) ביקשה שבעת חלוקת הנכס כל צד יקבל בהתאם להשקעתו, בעוד שהאיש (הנתבע) ביקש לקבוע שמדובר ברכוש משותף, ולבצע את פירוק השיתוף בהתאם לרישום הנכס, כלומר חצי-חצי.
התובעת טענה כי לאחר הנישואין התבררו דברים ביחס לנתבע שאילו ידעו על כך הוריה בעת שהשקיעו סכום גבוה לרכישת הדירה שנרשמה על שם הצדדים, לא היו מסכימים לשידוך ולא היו מסכימים להשקיע, שכן הם פעלו מתוך ידיעה שהחתן הוא תלמיד ישיבה מובחר.
לדבריה, הנתבע סבל מבעיות של כפייתיות (O.C.D) עוד לפני הנישואין, ואף היה בטיפול אצל הרבנים שהופיעו לעדות, ומדבריהם עולה כי לבעל היו שאלות באמונה, מחשבות של התנצרות, וכן סימני O.C.D.
בתמצית, האישה העלתה שתי טענות עיקריות. האחת כי מדובר במקח טעות. השנייה, שגם אם הטענה הראשונה לא תתקבל וגם אם נתעלם מהגורמים שהביאו לגירושין, יש לחלק את הדירה בהתאם להשקעה שכל צד השקיע בדירה.
הנתבע הכחיש את טענות התובעת וטען כי אצל התובעת התגלו קשיים שגרמו לו לעזוב אותה. כמו כן, הגיש שתי חוות דעת רופאים שלפיהן הוא בריא מבחינה נפשית.
הרכישה הושלמה כרכוש משותף
שתי הדעות שהובעו בפסק הדין התבססו על מקורות הלכתיים כאלה ואחרים. יש לציין שבאורח חריג הדעות פורטו בפסק הדין ללא שמות הדיינים.
בהמשך פסק הדין, מה שהכריע הוא הרישום במרשם המקרקעין (הטאבו). שני הדיינים בדעת הרוב קבעו כי "בעת שהדירה נרכשה לפני הנישואין, חוזה המכר נרשם על שם שני הצדדים, וכן הרישום בטאבו. בכך עם השלמת הרכישה, הדירה הייתה למעשה רכוש משותף".
לעומתם, הדיין בדעת המיעוט – שהתייחס גם לעדות הרבנים שהופיעו וסיפרו על הנתבע – סבר שיש למכור את הדירה ולחלק את התמורה ביחס להשקעת הצדדים, שכן בעיניו הדעת אינה סובלת מצב שבו הורי התובעת נתנו סכום כה גבוה, ולאחר נישואין כה קצרים, הבעל ייצא ברכוש גדול.
על פי דעה זו, ניתן במקרים חריגים ניתן לסטות מהכלל שלפיו חלוקת הדירה תהיה בהתאם לרישום בטאבו, ולקבוע שה"מתנות" שניתנו לחתן חוזרות.
אלא שבסיכומו של דבר דעה זו לא התקבלה, כאמור, ונקבע ברוב דעות כי הדירה תחולק שווה בשווה.
ב"כ התובעת: עו"ד אברהם אינדורסקי
ב"כ הנתבע: עו"ד ג'רמי שטרן
עו"ד דויד יוסף עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.