"עסקינן בפרשה קשה עד מאוד, מצערת וכואבת", כתב השופט מחמוד שדאפנהמביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה בפתחו של פסק דינו שהכריע באופן שבו יש לקיים את המפגשים בין האב ולבתו.

השניים הכירו ב-2011. כשנה לאחר מכן, כשהאישה עדיין בהריון, החליטו להיפרד. לאחר הלידה האם לא אפשרה לו לראות את בתו, ובין הצדדים התנהלו הליכים רבים, שכללו צווי הגנה ובקשות לעיכובי יציאה מהארץ. 

בשנת 2014 נקבע בין היתר כי האב יוכל לפגוש את בתו רק במרכז הקשר. הסיבה לכך הייתה מצבו הנפשי של האב, שסובל מהפרעה דו קוטבית ונמצא במעקב פסיכיאטרי.

מאז השניים לא מפסיקים להיאבק זה בזו, כאשר האב הגיש תביעה להסדרי ראייה, ואילו האם הגישה תביעות משמורת ומזונות.

השאלה המרכזית הייתה האם ניתן להוציא את המפגשים בין האב לבין בתו ממרכז הקשר ולקיימם מחוצה לו, וכן האם ניתן לקיימם ללא פיקוח, כאשר בשלב זה גורמי לשכת הרווחה המליצו להמשיך לקיים את המפגשים תחת השגחה.

האב טען שכיום מצבו הנפשי טוב, וכי כל התסקירים מראים כי המפגשים בינו לבין בתו מתקיימים בצורה טובה ותקינה. הוא טען בין היתר כי האם עושה שימוש פסול ומניפולטיבי בהליכים משפטיים בכדי להרחיק אותו מבתו.

מנגד, האם טענה כי האב אינו מסוגל לראות את צרכי הבת, וכי מצבו הנפשי מסכן אותה.

יש לציין כי ברקע ריחפו טענות חמורות שלפיהן האב פגע בבתו פגיעה מינית, אולם לא הוגש כתב אישום כלשהו ובסופו של דבר לא הוכחה פגיעה שכזו.

לא מסכן אותה

לאחר ששמע את הצדדים וכן את כל הגורמים המטפלים, ולאחר שעיין בתסקירים, חוות דעת ובמסמכים רפואיים – השופט שדאפנה הגיע למסקנה שיש לאפשר קיום המפגשים בין האב לבין בתו מחוץ למרכז הקשר, אולם לא באופן מיידי.

השופט הבהיר כי לא מצא כל סיבה המצדיקה את השארת המפגשים במרכז הקשר, כאשר כל הגורמים – המטפלים והרפואיים, אותם הציג בהרחבה – סבורים שהאב אינו מסכן את הבת.

עם זאת, השופט הזכיר שחובה על ביהמ"ש להתייחס גם לעובדה שהאב אכן סבל בעבר ממצב פסיכוטי, אושפז במחלקה פסיכיאטרית ועודו נמצא במעקב.

בסיומו של פסק הדין פירט השופט לוח זמנים ומתווה שלפיו המפגשים בין האב לבת יוצאו בהדרגה ממרכז הקשר, ואף הורה לשני הצדדים לעבור טיפולים והדרכה הורית. על מנת שלא להסלים את הסכסוך, השופט החליט שלא לחייב אף אחד מהצדדים בהוצאות משפט.

במסגרת פסק הדין השופט ציין, כי לאורך כל ההליך, הפציר בצדדים להתעלות מעל הסכסוך שלהם ולהבין שילדה זקוקה לשני הורים."יש ליתן לילדה לגדול באופן טבעי ולמנוע את הטרחה והטרדה שנגרמים לה, הן מהמפגשים במרכז הקשר והן מהטיפולים והבדיקות שעוברת, אשר ללא כל ספק אינם משרתים את טובתה כלל וכלל", כתב.

השופט אף ציין כי "על הצדדים להקטין ככל האפשר את מחול השדים המחולל סביב הילדה". לקראת סיומו של פסק הדין – שכלל כאמור דברים נוקבים על טובת הילד בכלל וטובת הבת שכאן בפרט – השופט הביע תקווה שדבריו יחלחלו אל הצדדים ולא יהפכו ל"סתם נייר".

לקריאת פסק הדין

ב"כ התובע: עו"ד איילת כהן

ב"כ הנתבעת: עו"ד ענבל הראל

לכתבה המקורית

עו"ד גלי פילובסקי-מנקס עוסק/ת ב- דיני משפחה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.