בית המשפט למשפחה בקריות אסר על בעל שחטף התקף זעם לאחר ששתה לשהות בבית כשהוא שיכור, וקבע כי אם יפר את האיסור יורחק למשך חצי שנה. לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את ערעור הבעל בחלקו כשקבע כי האיסור על השתייה תקף אולם לא ניתן להטיל עליו סנקציה אוטומטית של הרחקה אם יפר אותו.
ביוני האחרון הגישה אישה בקשה לצו הגנה בטענה שבעלה – הסובל מהתמכרות קשה לטיפה המרה – היכה אותה ואיים לרצוח אותה. בית המשפט מינה עובדת סוציאלית שציינה בחוות דעתה כי לבעל דרגת מסוכנות "בינונית עד נמוכה" עקב התפרצויות זעם אולם שללה שנהג באלימות כלפי אישתו.
במהלך הדיון בבקשה הציגה האישה סרטון שבו נראה בעלה כעוס ובועט בדלת ביתם. לאחר צפייה בסרטון בית המשפט התרשם כי הבעל סובל מהתפרצויות אלימות שאמנם לא מתבטאות באלימות פיזית כלפי האישה אך כן מסכנות אותה.
בהתאם לכך, בית המשפט הורה על הרחקת הבעל מביתו למשך חודש וחצי והנחה כי לאחר מכן, הבעל לא יוכל לשהות בביתו בזמן שהוא שיכור, ואם יפר איסור זה הוא יורחק מהבית למשך חצי שנה.
בערעור שהגיש הבעל בסמוך למועד פקיעת הצו הוא טען כי לבית המשפט לא הייתה סמכות לאסור עליו לשהות בביתו כשהוא שיכור, שכן לפי החוק, צריך להוכיח אלימות בפועל לצורך הוצאת צו כזה. עוד הוא טען כי גם אם האיסור תקף זה מוגזם להטיל עליו מראש הרחקה לשישה חודשים במידה שיפר אותו ומבלי שפגע באף אחד.
סמכות רחבה וגמישה
בפסק הדין שניתן בתחילת השבוע, השופט סארי ג'יוסי ציין תחילה כי החוק מעניק לבית המשפט סמכות רחבה וגמישה לקבוע תנאים שונים למניעת מקרי אלימות במשפחה ולהבטחת ביטחונם של בני המשפחה.
על אף האמור, השופט ג'יוסי קבע כי בית המשפט למשפחה שגה כשקבע מראש שאם הבעל יופיע שתוי בביתו תהיה לאשתו עילה אוטומטית להרחקה. השופט הבהיר שכל הפרה צריכה להיבחן לגופה בזמן אמת, מה גם שהחוק אינו מאפשר להרחיק אדם לחצי שנה שכן תוקפו של צו הגנה ראשוני עומד לכל היותר על 3 חודשים (עם אפשרות הארכה במידת הצורך).
לפיכך, האיסור על שהיית הבעל בביתו כשהוא שיכור נותר על כנו, אולם הסנקציה שנקבעה בגין הפרתו בוטלה.
שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יגאל בן חיים עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.