אישה שחתמה על הסכם ממון שיצר הפרדה רכושית מלאה בינה לבין בעלה לשעבר וביקשה לבטלו בטענה שהוחתמה בחטף לפני החתונה, נדחתה בשתי ערכאות. שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב קבעו לאחרונה בערעור שהגישה כי היא הבינה בדיוק על מה היא חותמת ואין עילה שבגינה ניתן לבטל את ההסכם. התוצאה: חברה רווחית שבני הזוג הקימו ונרשמה רק על שם הבעל תיוותר בבעלותו המלאה.
הצדדים, בני זוג לשעבר, התגרשו כעבור שלוש שנות נישואים. בזמן החתונה הייתה המערערת כבת 23 ואילו הבעל היה מבוגר ממנה בעשור. ימים ספורים לפני החתונה הם חתמו על הסכם ממון, שבין היתר קבע כי נכסים הרשומים על שם אחד מבני הזוג שייכים רק לו. במהלך חיי הנישואים הם הקימו חברה משותפת שמסיבה מסוימת נרשמה על שם הבעל.
לאחר הגירושים ועל רקע רצונה של האישה לקבל זכויות בחברה, הגישה האישה תביעה לביטול הסכם הממון, שלטענתה נחתם בחטף, שלושה ימים בלבד לפני החתונה, מבלי שהייתה מיוצגת וללא שקיבלה הסברים על מהות המסמך.
לעומתה טען הגרוש שההסכם שריר וקיים, ושהאישה חתמה עליו לאחר שהבינה את משמעותו ובחרה לא להיות מיוצגת. מכאן שמניות החברה שייכות לו בלבד.
בית המשפט למשפחה דחה את תביעת האישה תוך שקבע כי היא הבינה בזמן אמת את משמעות ההסכם ואת משמעות ההפרדה הרכושית, והסכימה לכך בלב שלם. האישה לא השלימה עם פסק הדין והגישה את הערעור למחוזי ביולי אשתקד.
בין היתר טענה האישה - בנוסף לטענותיה הקודמות - כי ההסכם שונה בהתנהגות במהלך חיי הנישואים. כך, לטענתה, העובדה שהמשיב כינה באינסטגרם את החברה שהקימו "העסק שלנו" מעידה לטענתה שמדובר בנכס משותף. מנגד טען המשיב שאין לשנות מקביעות בית המשפט למשפחה.
החוק אינו עלה נידף
סגן הנשיא שאול שוחט, השופטת עינת רביד והשופט נפתלי שילה דחו את עמדת האישה בנוגע לנסיבות חתימתה (החפוזה לטענתה) על הסכם הממון. לדבריהם, גרסתה נסתרה לאחר שהנוטריונית שאישרה את ההסכם העידה כי הסבירה לצדדים במשך כשעה תמימה על טיב ההסכם ומשמעותו.
השופטים הדגישו כי האישה הייתה זו שבחרה את זהות הנוטריונית, וכי חרף גילה הצעיר היה לאישה ניסיון בחתימה על הסכמים מורכבים, כך שלא סביר כי לא הבינה על מה היא חותמת.
לפיכך השופטים קבעו שאין עילה להתערב בהכרעת בית המשפט למשפחה לפיה לא קיימת עילה לביטול ההסכם.
לסיום הם אף דחו את טענת האישה לשינוי ההסכם בהתנהגות. הם ציינו שבהתאם לחוק שינוי בהסכם ממון צריך להיות בכתב ואין להפוך דרישה חוקית זו ל"עלה נידף". לדברי השופטים, "אם "האצבע תהיה קלה על ההדק" וניתן יהיה לטעון טענה בדבר שינוי בהתנהגות, כל מטרתו וייעודו של הסכם הממון ייפגע. הכרה בשינוי הסכם ממון בהתנהגות צריכה להיעשות רק במקרים נדירים ביותר בהם הטענה הוכחה באופן מובהק וקיימת "זעקת הגינות".
מטעמים אלה הורו השופטים על דחיית הערעור ועל חיוב המערערת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
ב"כ המערערת: עו"ד דין עדני
ב"כ המשיב: עו"ד מאיר בר מוחא
עו"ד רחל מור עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.